ידועה קושיית הרה"ק מקאצק אמאי דא"ר יוחנן בתענית כ"ט ע"ב ד"אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף". והק' הקאצקר, דהא לשי' ריו"ח אשו משום חציו (ב"ק כ"ב ע"א) וידוע מה דאיתא שם בנימו"י בהא דשרי לאדלוקי נר בע"ש דהוא משום דחשיב כנעשה הכל בעת ההדלקה מבע"י, וא"כ ה"ה הכא מה אכפ"ל דנשרף רובו של היכל בעשירי והא ס"ס נחשב כאילו נעשה הכל מעיקרא בתשיעי?!
ובפשטות נראה ליישב, דכל ד' הנימו"י אינם אלא גבי העשייה, אך גבי התוצאה אין דבריו אמורים (וכפי שצ"ל ביישוב סתירת הנימו"י הנ"ל למש"כ בשם הרא"ש כד' התוס' בעניין זרק חץ, דבזה לא אמרינן בתר מעיקרא לפטור את הב', וכד' האחרונים לתמוה בזה על הקצוה"ח בסי' ק"צ סק"א ותירוצם). שהרי למעשה הדבר אינו נשרף ואוכל אלא לבסוף, וא"א להכחיש את המציאות, ורק דכל המכוון הוא שהעשייה של האדם לא ממשיכה וכל ההמשך כלול בעשייתו הראשונה לעניינה. וממילא היות וס"ס תוצאת מה שנשרף הבית היתה בעשירי, על כן אמר ריו"ח דע"ז עיקר האבלות והי' צריך לקבוע בעשירי.
וביותר יתבאר העניין (ע"ד הדרוש) לד' הרצי"ה זצ"ל (מובא בשיחות הרצי"ה לתשעה באב בסוף השיחה האחרונה) דריו"ח סבר כן מכח היותו מאמוראי א"י (וכפי שאף רבי סבר כן כמבואר בתוס' מגילה ה' ע"ב בתירוצם הב') וראה את הדברים בצורתם הפנימית והאלקית יותר, ולכן, רצה לקבוע את ת"ב ליום בו לא ארעה פעולת ההדלקה של האדם, כי אם נפעלה התפשטות האש הסופית מטבע הבריאה - זו המונהגת ביד בורא עולם. ואם כנים הדברים י"ל דעל כן אף שמצד פעולת האדם לד' ריו"ח הרגע הראשון הוא דחשיב רגע הפעולה, מ"מ העניין הטבעי אלוקי שבזה נמשך ומתקיים לאחר מכן.
ובפשטות נראה ליישב, דכל ד' הנימו"י אינם אלא גבי העשייה, אך גבי התוצאה אין דבריו אמורים (וכפי שצ"ל ביישוב סתירת הנימו"י הנ"ל למש"כ בשם הרא"ש כד' התוס' בעניין זרק חץ, דבזה לא אמרינן בתר מעיקרא לפטור את הב', וכד' האחרונים לתמוה בזה על הקצוה"ח בסי' ק"צ סק"א ותירוצם). שהרי למעשה הדבר אינו נשרף ואוכל אלא לבסוף, וא"א להכחיש את המציאות, ורק דכל המכוון הוא שהעשייה של האדם לא ממשיכה וכל ההמשך כלול בעשייתו הראשונה לעניינה. וממילא היות וס"ס תוצאת מה שנשרף הבית היתה בעשירי, על כן אמר ריו"ח דע"ז עיקר האבלות והי' צריך לקבוע בעשירי.
וביותר יתבאר העניין (ע"ד הדרוש) לד' הרצי"ה זצ"ל (מובא בשיחות הרצי"ה לתשעה באב בסוף השיחה האחרונה) דריו"ח סבר כן מכח היותו מאמוראי א"י (וכפי שאף רבי סבר כן כמבואר בתוס' מגילה ה' ע"ב בתירוצם הב') וראה את הדברים בצורתם הפנימית והאלקית יותר, ולכן, רצה לקבוע את ת"ב ליום בו לא ארעה פעולת ההדלקה של האדם, כי אם נפעלה התפשטות האש הסופית מטבע הבריאה - זו המונהגת ביד בורא עולם. ואם כנים הדברים י"ל דעל כן אף שמצד פעולת האדם לד' ריו"ח הרגע הראשון הוא דחשיב רגע הפעולה, מ"מ העניין הטבעי אלוקי שבזה נמשך ומתקיים לאחר מכן.