גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,366
תודות
11,054
נקודות
885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו (לג ז)

בתוספות השלם [וכן הוא בקיצור באסתר רבה פרשה ז' סי' ח'], "בזה היה המן מתווכח עם מרדכי, והלא השתחויתם לאבי אבא עשו, אמר לו מרדכי, בנימין זקני לא השתחוה שלא נולד עדיין, אמר לו המן והלא רחל היתה מעוברת מבנימין כשהשתחוה עשו ועובר ירך אמו הוא, אמר לו כיון שלא נולד לא חשוב משתחוה", ע"כ. ויש לעיין מהא דאמרינן בסנהדרין פ. ולד הנוגחת וולד הנרבעת אסור, היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו, א"כ חזינן דמעשה חטא של האם חשוב מעשה חטא גם בעובר.

ויש ליישב לפי מה שכתבו התוס' בב"ק מז. דהטעם הוא משום שהולד עצמו נהנה מהרביעה, וכן לגבי הנגיחה כובד הולד ג"כ סייע בנגיחה, כמ"ש בתוס' הרא"ש יבמות עח. עי"ש, א"כ הכא לגבי השתחואה שהולד אינו מסייע אין זה חשוב מעשה עבירה בולד.

ויש לעיין מהא דאיתא במדרש שיר השירים רבה פרשה א', שאומרים ישראל לאומות העולם, "אתם שזופים ממעי אמכם, עד שאתם במעי אמכם עבדתם עבודת כוכבים, כיצד בזמן שהאשה מתעברת נכנסת לבית עבודת כוכבים שלה וכורעת ומשתחות לעבודת כוכבים היא ובנה", מבואר דכשהאם כורעת לעבודה זרה נחשב הדבר שהעובר ג"כ השתחוה, ועי'. ואולי אפשר לומר דזה תלוי בפלוגתא האם עובר ירך אמו או לאו ירך אמו, ובזה נחלקו המדרשים הנ"ל, וצ"ע.​
 
ואולי אפשר לומר דזה תלוי בפלוגתא האם עובר ירך אמו או לאו ירך אמו, ובזה נחלקו המדרשים הנ"ל, וצ"ע.
כמדומה נסתר ממה שהביא בתחילה,
והלא רחל היתה מעוברת מבנימין כשהשתחוה עשו ועובר ירך אמו הוא, אמר לו כיון שלא נולד לא חשוב משתחוה", ע"כ. ויש
דהיינו אף אם הוא ירך אמו, לא יהיה משתחווה
 
כמדומה נסתר ממה שהביא בתחילה,

דהיינו אף אם הוא ירך אמו, לא יהיה משתחווה
הא לא קשיא. דזה אכן סברת המן דעובר ירך אמו ועל כן חשיב השתחחואה. אך מרדכי ענה לו שלא נולד והיינו שאין עובר ירך אמו. ואם כן מדרש שיר השירים ס''ל כמו מ''ד דהוי ירך אמו. וכאילו אנחנו טוענים להם לפי שיטתכם כסברת המן שעובר ירך אמו.
ואכן בענף יוסף על מדרש אסתר כתב כן.
ברם לענ''ד בדיוק ההיפך וממלא לא קשיא מידי מכל הנ''ל.
 
נערך לאחרונה:
מסתבר שנידון מרדכי והמן כלל לא מיירי בעבודה זרה, אלא שטענת המן למרדכי עבדי אתה. וע"ז אמר לו שאינו מהמשתחוים. ואילו היה מהמשתחווים יחשב אף הוא לעניין ממונות כמי שהודה בבעלות של עשיו.
אכן לגבי שם איסור הוא נדון אחר.
ויתכן להכריע גם להיפך בשני הנידונים, אך לכאורה אינו אותו הנידון.
ואין הספרים הנ"ל לנגד עיני.
 
מסתבר שנידון מרדכי והמן כלל לא מיירי בעבודה זרה, אלא שטענת המן למרדכי עבדי אתה. וע"ז אמר לו שאינו מהמשתחוים. ואילו היה מהמשתחווים יחשב אף הוא לעניין ממונות כמי שהודה בבעלות של עשיו.
אכן לגבי שם איסור הוא נדון אחר.
ויתכן להכריע גם להיפך בשני הנידונים, אך לכאורה אינו אותו הנידון.
ואין הספרים הנ"ל לנגד עיני.
נראה שברור לכולם שאין הנידון כאן משום איסור עבודה זרה חיובה ועונשה, לזה צריך דעת ורצון כוונה ובעובר ליכא, ולא עדיף מקטן לאו בר דעת. ברם הנידון כאן לעצם המעשה אם מתייחס אל העובר או לא, השתחווה או לא.
ולענ''ד נראה שבין אם עובר ירך אמו ובין אם לאו, מ''מ יש כאן מציאות שהעובר השתחווה, והמעשה מתייחס אליו או בתורת אבר אחד מהבהמה אי ירך אמו או בתורת גוף נפרד מהבהמה. ועל כן צ''ע מה ענה מרדכי להמן.
 
ויש לעיין מהא דאיתא במדרש שיר השירים רבה פרשה א', שאומרים ישראל לאומות העולם, "אתם שזופים ממעי אמכם, עד שאתם במעי אמכם עבדתם עבודת כוכבים, כיצד בזמן שהאשה מתעברת נכנסת לבית עבודת כוכבים שלה וכורעת ומשתחות לעבודת כוכבים היא ובנה", מבואר דכשהאם כורעת לעבודה זרה נחשב הדבר שהעובר ג"כ השתחוה, ועי'. ואולי אפשר לומר דזה תלוי בפלוגתא האם עובר ירך אמו או לאו ירך אמו, ובזה נחלקו המדרשים הנ"ל, וצ"ע.​
י"ל שהרי המן סובר שכן השתחווה בבטן אימו וכמו כן שייך למימר כן לאומות העולם למרות שהאמת והצדק עם מרדכי,
ויש להוסיף שמחלוקתם תלויה בעצם ההבדל בין ישראל לאומות שבמהות של גוי העובר כן משתחווה ואצל יהודי זה לא כן, וצ"ב אך לכאו' הדבר מוכרח שהרי יש מחלוקת בין המן למרדכי וצריך לבאר מה כל אחד סובר.
 
נערך לאחרונה:
נראה שברור לכולם שאין הנידון כאן משום איסור עבודה זרה חיובה ועונשה
למה ? -אם הוא ירך אמו, אז כאחד מאבריה, ( רק לאחר שיצא לכאורה נפטר.. אינו זוכר מקור לזה כעת ( חוץ מספ'ק דערכין
 
יש לעיין בכהן שלהרבה שיטות הוא נפסל לנשיאת כפיים אם הרג הנפש אף לאונסו.
מה דינו אם אמו הרגה בעיבורה.
כמו"כ יש לדון בנבעלה אמו לערוה, שגם זה מצינו שפוסל לכהונה.
אכן בזה שונה הציווי לאם מהציווי לזכר.
ולא מצינו כהן שנפסל על ביאת איסור.
ובאמת איני יודע בכהן שנמסר לקלון אי נפסל לעבודה.
 
נערך לאחרונה:
ועל כן צ''ע מה ענה מרדכי להמן.
@מטות מסעי תירץ טוב מאד -
מסתבר שנידון מרדכי והמן כלל לא מיירי בעבודה זרה, אלא שטענת המן למרדכי עבדי אתה. וע"ז אמר לו שאינו מהמשתחוים. ואילו היה מהמשתחווים יחשב אף הוא לעניין ממונות כמי שהודה בבעלות של עשיו.
 
מה לעשות ששגבה בינתי מלהבין את דבריו,
הנני. אפשר להקשות ולדחות. אשמח לענות או לחזור בי.
לא תירץ מידי, ולא מוזכר כלל במדרש שהנידון מצד עבד וכו' רק הנידון מצד כבוד להמן, וטען לו מאי שנא הוא מזקנו שעשה כבוד לעשו אף שהיה רשע
אינו מוכרח כלל.
אין לי את בעלי התוספות. בא סתר רבה זה מורכב. אני אעתיק
מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך, ר' לוי אמר אמר להם מרדכי משה רבינו הזהיר לנו בתורה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים, וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב') חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה ונימר ליה, מיד ויגידו להמן וגו' אמר לון המן, אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא ה"ד (בראשית ל"ג) ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, היתיב ועדיין לא נולד בנימין, אמרין ליה הה"ד ויגידו להמן.
וכמו שיראה הרואה טען מרדכי יותר מטענה אחת נגד המן, ויתכן שעליה ענה המן.
ומסברא ג"כ, עיקר טיעוניו של המן לא באו להתיר איסור עבודה זרה, אלא לומר שנמצא כבר קודם לכן שעבדו להמן.
 
שנמצא כבר קודם לכן שעבדו להמן.
מה הפירוש עבדו להמן. עשו זה לא המן. איך דיני ממונות מתקשרים בניהם.
זאת ועוד, גם אני כתבתי שאין הענין מצד איסור עבודה זרה. והנידון מצד מעשה של השתחוות להמן מפני גדולתו שגדלו המלך.
ואיך שלא יהי' אני שאלתי מה ענה מרדכי להמן, הרי למעשה העובר נחשב שהשתחווה גם אם לאו ירך אמו הרי זה דמי לנגיחה שחשיב נוגח כדין האמא
 
יש לך ראיה לזה ? ( כי למה לא כלול בגמר דינה של אמו?
דא מילתא פשיטא הוא שאין לדמות דיני בהמה לדיני אדם, וממלא גם דיני עובר אדם לעובר בהמה.
מ''מ זה מבואר ברור בשיטת רש''י ערכין דף ז' דס''ל דמה שהורגים את העובר הוא רק משום שעובר ירך אמו דהוי חד גופא.
ומ''מ זה פשיטא שכל הגמר דין על העובר הוא רק בתורת אבר אחד מאבריה, ועל כן זה קיים רק כל זמן שהיא בגדר עובר וחד גופא עם הבהמה, אך לאחר שנולד ויצא לאויר העולם כבר אינו חד גופא עם הבהמה, ואין מקום לקיים בו את דין הבהמה. דכנ''ל לא הי' גמר דין מיוחד על העובר, אלא שהוא בכלל גדר הדין שהי' על הבהמה החי', והעובר חלק ממנה כמו הרגל. ואם הרגל תיתלש ברור שאין דין לעשות משהו עם הרגל, וגם זה לא מבטל את דין האמא.
וכל שכן לשיטת התוספות סנהדרין דף פ' שס''ל שלאו ירך אמו, דמ''מ הורגין העובר רק משום שחיותו תלוי' בחיי האם, וממלא היא תמות אחרי שנהרוג את האם, ועל כן זה נחשב כאילו נגמר הדין למיתה גם על העובר אף שהוי גוף נפרד ולא רק אבר. דבזה נחשב כאין לו חיות שהרי עומד להיבטל חיותו מכח האם. אכן ברגע שנולד ולא הוי תלוי' חיותו בחייה האם, אזי ברור שאין מקום לקיים דין מיתה בעובר. היות והגמר דין לא הי' במיוחד על העובר.
אכן צ''ע בדברי הר''ן חולין דף י''ט מדפי הריף, שמשמע מדבריו שאם עובר ירך אמו, אזי גמר דין המיתה על העובר נשאר גם לאחר הלידה, ועל כן הוכיח בהכרח שהכא עובר לאו ירך אמו. וצ''ע.
 
אכן צ''ע בדברי הר''ן חולין דף י''ט מדפי הריף, שמשמע מדבריו
ישכ' על ביאור הדברים.
ואוסיף, שהגדר הוא בפסק דין למיתה , היינו לבטל חיות לאם, וכלפי הרגל שנתלש , אין לו חיות בפנ'ע, וממילא לא שייך בו דין סקילה. ומה נאמר בעובר ( שיש לו עדיין חיות !?
ולכאורה משום שכשהוא אצל אמו אז גם חיותו אינה עצמית, רק כאבר מאבריה , וכלפי חיותו העצמית, לא נפסק דין מיתה.
ולפלפולא אולי יש לתלותו בהיתר שחיטת האם להיתר העובר ( בן פקועה), וכהחקירה אם חשוב ששוחט העובר , או רק שהיתר שחיטת האם מועיל לעובר..
 
ישכ' על ביאור הדברים.
ואוסיף, שהגדר הוא בפסק דין למיתה , היינו לבטל חיות לאם, וכלפי הרגל שנתלש , אין לו חיות בפנ'ע, וממילא לא שייך בו דין סקילה. ומה נאמר בעובר ( שיש לו עדיין חיות !?
ולכאורה משום שכשהוא אצל אמו אז גם חיותו אינה עצמית, רק כאבר מאבריה , וכלפי חיותו העצמית, לא נפסק דין מיתה.
ולפלפולא אולי יש לתלותו בהיתר שחיטת האם להיתר העובר ( בן פקועה), וכהחקירה אם חשוב ששוחט העובר , או רק שהיתר שחיטת האם מועיל לעובר..
א. על כן הוספתי שחזינן שלא בטל חיוב מיתה דהאם על אף שכבר אין לה רגל עתה, ואלו הגמר דין הי' עם הרגל, ועל כרחך שגם מעירא החיוב מיתה לא כלל כל אבר ואבר בנפרד שיחול בו דין מיתה, אלא חיוב כללי על חיותה של הבהמה, ועל כן לא איכפת לן אם עתה אין רגל, כי הבהמה עדיין חי' ויש מקום לקיום חיוב המיתה בחיותה. וזה בין למוטב בין להרע. והיינו דגם אם אחד מהאבר הוא עובר חי ונושם שכבר אינו חלק ממנה כרגל, לא צריך לקיים בו דין מיתה, כי לא חיותו הי' דין מיתה אלא על חיות הבהמה שהוא הי' בשעתו חלק מגופה.
במילים אחרות, כל דין המיתה שהי' על העובר הי' בתורת רגל של בהמה שחיותה תלוי' בה ולא בתורת עובר שחי לעצמו כמו עתה כאשר נולד, מעין פנים חדשות באו לכאן.
ואכן זה מה שהבהיר כאן בתוספת דבריו.
ב. מה שכתב לפלפולא, ולכאורה כוונתו לומר, דתליא באם נידון העובר כחיות לעצמו ובעי שחיטה ממש להתירו, או דאין לו חיות לעצמו אלא רק כאבר בלבד ועל כן לא בעינן שחיטה להתירו אלא היתר האם מהני להעובר. אלא שלפי זה נמצא שחקירה זו תליא במחלוקת אי עובר ירך אמו או לא. ויש להאריך בזה טובא בסוגיא דאותו ואת בנו לא תשחטו, ובענין שחיטת טריפה אי מתיר לוולד.
ואגב וכי נחלקו במציאות העובר אם יש לו חיות לעצמו או רק כאבר בלבד.
ונראה לכאורה לומר, דזה ברור לכולי עלמא שהוא ניזון מאכילת האם ולולי האם הי' מת בלי מזון, ואם כן חיותו מן האם, ברם לאחר שמקבל חיות מהאם שנזיון ממנה, עדיין מעתה יש לו חיות עצמית, מה שאין כן אבר מיד ימות בלי חיות הכללית של הגוף. ונמצא שמצד אחד עובר דומה לאבר ומצד שני לגוף וחיות לעצמו, ועל כן פליגי איך להגדירו אם כירך אמו או כישות עצמי. וכן יש דינים שלענין זה הוי כאבר וענין דין אחר כגוף לעצמו, ואין בזה הכרעה גורפת כלפי כל דיני התורה ומהטעם הנ''ל.
 
נראה לכאורה לומר, דזה ברור לכולי עלמא שהוא ניזון מאכילת האם ולולי האם הי' מת בלי מזון, ואם כן חיותו מן האם, ברם לאחר שמקבל חיות מהאם שנזיון ממנה, עדיין מעתה יש לו חיות עצמית, מה שאין כן אבר מיד ימות בלי חיות הכללית של הגוף. ונמצא שמצד אחד עובר דומה לאבר ומצד שני לגוף וחיות לעצמו, ועל כן פליגי איך להגדירו אם כירך אמו או כישות עצמי. וכן יש דינים שלענין זה הוי כאבר וענין דין אחר כגוף לעצמו, ואין בזה הכרעה גורפת כלפי כל דיני התורה ומהטעם הנ''ל.
הדברים מאירים. יש"כ (לפו"ר לקשר אף לסוגיית אבר התלוש בתוך הבהמה
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון