דיון ספרות גויית מצונזרת מה דינה?

[אוראל סולטן]

מה אומרים?

האם מלכתחילה אפשר לקרוא אותם, או שעדיף לא להכנס לזה?

יש לי דילמה חינוכית בעניין.

ברור שיש ספרים שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יקראו, וכן שאר דברים, אבל בעוד כמה שנים הוא יתוודע לספרים אלו וכו', והוא כבר יהיה בגיל שפחות יש לי עליו שליטה.

אז טוב שאני לא נותן לו לקרוא ספרים כאלו, כשבסופו של דבר הוא יקרא אותם עם פחות ביקורת ממני?

נראה לי שאע"פ שאני לא רוצה לפתוח עם הילדים דיבורים על נושאים כאלו כלל, השכל אומר שלא לסתום את הפה בכלל - כי ברור שאח"כ הדברים יכולים להתנקם בי.

חברים שלי, שלא ראו דבר מימיהם, היו הראשונים לדעת על דבר. כי כשהגיעו לגיל מסוים - בו כבר יותר 'סומכים' על הילד - הם החליטו למלא את 'החסר' אצלהם ולהיות מעודכנים בכל הנ"ל, משום שההורים 'סגרו' אותם.

מצד שני מי שגדל בבית יותר פתוח, נפתח עוד יותר בגיל מסוים.

ואותו דבר בעניין ספרים ודומיהן.

אני בהתלבטות קשה מאוד, נראה לי שעדיף לתת לילדים לדעת על העולם ההוא, אבל לא להיכנס ממש לתוכו, כך שכשיתבגרו, ידעו שיש את הדברים הנ"ל, אבל ייסתיגו מהם.

שמעתי פעם מסופרת מפורסמת בציבור החרדי - שילד שרוצה לקרוא ספר פלוני (סדרת ספרים פופולארית בציבור הגויי), אין בעיה לקנות לו את הספרים ולצנזר. אני באופן אישי קראתי, אבל לא נראה לי שאני אתן לילדים. מה שמוביל אותנו לשאלה - האם מה שמרחיקים ממנו ילדים, צריך להרחיק ממנו גם מבוגרים, או שלכאורה אנחנו כבר 'יודעים' איך להתמודד עם הדברים הללו...?

אשמח לתגובות ומקורות.

 

[המאושר!]

תודה רבה על העלאת השאלה.

אני גם בהתלבטות גדולה בעניין הזה.

 

[אוצר התורה]

שמעתי פעם מסופרת מפורסמת בציבור החרדי - שילד שרוצה לקרוא ספר פלוני (סדרת ספרים פופולארית בציבור הגויי), אין בעיה לקנות לו את הספרים ולצנזר.

זו בהחלט דעה חריגה. בציבור התורני לא מקובל לרכוש ספרות גויית ולצנזר. ב"ה בשנים האחרונות עולם הספרות היהודי חרדי פורח, יש מגוון ז'אנרים וספרים, ואין טעם להכניס ספרים חיצוניים. בפרט שקשה אם בכלל לצנזר מושגים שמושחלים שם, ויכולים בקלות לפגוע רוחנית בנפש הילד.

נ.ב גם בנוגע למבוגרים. מסופקני אם יש מקום להחיל בזה את הכלל "חכמה בגויים תאמין". לענ"ד זה יותר משתייך לסוגת הבידור.

יישר כח על העלאת הנושא.

 

[המאושר!]

זו בהחלט דעה חריגה. בציבור התורני לא מקובל לרכוש ספרות גויית ולצנזר. ב"ה עולם הספרות פורח, ואין טעם להכניס ספרים חיצוניים. בפרט שקשה אם בכלל לצנזר דברים ומושגים שמושחלים שם ויכולים בקלות לפגוע רוחנית בנפש הילד.

ברשותכם, אעלה על שולחן מלכים – מאן מלכי רבנן – נקודת מבט נוספת על עניין נחוץ זה.

ישנו מושג יסודי בקבלה ובחסידות הנקרא "כוח הפועל בנפעל" – כלומר, הפנימיות והכוח של הפועל, חודרים ומשפיעים על פנימיותו של הנפעל.

נמחיש זאת בדוגמה פשוטה: אתה מתעניין בשלום חברך ושואל אותו "מה נשמע?", הוא עונה לך "ברוך ה'".

ניתן להתבונן בשיחה זו בשני רבדים:

1. חיצונית – הוא ענה לך ישירות על השאלה.
2. פנימית – הטון והאופן שבו הוא משיב מגלה את תחושותיו כלפיך. אם הוא עונה בקוצר רוח, אתה מבין שאין לו זמן לשיחה. אך אם תשובתו נאמרת בשמחה וחביבות, הרי שהוא פתוח להמשך הקשר.

כך גם כאשר אדם מושפע מחברו – מעבר להשפעה החיצונית, קיימת גם השפעה פנימית - האדם מקבל לא רק את המילים או הפעולות עצמן, אלא גם את האנרגיה הפנימית והתחושה שמאחוריהן.

ומכאן נבין את העניין: כאשר אדם קורא ספרות שנכתבה בידי גויים הרחוקים מקדושה, מי יודע איזו אנרגיה של טומאה נספגת בקורא? שהרי הדברים נכתבו מתוך נפש הנמצאת בעמקי הקליפות, והשפעתה על הקורא אינה רק תוכן מילולי אלא גם השפעה פנימית.

 

[איש יהודי]

לכאורה עוד לפני מושגים שמוזכרים במפורש, כל עולם הערכים כל החשיבה כל הלך הרוח הוא שונה מאוד.

 

[שמש מרפא]

איסור הקיראה בספרים אלה מפורש בשו"ע, ש"ז ט"ז.

 

[מתחילים מחדש]

מאוד מוזר להעלות שאלה זו, ולהסתפק בנוגע לציבור.
ברור שאסור לקרות ספרות של גויים, הן מבוגרים והן ילדים.
לא משנה בענין זה דעה של סופרת חרדי, גם לא של סופר חרדי... קובע בענין זה הוא דעתם של גדולי ישראל. וכמדומני שאצל כל גדולי ישראל יש תמימות דעים בנושא.

שורש השאלה כן נוגע, אם לפתוח קצת את הילד או לסגור הרמטית, וכ"ז לדברים שאינם איסור.

 

[מתחילים מחדש]

שורש השאלה כן נוגע, אם לפתוח קצת את הילד או לסגור הרמטית, וכ"ז לדברים שאינם איסור.

שורש הדברים וצדדים לכאן ולכאן, מתבארים גם באשכול זה

מקום חרדי או אזור מעורב?

מה דעתכם, האם עדיף לגור במקום חרדי טהור במאה אחוז, וכך הילד גודל בסביבה כשרה. אך יש בכך סיכון שכשיגדל וייחשף לעולם הרחב, הוא עלול להתעניין בו במקרה הטוב, וחלילה להיסחף במקרה הגרוע. ומנגד באזור מעורב הילד אמנם עלול להיחשף למראות זרים, אבל יגדל בצורה של הבדלנו מן התועים, ויתחשל לעמוד בניסיונות.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אוצר התורה]

מאוד מוזר להעלות שאלה זו, ולהסתפק בנוגע לציבור.
ברור שאסור לקרות ספרות של גויים, הן מבוגרים והן ילדים.
לא משנה בענין זה דעה של סופרת חרדי, גם לא של סופר חרדי... קובע בענין זה הוא דעתם של גדולי ישראל. וכמדומני שאצל כל גדולי ישראל יש תמימות דעים בנושא.

שורש השאלה כן נוגע, אם לפתוח קצת את הילד או לסגור הרמטית, וכ"ז לדברים שאינם איסור.

הדיון בהחלט מבורך. כי בסופו של דבר יש אנשים שטועים בזה גם מהציבור שלנו. וצריך להסביר מדוע ולמה זה אינו נכון. ולא לחסום את הדיון מראש.
וזה כולל א. להביא את דעות גדולי ישראל שאסרו גם בצנזור. (בדורות קודמים כך נהגו..) ב. לנמק מדוע לא ראוי. וכפי שכתבו כאן.

 

[חכימא]

מה אומרים?

האם מלכתחילה אפשר לקרוא אותם, או שעדיף לא להכנס לזה?

יש לי דילמה חינוכית בעניין.

ברור שיש ספרים שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יקראו, וכן שאר דברים, אבל בעוד כמה שנים הוא יתוודע לספרים אלו וכו', והוא כבר יהיה בגיל שפחות יש לי עליו שליטה.

אז טוב שאני לא נותן לו לקרוא ספרים כאלו, כשבסופו של דבר הוא יקרא אותם עם פחות ביקורת ממני?

נראה לי שאע"פ שאני לא רוצה לפתוח עם הילדים דיבורים על נושאים כאלו כלל, השכל אומר שלא לסתום את הפה בכלל - כי ברור שאח"כ הדברים יכולים להתנקם בי.

חברים שלי, שלא ראו דבר מימיהם, היו הראשונים לדעת על דבר. כי כשהגיעו לגיל מסוים - בו כבר יותר 'סומכים' על הילד - הם החליטו למלא את 'החסר' אצלהם ולהיות מעודכנים בכל הנ"ל, משום שההורים 'סגרו' אותם.

מצד שני מי שגדל בבית יותר פתוח, נפתח עוד יותר בגיל מסוים.

ואותו דבר בעניין ספרים ודומיהן.

אני בהתלבטות קשה מאוד, נראה לי שעדיף לתת לילדים לדעת על העולם ההוא, אבל לא להיכנס ממש לתוכו, כך שכשיתבגרו, ידעו שיש את הדברים הנ"ל, אבל ייסתיגו מהם.

שמעתי פעם מסופרת מפורסמת בציבור החרדי - שילד שרוצה לקרוא ספר פלוני (סדרת ספרים פופולארית בציבור הגויי), אין בעיה לקנות לו את הספרים ולצנזר. אני באופן אישי קראתי, אבל לא נראה לי שאני אתן לילדים. מה שמוביל אותנו לשאלה - האם מה שמרחיקים ממנו ילדים, צריך להרחיק ממנו גם מבוגרים, או שלכאורה אנחנו כבר 'יודעים' איך להתמודד עם הדברים הללו...?

אשמח לתגובות ומקורות.

לעניות דעתי עצם הצנזורה מסקרנת את הילד וגורמת לו להתעניין במה שצונזר.
לכן ניתן לתת לילדים ספרות גויית ובתנאי שאיננה דורשת צנזורה, למשל הארי פוטר.

אך עדיין יש לשאול, למה לתת לילדים לקרא כאלה דברים, ומה התועלת בזה. ואם אין תועלת- למה לחשוף את הילד לדברים מיותרים.

 

[איך]

ברור שיש ספרים שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יקראו, וכן שאר דברים, אבל בעוד כמה שנים הוא יתוודע לספרים אלו וכו', והוא כבר יהיה בגיל שפחות יש לי עליו שליטה.



מצד שני מי שגדל בבית יותר פתוח, נפתח עוד יותר בגיל מסוים.

מבלי להכנס לשאלה הנידונה כאן האם זה מותר בכלל.
למה אתה בטוח שאם לא ניתן להם לקרות הם יחפשו בעצמם? אני הייתי אומר הפוך - אם לא ניתן להם לקרות מסתבר (או לכה"פ יתכן) שהם לא יחפשו את זה בכלל, ואם ניתן להם כבר עכשיו לקרוא את זה הכנסת בעיות בעל כחרם למוחם.

 

[מתחילים מחדש]

לפני הרבה שנים הייתי בבית הסבא שלי, וראיתי שם ספר על מלחמת ששת הימים שנכתב ע"י חילוני. התחלתי לקרוא ורובו נסב על ענינים מדיניים ובטחוניים, אבל חילוני הוא חילוני ובאמצע הגעתי לקטע של ניבול פה נורא.
כמה גדולים דברי חכמים.
הרחק מן הכיעור.

 

[שר האוצר]

2 דורות אחורה המצב היה שונה לחלוטין
הספרות החרדית היתה דלה עד בלתי קיימת בעיקר הספרות לילדים
ומאידך הספרות הגויית לפחות חלקה היתה נקיה

אני לא בן אותו הדור אבל בילדותי כשהייתי הולך לבתי זקניי
(ששניהם בתים אולי עם ראש פתוח מעט יחסית, אבל אולטרא שמרנים)
הספרים שהיו שם היו מהסוג הזה (ז'ול וורן וכיו"ב)

גם היום הייתי מעדיף שילדי יקראו את הספרות הזו מאשר כל מיני סדרות קומיקס בנות בלי רמה
אבל לא זו ההתלבטות כי גם בספרות שלנו יש ב"ה ספרות ראויה לשמה

 

[חכימא]

גם היום הייתי מעדיף שילדי יקראו את הספרות הזו מאשר כל מיני סדרות קומיקס בנות בלי רמה
אבל לא זו ההתלבטות כי גם בספרות שלנו יש ב"ה ספרות ראויה לשמה

אבל יש במחננו סופרות שכותבות על דברים בעיתיים ללא הכשרה מתאמת, והדברים מחלחלים ומשפיעים על הקורא הצעיר בצורה לא מבוקרת.
עדיף בהרבה לקרא ספרות גויית שלא באה לחנך, בתנאי שאין שם ניבול פה ושאר מרעין בישין.

 

[מידה טובה]

בין כל הצדדים לכאן ולכאן, ברצוני להזכיר דבר אחד פשוט:
בכל משהוא קריא, הכותב משלב את דעותיו והשקפותיו, אם בגלוי או בין המילים, וגם אם אינו רוצה בכך.
כך זה עובד, וזה כלל לא סוד.

בנוגע לעצם השאלה, לענ"ד זה כבר לא כ"כ נוגע כיום, הספרות החרדית הפכה לאיכותית וחדשנית בהרבה, והביאה ז'אנרים שונים ומגוונים שלא היו פעם.
ככל שהתחום הזה מתחדש ומתקדם אצלנו - זה מוביל לכך שהילדים שלנו גם ירעו פחות בשדות זרים.
יהיו שלא יאהבו את זה, וזה לגמרי לגיטימי, אבל אלו העובדות ואין חולק עליהן.

אז כשיש מולי ספרות גויית 'מצונזרת', וספרות חרדית מהשנים האחרונות, כשברור שבכל מילה כתובה יש איזשהו מסר (לא משנה כמה תצנזר), ברור שאעדיף את זו החרדית.

לשיקולכם.

 

[צריך עיון]

כמה הערות
1. ההנחה שהילדים יקראו ספרות גויית כשיגדלו, תמוהה במקצת, בכלל מקום המילה המודפסת הולך ונדחק היום בכל העולם, אם אתה חושש שהם יעיינו בדברים שאתה לא רוצה בצדק שהם יעיינו בהם סיכוי סביר שזה יהיה באמצעי דיגיטלי.
2. 'ספרות גויית' זו הכללה, כמו שהזכירו בתגובות הקודמות הספרים הנכרים העתיקים כמו זול וורן וחבריו שעוסקים בעלילות נטו בלי שום קשרים בין אנשים [וד''ל] לפעמים עשויים להיות טובים מכמה ספרים מבוקרים של ימינו, לא כי יש בהם משהו טוב, אלא כי אין שם גם רע.
3. הספרות הנכרית העכשווית כמו גם החילונית כמובן מוקצה מחמת מיאוס לקטן ולגדול, ומה מקום יש לספק כאן, ומה שאצלם נחשב לטוב ונחשק אצלנו הוא באיסור כרת, ודי בזה.
4. כשאתה נותן לילדיך ספרי גויים פתחת כאן פתח לגיטימי, לא בטוח שאתה יכול לשלוט על המינון. אני חושב באופן כללי שלא נכון לאבא להגיד 'מילא ילדי יעשו כן בעתיד בא נעשה את זה מבוקר', כי האבא קובע את הרף, מה חיובי מה שלילי, והילדים גם אם יחרגו בעתיד מהרף, אבל הקו ישאר קו והחריגה תחשב חריגה, האם נרצה שהרף שלהם יתחיל מהקו התחתון אליו אנו משערים שהם יגיעו?
5. ספרות חרדית בת ימינו בהחלט צריכה עין בוחנת דוקא בגלל שהיא מנסה לחנך/לכוין/לטפל רגשית וכהנה

 

[מידה טובה]

2. 'ספרות גויית' זו הכללה, כמו שהזכירו בתגובות הקודמות הספרים הנכרים העתיקים כמו זול וורן וחבריו שעוסקים בעלילות נטו בלי שום קשרים בין אנשים [וד''ל] לפעמים עשויים להיות טובים מכמה ספרים מבוקרים של ימינו, לא כי יש בהם משהו טוב, אלא כי אין שם גם רע.

כפי שכתבתי בהודעה הקודמת - זה לא נכון שאין בהם משהו רע.
הדעות וההשקפות של הכותב נכנסות בהכרח ובעל כרחו בתוך המילים וביניהן.
זאת עובדה ולית מאן דפליג עלייהו.

5. ספרות חרדית בת ימינו בהחלט צריכה עין בוחנת דווקא בגלל שהיא מנסה לחנך/לכוון/לטפל רגשית וכהנה

שוב: לא משנה באיזו תקופה, פעם או היום.
גם פעם הכותבים ניסו להעביר מסרים במה שכתבו, וגם היום, גם אם הם לא מנסים, המסרים של הכותבים מועברים דרך מה שהם כתבו.

אז לא רק ספרות בת ימינו צריכה עיון, כי גם פעם ניסו לעשות את הדברים שכתבת.
ולא שכיום הספרות מנסה לעשות את זה, כך זה במציאות. זה קורה גם אם לא מנסים.

 

[צריך עיון]

אני חושב שיש הבדל מהותי בין הספרות הישנה לעכשווית, היום כל ספר מנסה להיות 'חינוכי' או 'דמוי טיפול רגשי' או כיוצא בזה [לא כולל קומיקסים טפשיים על ילד אחד שניצח את כל הנאצים הסובייטים והפולנים תוך כדי שהוא לומד תורה ואוכל מצות].
הספרות הישנה פשוט חיפשה עלילה מעניינת שתעסיק את הקוראים, וכמובן תגרום להם למלא את כיסו ולהעלות את קרנו של הסופר [שזו כמובן גם המטרה הסופית של הספרים העכשווים].

עם זאת, כ''ת צודק שגם בספר שהוא נטו עלילה יש השפעה גם אם היא לא מכוונת, כמו סדרי עדיפויות, ערכים, מה טוב ומה רע, וכו'.

דבר נוסף זה ענין הרציחות, ספרים גויים ישנים גם כאלו שאינם עוסקים באלימות הרבה פעמים משלבים רציחות, מצד שני גם בספרים של הגב' קינן לדוגמה מתים הרבה מידי אנשים...

 

[מידה טובה]

[לא כולל קומיקסים טפשיים על ילד אחד שניצח את כל הנאצים הסובייטים והפולנים תוך כדי שהוא לומד תורה ואוכל מצות].

חח, צודק.

דבר נוסף זה ענין הרציחות, ספרים גויים ישנים גם כאלו שאינם עוסקים באלימות הרבה פעמים משלבים רציחות, מצד שני גם בספרים של הגב' קינן לדוגמה מתים הרבה מידי אנשים...

זה כבר עניין לדיון אחר: "האם הריגות בספר זהו משהו מקובל עפ"י הראיה התורנית ביחס לספרות החרדית בת ימינו?"
(מסובך מדי...)

 

[אוראל סולטן]

לכן ניתן לתת לילדים ספרות גויית ובתנאי שאיננה דורשת צנזורה, למשל הארי פוטר.

גם הוא צריך צנזורה - וברוב הקטע אליו התכוונתי, ביחד עם הספרים הגויים הישנים. (על החדשים אין בכלל שאלה, וברור שאסורים.)
אבל האם מותר לתת לילד לקרוא את 'האסופית' או את הספר הנ"ל (או ז'ול וורן, או כל דבר אחר בסגנון)? כי לכאורה הם הרבה יותר טובים מהספרות ה'חרדית' בת דורנו.