נח עוג בזמן המבול

[הצעיר שבחבורה]

הדגים למינהם נכנסו לתיבה או ששחו במים?

לחץ כדי לכווץ...

ברור שלא נכנסו לתיבה

לחץ כדי לכווץ...

סנהדרין קח א - מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים

רמב"ן - כי היו המים רותחין כדברי רבותינו (סנהדרין קח) אבל אם כן יהיו הדגים מתים. ואולי היה כמו שאמרו בבראשית רבה (לב יא) מכל אשר בחרבה ולא דגים שבים ויש אומרים אף הן בכלל נאספין אלא שברחו לאוקינוס ומכל מקום ניצולו הדגים ושני הדעות האלו אפשריים כי יתכן שמימי המבול הרותחים יתערבו בימים ויחממו עליוני הים בלבד והדגים יבאו בעמקי המצולות ויחיו שם או כדברי יש אומרים שהיו דגי הימים שבתוך הארץ הקרובים מהם לאוקינוס בורחים שם בהרגישם רתיחת המים וניצולין מהם שם ואפילו אם ימותו כלם הנה מרבית הדגה באוקינוס היא ושם לא ירד מבול כמו שנאמר (לעיל פסוק יב) ויהי הגשם על הארץ ומשם יחזרו הדגים אחרי המבול כי מן הים היו יוצאים כל הימים ושם הם שבים ללכת ועל הכלל ניצולו הדגים שהרי לא נכנסו מהם בתיבה לחיות זרע ונאמר בברית (להלן ט ט י) הנני מקים את בריתי אתכם ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יוצאי התיבה ולא הזכיר דגי הים:​

 

[נחמן ל.]

אבל כידוע שיש דגים אשר אינם שורדים מעמוקים, אז איך הם ניצלו?

 

[במחשבה תחילה]

מגוחך לומר שהיא הצטמקה כ"כ, מגודל ענק בסדר גודל שאיננו קיים עד לגודל סביר בהחלט.

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי שהיא הצטמקה, אבל כמו שהפירות שהיו בארץ בזמן כניסת המרגלים לא קיימים היום הגיוני שהראם גם הוא כך

 

[הצעיר שבחבורה]

ראם מקראי – המכלול

www.hamichlol.org.il

ע"פ הנכתב כאן זהו שור הבר

לחץ כדי לכווץ...

תוספות זבחים קיג ב

אותם בופל"ש שאנו קורין ראם ליתא וחלבם אסור דראם ודאי מין חיה הוא וחלבו מותר כדכתיב אקו ודישון ומתרגמינן ויעלא ורימא ובופל"ש שבמקומינו קטנים דאין לומר שהוא מין ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשיא ליה היכא קם הא לא קשיא ליה אריה דבי עילאי בפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) היכא קם שהיו אריות אחרים קטנים שיכול להכניס ועוד הא קא חזינן דאותן בופל"ש בני מלאכה נינהו ומושכין בקרון וחורשין בהן וראם לאו בר מלאכה הוא דכתיב התקשר ראם בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך​

 

[הצעיר שבחבורה]

וזכורני שראיתי שסביבות התיבה התקררו המים בנס, ואיני זוכר היכן.

לחץ כדי לכווץ...

ונשמט ממני שהוא תלמוד ערוך
זבחים קיג ב

והאמר רב חסדא אנשי דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו ולטעמיך תיבה היכי סגיא ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי אלא נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה​

 

[יוסף צ. הירשמן]

כידוע שהיו שני יצורים שלא הצליחו להיכנס לתיבה, עוג והראם, כידוע שאת עוג קשרו לתיבה, אבל מה עשו עם הראם?

לחץ כדי לכווץ...

במדרש רבה בראשית (פרשה לא סימן יג) דנו בזה התנאים הקדושים וז"ל:
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְאֵם לֹא נִכְנַס עִמּוֹ, אֲבָל גּוּרָיו נִכְנְסוּ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא הוּא וְלֹא גּוּרָיו, אֶלָּא קְשָׁרוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה, וְהָיָה מַתְלִים תַּלְמִיּוֹת כְּמִין טְבֶרְיָה לְסוּסְתָא [היה עושה תלמים גדולים כאורך הדרך שמטבריא לעיר "סוסתא"], הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לט, י): הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ,
בִּימֵי רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עָלָה גּוּרָא אֶחָד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִנִּיחַ אִילָן עַד שֶׁעֲקָרוֹ, וְעָשׂוּ תַעֲנִית וְהִתְפַּלֵּל רַבִּי חִיָּא וְגָעָת אִמּוֹ מִן הַמִּדְבָּר וְיָרַד לְקוֹלָהּ.

נ.ב. השורה האחרונה היא ראיה לשיטת רבי נחמיה שאין גוריו נכנסים לתיבה.


ולענין עוג מובא בפרקי דרבי אליעזר פרק כג:

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.
וְחוּץ מֵעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶׁל הַתֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מֶה עָשָׂה נֹחַ, נָקַב חוֹר אֶחָד בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנִשְׁאַר גַּם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים ג, יא] כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וְגוֹ'.

וכוונת הדרשה היא ש"הרפאים" דקרא הם "הנפילים" שהיו לפני המבול, וכדאיתא במדרש דשבע שמות נקראו.

 

[יוסף צ. הירשמן]

2. מבואר (איני זוכר איפה) שעוג יכל ללכת על הקרקע במבול, אז מדוע הוא מת? ואולי זה מדבר רק על תחילת המבול?

לחץ כדי לכווץ...

אינני בטוח שהבנתי על נכון את שאלתך, שהרי עוג לא מת, ואם הכוונה היא למה נצרך עוג להיות בסולמות התיבה, הא לך דברי המדרש תנחומא [סימן ז] בענין הענקים שהיו בדורו היאך מתו במבול:

אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה, קָשִׁים הָיוּ מְאֹד וּבַעֲלֵי קוֹמָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב בָּהֶן, הֵמָּה הַגִּבֹּרִים (בראשית ו, ד). וְאִלּוּלֵי שֶׁפָּרַע מֵהֶם בָּאֵשׁ מִלְמַעְלָן, אֵין בְּרִיָּה יְכוֹלָה לָהֶן, שֶׁכָּךְ אִיּוֹב אוֹמֵר, אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ (איוב כב, כ). כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִשְׁטְפוּ קוֹמָתָן בִּתְהוֹמוֹת שֶׁלְּמַטָּן, הוֹרִיד עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ.
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָפַךְ עֲלֵיהֶם הָעוֹף וְהַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהֵן גִּוְּעוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ וְגוֹ', בַּמֶּה, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה.
כֵּיוָן שֶׁהָיוּ רוֹאִין עַצְמָן שֶׁהֵן אוֹבְדִין, הָיוּ מְבַקְשִׁין לַהֲפֹךְ אֶת הַתֵּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִקִּיף אֶת הַתֵּבָה אֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. וְאֵין וַיִּסְגֹּר אֶלָּא אֲרָיוֹת, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא (דניאל ו, כג).

כמובן, שאת המדרשים אני מעתיק מהאשכול שייעדתי וערכתי בו את מדרשי הפרשה, למען אמצא לאחר מכן דבר דבור על אפניו