טעם מ"ד דהוי ממון ולא קנס: בפנ"י (מכות ב:) כתב דהוי כפרה. אמנם בריטב"א (מכות ב: ד"ה אבל) כתב דאינו כפרה. ובקוב"ש (כתובות אות קח, ובח"ב בקובץ ביאורים מכות אות ח) פי' דהעדים מקבלים החיוב של הנידון. וע' רשב"א (ב"ק ה.) כיון שבאו להפסידו ממון, ועוד דבממון משלמין גם כששילם ע"פ. [וע"ש בפנ"י].
מדוע מאמינים לאחרונים: בב"ק עב: מבואר בדעת רבא דע"ז חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. אמנם הטור (חו"מ לח) כתב טעם דבשאלה אם היו שם אין הראשונים נאמנים כיון שזו עדות על עצמן, וכ"כ הרמב"ן (בפי' עה"ת דברים יט), וברבינו בחיי ואברבנאל (שם), ובחינוך (תקכד). [וע"ע בפיה"מ להר"מ פ"ק דמכות]. אמנם ברמב"ם (עדות יח, ג) כתב דהוי גזה"כ. ובלח"מ (עדות יח, ב) כתב שלהטור לאביי (דקי"ל כוותיה בזה) אינו חידוש, ולהרמב"ם גם לאביי הוי חידוש. וי"א שמש"כ הרמב"ם דהוי גזה"כ קאי על מה שמאמינים אף נגד מאה (צל"ח מכות ה, וע' בספר המפתח שהביאו כן גם בשם נוב"י ומהריב"ל. ודלא ככס"מ שם.) וע' קוב"ש ב"ק מג. וע"ש בקוב"ש הטעם דמ"ד דפליג על סברת הטור. וע' חת"ס (ב"ב לא: ד"ה וע') דהסברא אינה מספיקה כי אין זו עדות על עצמם כי אין בעדותם נפק"מ לדינא לגביהם. ולכן כתב דלא באו אלא לומר ביאור בגזה"כ.[1] וכ"כ בשיעורי ר' שמואל (מכות, בסימנים סי' ג). וכן משמע בנתה"מ (לח, ב). ובשו"ת מהרי"ט (אה"ע לז) כתב דאין החידוש לפסול האחרונים, אלא לנקוט כהאחרונים לענין העדות. ובתומים לח (עמ' פו) השיגו.
[1] אמנם קשה לבאר כן בטור, ובקובץ בית התלמוד על מסכת מכות ביארתי הענין, ואזכיר כאן בקיצור נמרץ: נראה דמה שנקרא עדות עליהם היינו משום שפוסלים אותם לעדות, ואינו דומה להכחשה, דבהזמה כשבאים לדון בשאלה אם הם כשרים אינו דרך השאלה אם עדותן נכונה, ובשורש הספק אין סתירה. וע"ש עוד מהלך בזה.
מדוע מאמינים לאחרונים: בב"ק עב: מבואר בדעת רבא דע"ז חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. אמנם הטור (חו"מ לח) כתב טעם דבשאלה אם היו שם אין הראשונים נאמנים כיון שזו עדות על עצמן, וכ"כ הרמב"ן (בפי' עה"ת דברים יט), וברבינו בחיי ואברבנאל (שם), ובחינוך (תקכד). [וע"ע בפיה"מ להר"מ פ"ק דמכות]. אמנם ברמב"ם (עדות יח, ג) כתב דהוי גזה"כ. ובלח"מ (עדות יח, ב) כתב שלהטור לאביי (דקי"ל כוותיה בזה) אינו חידוש, ולהרמב"ם גם לאביי הוי חידוש. וי"א שמש"כ הרמב"ם דהוי גזה"כ קאי על מה שמאמינים אף נגד מאה (צל"ח מכות ה, וע' בספר המפתח שהביאו כן גם בשם נוב"י ומהריב"ל. ודלא ככס"מ שם.) וע' קוב"ש ב"ק מג. וע"ש בקוב"ש הטעם דמ"ד דפליג על סברת הטור. וע' חת"ס (ב"ב לא: ד"ה וע') דהסברא אינה מספיקה כי אין זו עדות על עצמם כי אין בעדותם נפק"מ לדינא לגביהם. ולכן כתב דלא באו אלא לומר ביאור בגזה"כ.[1] וכ"כ בשיעורי ר' שמואל (מכות, בסימנים סי' ג). וכן משמע בנתה"מ (לח, ב). ובשו"ת מהרי"ט (אה"ע לז) כתב דאין החידוש לפסול האחרונים, אלא לנקוט כהאחרונים לענין העדות. ובתומים לח (עמ' פו) השיגו.
[1] אמנם קשה לבאר כן בטור, ובקובץ בית התלמוד על מסכת מכות ביארתי הענין, ואזכיר כאן בקיצור נמרץ: נראה דמה שנקרא עדות עליהם היינו משום שפוסלים אותם לעדות, ואינו דומה להכחשה, דבהזמה כשבאים לדון בשאלה אם הם כשרים אינו דרך השאלה אם עדותן נכונה, ובשורש הספק אין סתירה. וע"ש עוד מהלך בזה.