- הודעות
- 1,816
- תודות
- 5,184
- נקודות
- 345
כתב ידידנו רבי @פנחס ע וז''ל
כ' הרמ"א בשם תשובות הרשב"א (אורח חיים א) "ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור". והוא ע"פ הגמ' בברכות שביטלו אמירתן מפני תרעומת המינין. וכעין דין זה מצינו גם ברמב"ם שאסר לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות. (ולדינא היו שהקפידו בזה יותר כהגריש"א, והיו שהקילו מכ"מ טעמים)
והביא המשנה ברורה (סקט"ז) הטעם: "מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו."
כלומר שבזמנינו מצוי המינין יותר מבעבר, שאילו נאמר דברים כמו עשרת הדברות, שהם קדושים וטהורים, שמענום מפי הגבורה. אך אעפ"כ אם חלילה ניתן ערך להם יותר משאר התורה יבואו המינים לטעות ולומר שהם עיקר וכל השאר איננו אפי' טפל...
ואכן דברים אלו נראים בחוש, שכשמתקדים בעיקר מסויים כל שאר הדברים נשכחים לחלוטין, ונעשה זה דוחה את כל התורה...
ואם אסרו לנו חז"ל לתת משקל יתר לעשרת הדברות מפני חשש זה, כמה יש להתרחק מלתת מקום לדברים שאינם אפילו סרך תורה.
ואם כי אני מסכים באופן כללי עם הרעיון שלא להדגיש חלק מסוים בתורה באופן קיצוני עד כדי שיאפיל על חלקים אחרים וידחה אותם ח''ו, מ''מ לגופם של דברים איני מבין ואיני מסכים, כי מה חילוק יש בין עשרת הדברות לק''ש שאומרים בכל בוקר וערב ולמה על ק''ש לא חיישינן שיאמרו אין תורה אלא זו, וע''כ שרק בעשרת הדברות חששו כי המינים דהיינו הנוצרים בזמן חז''ל אמרו כן, אבל בזמננו שאין הנוצרים מצויים בינינו, לכאורה חזרה תקנה למקומה לומר את עשרת הדברות בין אהבה רבה לשמע כמבואר בגמ' שציינת, ומה שכתב המ''ב ובפרט בזמננו היה בתקופת ההשכלה כנראה שהתמקדו בדבר תורה אחד ושללו השאר, אבל במקומותינו כיום לא מצינו כזאת אלא או שלא מתעסקים כלל ושומרים רק כפולקלור ח''ו, או ששומרים הכול, וצ''ע.
כ' הרמ"א בשם תשובות הרשב"א (אורח חיים א) "ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור". והוא ע"פ הגמ' בברכות שביטלו אמירתן מפני תרעומת המינין. וכעין דין זה מצינו גם ברמב"ם שאסר לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות. (ולדינא היו שהקפידו בזה יותר כהגריש"א, והיו שהקילו מכ"מ טעמים)
והביא המשנה ברורה (סקט"ז) הטעם: "מפני הכופרים שיאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו."
כלומר שבזמנינו מצוי המינין יותר מבעבר, שאילו נאמר דברים כמו עשרת הדברות, שהם קדושים וטהורים, שמענום מפי הגבורה. אך אעפ"כ אם חלילה ניתן ערך להם יותר משאר התורה יבואו המינים לטעות ולומר שהם עיקר וכל השאר איננו אפי' טפל...
ואכן דברים אלו נראים בחוש, שכשמתקדים בעיקר מסויים כל שאר הדברים נשכחים לחלוטין, ונעשה זה דוחה את כל התורה...
ואם אסרו לנו חז"ל לתת משקל יתר לעשרת הדברות מפני חשש זה, כמה יש להתרחק מלתת מקום לדברים שאינם אפילו סרך תורה.
ואם כי אני מסכים באופן כללי עם הרעיון שלא להדגיש חלק מסוים בתורה באופן קיצוני עד כדי שיאפיל על חלקים אחרים וידחה אותם ח''ו, מ''מ לגופם של דברים איני מבין ואיני מסכים, כי מה חילוק יש בין עשרת הדברות לק''ש שאומרים בכל בוקר וערב ולמה על ק''ש לא חיישינן שיאמרו אין תורה אלא זו, וע''כ שרק בעשרת הדברות חששו כי המינים דהיינו הנוצרים בזמן חז''ל אמרו כן, אבל בזמננו שאין הנוצרים מצויים בינינו, לכאורה חזרה תקנה למקומה לומר את עשרת הדברות בין אהבה רבה לשמע כמבואר בגמ' שציינת, ומה שכתב המ''ב ובפרט בזמננו היה בתקופת ההשכלה כנראה שהתמקדו בדבר תורה אחד ושללו השאר, אבל במקומותינו כיום לא מצינו כזאת אלא או שלא מתעסקים כלל ושומרים רק כפולקלור ח''ו, או ששומרים הכול, וצ''ע.