- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים (יב לו)
במכילתא דרשב"י, יכול משה ואהרן שהיו עסוקין במצוה לא נטלו מביזת מצרים, תלמוד לומר והיה כי תלכון לא תלכו ריקם (ג כא), אפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה וכו'. ועוד יליף שם מדכתיב "גם האיש משה גדול" וגו'. ובביאור הדבר משמע, דסלקא דעתך דמשה ואהרן היו פטורים מהמצוה של לקיחת הביזה מדין "עוסק במצוה פטור מן המצוה", דהא היו עסוקין במצוה של הוצאת בני ישראל מארץ מצרים. וקמ"ל דכיון דאיכא ג"כ לאו בדבר, היינו "לא תלכו ריקם", ממילא לא שייך פטור של עוסק במצוה.
והנה בבית יעקב כתובות מט: נקט בפשיטות דעוסק במצוה פטור רק ממצות עשה, ואינו פטור ממצות לא תעשה אפילו כשהיא בשב ואל תעשה, ולכן הקשה איך עוסק במצוה פטור ממצות צדקה [כמבואר מדין פרוטה דרב יוסף], הרי איכא בצדקה ג"כ לאוים של לא תאמץ ולא תקפוץ. ולפי"ז אתי שפיר דברי המכילתא דרשב"י הנ"ל, דכיון דאיכא לאו ד"לא תלכו ריקם" שוב ליכא לדינא ד"עוסק במצוה פטור מן המצוה", אע"פ שהוא בשוא"ת. אמנם הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות כ"ח כתב דעוסק במצוה פטור מלאו של בל יראה כיון דהוא בשוא"ת. ולפי"ז צ"ב, דא"כ עוסק במצוה יפטר גם מהלאו של "לא תלכו ריקם".
ויש ליישב דהכא חשיב לאו בקום ועשה, היינו ההליכה ריקם. אמנם יל"ע בזה דהנה הרמב"ם (חגיגה פ"א ה"א) כתב לגבי לאו ד"ולא יראו פני ריקם" ברגלים, במי שבא לעזרה ולא הביא עולה, שאין לוקין לאו זה מפני שאין בו מעשה. וביאר בשאגת אריה סי' ל"ב דאע"פ שהכניסה לעזרה היא מעשה, מ"מ האיסור אינו הכניסה אלא מה שלא הקריב, וזה בשב ואל תעשה. ולפי"ז הכא נמי, הרי האיסור אינו ההליכה אלא מה שלא נטל ביזה, א"כ אכתי הוי ליה איסור בשב ואל תעשה. אך בארצות החיים סי' ח' ארץ יהודה סק"ב דחה ראית השאגת אריה, דשאני התם דראיה יש לה תשלומין כל שבעה, א"כ בשעה שעשה את המעשה שנכנס לא היה בזה שום איסור, ועובר רק אח"כ בשב ואל תעשה. ולפי"ז ניחא, דהכא חשיב איסור בקום ועשה, ואין שייך בזה הפטור של עוסק במצוה.
וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים (יב לו)
במכילתא דרשב"י, יכול משה ואהרן שהיו עסוקין במצוה לא נטלו מביזת מצרים, תלמוד לומר והיה כי תלכון לא תלכו ריקם (ג כא), אפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה וכו'. ועוד יליף שם מדכתיב "גם האיש משה גדול" וגו'. ובביאור הדבר משמע, דסלקא דעתך דמשה ואהרן היו פטורים מהמצוה של לקיחת הביזה מדין "עוסק במצוה פטור מן המצוה", דהא היו עסוקין במצוה של הוצאת בני ישראל מארץ מצרים. וקמ"ל דכיון דאיכא ג"כ לאו בדבר, היינו "לא תלכו ריקם", ממילא לא שייך פטור של עוסק במצוה.
והנה בבית יעקב כתובות מט: נקט בפשיטות דעוסק במצוה פטור רק ממצות עשה, ואינו פטור ממצות לא תעשה אפילו כשהיא בשב ואל תעשה, ולכן הקשה איך עוסק במצוה פטור ממצות צדקה [כמבואר מדין פרוטה דרב יוסף], הרי איכא בצדקה ג"כ לאוים של לא תאמץ ולא תקפוץ. ולפי"ז אתי שפיר דברי המכילתא דרשב"י הנ"ל, דכיון דאיכא לאו ד"לא תלכו ריקם" שוב ליכא לדינא ד"עוסק במצוה פטור מן המצוה", אע"פ שהוא בשוא"ת. אמנם הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות כ"ח כתב דעוסק במצוה פטור מלאו של בל יראה כיון דהוא בשוא"ת. ולפי"ז צ"ב, דא"כ עוסק במצוה יפטר גם מהלאו של "לא תלכו ריקם".
ויש ליישב דהכא חשיב לאו בקום ועשה, היינו ההליכה ריקם. אמנם יל"ע בזה דהנה הרמב"ם (חגיגה פ"א ה"א) כתב לגבי לאו ד"ולא יראו פני ריקם" ברגלים, במי שבא לעזרה ולא הביא עולה, שאין לוקין לאו זה מפני שאין בו מעשה. וביאר בשאגת אריה סי' ל"ב דאע"פ שהכניסה לעזרה היא מעשה, מ"מ האיסור אינו הכניסה אלא מה שלא הקריב, וזה בשב ואל תעשה. ולפי"ז הכא נמי, הרי האיסור אינו ההליכה אלא מה שלא נטל ביזה, א"כ אכתי הוי ליה איסור בשב ואל תעשה. אך בארצות החיים סי' ח' ארץ יהודה סק"ב דחה ראית השאגת אריה, דשאני התם דראיה יש לה תשלומין כל שבעה, א"כ בשעה שעשה את המעשה שנכנס לא היה בזה שום איסור, ועובר רק אח"כ בשב ואל תעשה. ולפי"ז ניחא, דהכא חשיב איסור בקום ועשה, ואין שייך בזה הפטור של עוסק במצוה.