וירא עקידת יצחק - לצורך קיום עם ישראל (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

מבאר המלבי"ם בטעם עקידת יצחק

אבל אצל יצחק היה בזה כוונה אחרת
כי באשר לפי הסדור השמיימי לא היה ראוי שיהיה יצחק וזרעו בעולם, ​

• אם מצד שראה באצטגנינות שאינו מוליד והיה לדתו נגד המחויב מצד המערכה, ​
• ואם מצד שהיו אברהם ושרה זקנים והלידה היה ענין נסיי נגד הטבע, ​

וידוע שהנס לא ימשך רק כל עוד שהאיש שבעבורו נעשה הנס ראוי לנס הזה, וא"כ בעת שבניו לא יהיו ראוים להתנוסס ושיתקיימו על דרך הפלא, אז תשלט בהם הטבע והמערכה להומם ולאבדם,
וע"כ צוה ה' שיעלהו כליל לעולה, ויצחק הסכים אל המעשה ומסר א"ע להיות עולה וכליל ושגופו שהמערכה מתנגדת לו יתהוה עפר ואפר, והפועל הזה היה כאלו נגמר, כי כבר היה חרב חדה מונחת על צוארו לולא שעכבו המלאך, וחז"ל אמר במד' שיצאה נשמתו,
וכשירד מן המזבח לא ירד אז יצחק הקודם שנולד נגד המערכה, רק יצחק אחר מוקדש לה' שאין לו עסק עם המערכה, שהיתה מתנגדת אל יצחק הקודם, שכבר התקיים גזרת המערכה הרעה ביצחק הקודם שנחשב כאלו מת ובטל מן העולם כפי הוראת המזל, ומעתה לא יצטרכו עוד לנס ופלא מתמיד, שע"ז הבטיחו שירבה את זרעו ככוכבי השמים, כי אין הוראת הכוכבים מתנגדת עוד אל רבוי זרעו, ​

 

[הצעיר שבחבורה]

מוסיף המלבי"ם ומבאר

וע"כ בכל מעשה העקדה עד ויקח את המאכלת נזכר שם אלהים ומשם והלאה נזכר שם הוי"ה,
כי כל מעשה העקדה היה מצד שם אלהים שהוא המנהיג ההנהגה הטבעיית, [שבכל פרשת מעשה בראשית נז' שם אלהים כי הוא יסוד לכל כחות משטרי שמים וארץ], ושם זה היה מתנגד אל הוית יצחק וזרעו בעולם,
ואחר העקדה נסתלקה התנגדות המערכה מעל יצחק ומאז נזכר שם הוי"ה והשגחתו הפרטיית שיחול על זרע יצחק באין מסטין ומקטרג.​

 

[הצעיר שבחבורה]

ובסוד הדברים מבאר המלבי"ם

וחכמי חרשים יאמרו שיצחק הוא מדת הדין הקשה ועל ידי העקדה נכלל ברחמים,
כי קיומו קודם העקדה היה מצד הנס נגד הטבע, שבזה ידקדק ה' במדת הדין בכל רגע אם ראוי לנס ולשדוד הטבע,
ואחר העקדה היה ראוי לחיות ולהתקיים כפי טבע העולם הזה שאינו מתנהג במדת הדין, כמ"ש שראה שאין העולם מתקיים במדת הדין והקדים מדת הרחמים ושתפו למדת הדין,
ומאז נכלל יצחק באברהם ונזכר רק שם הוי"ה:​