אב תשפ"ו ברכת המצוות ענין הברכה, וענין עובר לעשייתן (1 צופה)

[אברך מישיבת מיר]

כתב הריטב"א (פסחים ז' ע"ב) וכתב הרי"ט ז"ל וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת, ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה שהיא עבודת הגוף.

ישנם כמה ענינים שצריכים לפשט בדבריו.

א. מהו שיתקדש תחילה?
ב. ויגלה ויודיע וכו' האם כוונתו לקיום המצוה לשמה? והאם זה דבר חדש או המשך למה שכתב שיקדש תחילה?
ג. מה עבודת הנפש שקיימת בברכות?

 

[אברך מישיבת מיר]

מסכתא דכלא - ברכת המצוות - חלק מהמצווה או הודאה על המצווה | בית המדרש – דיונים תורניים

יש להסתפק האם ברכת המצוות הוא חלק מהמעשה מצווה, או כמו ברכות הנהנין שהוא דין נפרד מהצווה להודות על המצווה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אברך מעמיק]

א. מהו שיתקדש תחילה?

לחץ כדי לכווץ...

פשטות המושג התקדשות זה יחוד, כלומר שהוא מייחד את את עצמו ומכוון לעשות את הדבר לשם פועלו.
ובמילה אחת לייחד את הכוונה.

ב. ויגלה ויודיע וכו' האם כוונתו לקיום המצוה לשמה? והאם זה דבר חדש או המשך למה שכתב שיקדש תחילה?

לחץ כדי לכווץ...

להבנתי זה עצמו התוצאה של ההתקדשות מצד האדם, אשר ממילא פעולתו תהיה לשם ה', הן לעצמו [וכאן הוסיף הריטב"א ברמז -] והן לזולתו.

ג. מה עבודת הנפש שקיימת בברכות?

לחץ כדי לכווץ...

מסתמא מאמר חז"ל 'איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה' שייך גם על כל ענין הברכות, שענינו להכיר ולהשיב אל הלב את מלכות הבורא.

 

[שבחת]

ראיתי במנחת אשר דברים ע''א שביאר שהברכה היא עבודת הנפש של המצווה ולא עבודה נפרדת דהיינו יש את עבודת הגוף של הלולב ויש את עבודת הנפש של לולב ולגבי היתקדש תחלה לכאו' הוא עניין של הגדרה שמגדיר שעושה מצווה

 

[מבקש תורה]

לכאורה יש לדון לפי הטעמים בריטב"א בשכח ולא בירך קודם המצווה, אם יש לו לברך לאחר המצווה כדעת האו"ז,
שלפי הטעם הראשון, שכל מטרת הברכה היא הקדמה למצווה, לאחר המצווה אין מקום לברכה,
אך לפי הטעם השני שהיא מעבודת הנפש וראוי להקדים וכו', יש לומר גם אם שכח ולא בירך עדיין יכול לברך.

ובסגנון אחר: יש לפרש את שני הטעמים בריטב"א כך, לפי הטעם הראשון כל הברכה היא טפילה למצווה, ואין בה ערך עצמי
ולפי הטעם השני יש בברכה גם ערך עצמי, אך נלווה למצווה ולכן מהראוי לעשותה לפני המצווה.

 

[חשוב שנית]

לשון רש"י בסוכה שהברכה 'קובעת שם שמים על הדבר'
ובגמ' במגילה אמרו לה' זו מגילה, והקשה המהרש"א דבמגילת אסתר לא נזכר שם שמים, ותירץ שבברכה מזכירים שם ה', הרי שהברכה קובעת ש"ש על המצוה
הלבוש בהל' ציצית כתב שאם בירך על ציצית ואח"כ הביאו לו עוד ציצית ללבוש הרי הברכה הולכת למפרע גם על הציצית השניה 'כי כבר חל שם שמים על זה'

 

[נדיב לב]

כתב הריטב"א (פסחים ז' ע"ב) וכתב הרי"ט ז"ל וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת, ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה שהיא עבודת הגוף.

ישנם כמה ענינים שצריכים לפשט בדבריו.

א. מהו שיתקדש תחילה?
ב. ויגלה ויודיע וכו' האם כוונתו לקיום המצוה לשמה? והאם זה דבר חדש או המשך למה שכתב שיקדש תחילה?
ג. מה עבודת הנפש שקיימת בברכות?

לחץ כדי לכווץ...

לפי הנראה כוונתו שיעשה את המעשה מתוך כוונה ומחשבה. ואמנם כמו שהערת לכאורה זה נראה כפילות לתחילת דבריו. אך נ"ל בהסבר הדברים, "שיתקדש" זה המצב הפנימי של האדם, ואילו "ויגלה ויודיע" זה הביטוי החיצוני של אותה קדושה. כלומר, הדגש הוא שאין להסתפק בהכנה פנימית בלבד, אלא המצוה כביכול דורשת מהאדם להגדיר בפה מלא את תכלית מעשיו. ובחלק האחרון הריטב"א מוסיף טעם שלישי, שראוי להקדים עבודת הנפש לעבודת הגוף, כלומר לא מצד הכנת האדם (פנימית וחיצונית) אלא מצד חיבור בין גוף המעשה לעושה. וכידוע מה שביארו האחרונים ביסוד הפטור בדבר "שאינו מתכוין", אם הינו משום שהתורה לא אסרה אלא מעשה עם כוונה, דבלא כוונה המעשה כגוף בלי נשמה, דחסר בשם המעשה, או יסוד הפטור שבלא כוונה נחשב כאילו לא הוא עשאו אלא כנעשה מאיליו ולא מתייחס לאדם. והרחיב בזה הקוב"ש והחזון איש, אמנם בקהילות יעקב (שבת לה) ניסח את הדברים בלשון מתוקה, כשהוא בא לבאר טעם הפטור בדין מתעסק ותורף דבריו: "שענין כוונה הוא השתתפות הנפש במעשה הגוף". וכמו במעשה פיזי שמתבטא בחפץ כך במעשה אמירה וכיו"ב.

 

[אברך מעמיק]

לשון רש"י בסוכה שהברכה 'קובעת שם שמים על הדבר'
ובגמ' במגילה אמרו לה' זו מגילה, והקשה המהרש"א דבמגילת אסתר לא נזכר שם שמים, ותירץ שבברכה מזכירים שם ה', הרי שהברכה קובעת ש"ש על המצוה
הלבוש בהל' ציצית כתב שאם בירך על ציצית ואח"כ הביאו לו עוד ציצית ללבוש הרי הברכה הולכת למפרע גם על הציצית השניה 'כי כבר חל שם שמים על זה'

לחץ כדי לכווץ...

שכוייח.

ובפשטות זה נובע מהענין שמצאנו בכמה מקומות שהברכה - באופן כללי - מכונה בחז"ל כ'קריאת שם ה' בעולם' כמו לדוגמא (סוטה י.):

"ויקרא שם בשם ה' אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלקי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם".

לחץ כדי לכווץ...

ומבואר כי הברכה היא הקראת שם ה' בעולם.

וכן ברכת התורה נלמדת מן הפסוק (דברים לב, ג) 'כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו' ןחלק הברכה הוא חלק ה'שם ה' אקרא' כמבואר ביומא (לז:):

'כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה [-בברכת התורה] אתם הבו גודל'

לחץ כדי לכווץ...

וכן לגבי חובת ברכה על הרעה כמו על הטובה, נלמד דבר זה לפי רבי תנחום מהקרא (תהילים קטז, יג):

'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא'

לחץ כדי לכווץ...

ושוב מבואר כי הברכה מכונה הקראת שם ה'.

 

[אברך מישיבת מיר]

וכעת ראיתי בבית אלוקים להמבי"ט (שער התפילה פי"ט) דיש ג' מיני ברכות וכולם כנגד נפש וברכת המצות כנגד נפש המשכלת כי מצד היות במין האדם דעת והשכל נצטוה במצות,