פורים - פורים תורה - משנכנס יין יצא סוד - שמחת הלבבות בדברי חידוד ובדיחותא| דף 2 | פורום אוצר התורה

פורים פורים תורה - משנכנס יין יצא סוד - שמחת הלבבות בדברי חידוד ובדיחותא

כותרת האשכול

[כל הזכויות שמורות למי ששלח למי ששלח למי ששלח לי...]

שני אנשים נפגשו ופתחו בשיחה.
אחד מהם התלונן ללא הרף על בעיותיו המשפחתיות, הבן לא מצליח בלימודים, הבת מתבגרת ולא הולך, האישה ... וכד'.
לבסוף ענה לו השני "אם אתה חושב שלך יש בעיות משפחתיות, תקשיב לסיפור שלי ונסה להבין את מצבי".
לפני מספר שנים נישאתי לאלמנה, שהייתה לה בת בוגרת, שמה מרים, אשר באופן טבעי נהייתה ביתי החורגת.
מאוחר יותר, אבי התחתן עם בתי החורגת וכתוצאה מכך:
א. ביתי החורגת הייתה גם לאימי החורגת.
ב. אבי היה גם חתני, שהרי התחתן עם ביתי.
ג. אשתי הפכה להיות החותנת של החותן שלה.
ד. ביתי החורגת הפכה להיות חמותה של אמא שלה (אשתי).
כעבור פרק זמן, ילדה מרים, הבת של אשתי (שהיא גם אימי החורגת) בן שנקרא משה.
א. משה הינו אחי למחצה (בהיותו בן של אבי).
ב. כיוון שמשה הוא גם הנכד של אשתי (בהיותו הבן של הבת של אשתי), זה הפך אותי לסבא של אחי למחצה.
ג. אם אני סבא של משה, זה אומר שאני גם סבא של אח שלו, כלומר סבא של עצמי.
המצב שנוצר הסתבך עוד יותר כאשר לי ולאשתי נולד בן (שמו דוד), היות ועתה:
א. מרים, האחות למחצה של בני (אשר אני נשוי לאימא שלה), היא גם סבתו של בני מתוקף היותה אימי החורגת.
ב. בני דוד הינו נכדו של אבי, אולם הוא גם גיסו של אבי, כיוון שהוא אח של מרים הנשואה לאבי.
ג. בני דוד, הוא הדוד שלי, שכן הוא אח של אימי החורגת.
עכשיו, בני קיבל עבודה בבית ספר לצייר את העץ המשפחתי שלו, ואתה חושב שלך יש בעיות ?...
 

האם היה המן שמן או רזה? ומדוע בעטו בו אחשוורוש ואסתר?​

דרשה חגיגית לפורים, מאוצרו הטוב של סופר הסת"ם הרב יצחק קאפ שליט"א

מנהג ישראל מימים ימימה, שביום הפורים מחדשים חידושי תורה נפלאים אשר לא שמעתם אוזן, ואשר טוב היה שלא תשמע אותם אוזן, למעט ביום הפורים עצמו, אשר בו הרשות נתונה לכתוב ולדרוש בלי גבול ומידה, כדי להרבות השמחה.

והנה, זכיתי ואחד מידידי הוא ממש בבחינת מעיין הנובע, סופר הסת"ם הבקי והזריז במלאכתו, הרה"ח ר' יצחק קאפ שיחי', ועל כן ביקשתי ממנו לשאת 'דרשה של פורים' בפני קוראי הפותח.

הרב קאפ, פתח מייד באומרו ווארט נפלא משמו של הגאון רבי חיים קרייזווירט זיע"א, שאמר שהרי ידוע מאמר חז"ל שאלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים, וכמו כן ידוע מאמר חז"ל "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", ולכאורה יש להקשות, מה יביא את הגאולה? האם שמירתן של שתי שבתות, או אמירת דבר בשם אומרו?

אלא השיב הגר"ח קרייזווירט זצ"ל בדרך צחות, ששתי המימרות הללו עניין אחד הן, כי הרי מנהג ישראל תורה שכל רבני הקהילות דורשין שתי שבתות בשנה, בשבת הגדול ובשבת שובה, ואז הם מקיימים בעצמם המאמר "שואלים ודורשים", כלומר, הם לוקחים בהשאלה דרשה ששמעו מרב אחר, ודורשים אותה בעצמם, ולפעמים הם שוכחים לומר את הדרשות הללו בשם אומרן…

ולכן אמרו חז"ל, שאם היו ישראל משמרים את שתי השבתות הללו, שבת הגדול ושבת שובה, לקיים בהם כל האומר דבר בשם אומרו, מיד היו נגאלים לחיים ולשלום.

**

ובאמת מבקש הרב קאפ שליט"א לפלפל בסוגיא הידועה בעניין משקלו של המן והקושיא ששאלו הראשונים אם היה שמן או רזה, והביאו ראיות לכאן ולכאן, כי מצד אחד נאמר "וימלא המן", כלומר שהיה מלא ברכת ה' ים ודרום, ועוד הניף המן את ידו להכריז קבל עם ועולם על משקלו העצום כשאמר בפה מלא: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול", הרי שהיו עצום משקלו עד מאוד.

מאידך מעידה אסתר המלכה אשר לבשתה רוח הקודש ואומר "איש צר", ולא מצאנו ידינו ורגלינו בדבר הזה, האם היה המן שמן או רזה.

אומנם השיבו הדרשנים בשנים קדמוניות, שכאן לפני הטבעת וכן לאחר הסרת הטבעת, שניתוח הטבעת שעבר המן הפך אותו משמן לרזה, ולאחר מכן הסיר את הטבעת וחזר לשומנו הראשון.

אבל שתי תשובות יש בתשובה זו: ראשית כל, ניתוחי הטבעת כבר מזמן יצאו מה'מודה' והוחלפו בניתוחי שרוול, קיצור קיבה, ניתוחי רשת ועוד שלל כינויים אחרים, כשאף אחד כבר אינו יודע מה הוא ניתוח טבעת.

וביותר קשה על תשובה זו, כי הרי המן אמר "עשרת אלפים ככר כסף אשקול", עוד לפני הסרת הטבעת, כשהיה אמור להיות רזה, ודווקא לאחר הסרת הטבעת אמרה עליו אסתר המלכה 'איש צר'.

על כן יש לענות תשובה יותר מעמיקה, ואני בעניי חשבתי להשיב בפשיטות שאכן יש לקיים בהמן 'תפוס לשון ראשון', ואין ספק שהיה שמן עד מאוד.

ורגליים לדבר שהיה המן שמן מאוד, עד שנראה היה כמו כדור ולא ידעו היכן מתחיל והיכן נגמר וכל רואהו היה מבקש לבעוט בו בגלל צורתו העגולה, וכפי שנכתב במפורש במגילה: "והמן נבעט מלפני המלך והמלכה",

ואם לחשך אדם לומר שאמרה עליו אסתר "איש צר", אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, ממקרא זה גופא אני דורש, ושפיל לסיפיה דקרא מה כתיב ביה?

"איש צר ואויב המן הרזה".

ואם כן יש לנו שני מיעוטים בפסוק, 'צר' ו'רזה' ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ואם כן לא באה אסתר אלא לומר שהוא שמן, ובחרה לדבר בשפה פתלתלה ולנקוט בשני מיעוטים כי בבית המלוכה הרגילו אותה לדבר בלשון דיפלומטית, וד"ל ואכמ"ל ודפח"ח.

**

עוד יש לומר על מה ששאלו חז"ל שכל מקום שנאמר "ויהי בימי", אינו אלא לשון צער, ואם כן יש צער גם במגילת אסתר שלכאורה היא כולה שמחה גדולה, וגם מה שהשיבו שהיתה גזירת המן ואחשוורוש, הרי צער זה היה רק לשעה והשמחה היא לדורי דורות, והרי אסתר ביקשה "כתבוני לדורות", ומדוע אם כן כתבו את המגילה בלשון של "ויהי בימי"?

התחבטתי רבות בשאלה זו, ואחר הדברים האלה חשבתי לתרץ ממעשה שהיה, שפעם באתי יום למחרת פורים לבית הכנסת ושמעתי שני מקבצי נדבות משוחחים ביניהם בסיפוק רב על ההספק העצום שהספיקו בפורים והכסף הרב שהצליחו לאסוף ושיש בו כדי להתקיים בכבוד מספר חודשים.

"תראה איזה חג מיוחד במינו העניק לנו המן הרשע", אמר האחד לחברו, "הוא נתן לנו כזה חג של 'מתנות לאביונים', ואנחנו, האביונים, יצאנו מורווחים!".

התכרכמו פני חברו שהשיב כנגדו: "אם היה זה רק המן הרשע, ניחא… הבעיה שגם פרעה הרשע לוקח חלק בסיפור הזה. את כל מה שנתן לנו המן בפורים, יבוא פרעה וייקח מאתנו עוד לפני הפסח, ואם אינך מאמין לי, בוא ניפגש כאן יום אחרי הפסח, ותגיד לי כמה כסף נשאר לך מהמגבית של פורים…".

חשבתי לעצמי, הרי זאת התשובה על קושיית חז"ל. "ויהי בימי", בלשון צער, כי המן הרע החליט להפיל פור דווקא על חודש שנים עשר הוא חודש אדר, בתוך שלושים יום קודם חג הפסח, מה שגורם לכך שהעניים יישארו בלי כלום כאותו שועל שנכנס רעב לכרם ויצא ממנו כשהוא רעב כי היה צריך לצום שלושה ימים.

וכדי לסיים בדבר טוב, אני רוצה לשאול רק שאלה אחת נוספת: הרי אחשוורוש אומר להמן "ונחתום בטבעת המלך". כולנו יודעים מה הוא נחתום? מי שאופה כיכרות לחם, איך הצליח אחשוורוש להכניס נחתום אל טבעת המלך?

התשובה היא מיניה וביה, מה אומר הפסוק מיד לאחר מכן? "ונחתום בטבעת המלך… אין להשיב!", זאת אכן שאלה קשה שאין עליה תשובה.

שנזכה לשמוח בשמחת הפורים ולהמשיך ממנה שפע ברכה ושמחה לכל ימות השנה. אמן כן יהי רצון.
 

דרשת רב-פורים של החסיד ר' יוסקי מבראד / הרב חנוך העניך מאייער הי"ד​


תמונת הרב חנוך העניך מאייער היד

והנה מפני שידעתי שאגרתי זאת תגיע אליך ביום שמחת הפורים, על כן לקיים משלוח מנות איש לרעהו, אכתוב לך מילתא דבדחותא על דרך ההלצה ששמעתי בילדותי מפי החסיד ר' יוסקי הנזכר, בעת עלותו הבמתה לדרוש בפורים, כי שנים רבות היה רב דפורים בעירנו. ואף שאמר דבריו בדרך בדחותא וגיחוך, חביבין עלי שיחת חולין של תלמידי חכמים ישישים חסידים מדור הישן זקנים שבאותו הדור ששימשו לפני בעלי רוח הקודש. פתח ואמר, הנה איתה בש"ס (בבא מציעא כ"ג:) בהני תלת מילי עבידא רבנן דמשני במילייהו, ואחד מהם הוא בפוריא. והנה דברי רש"י ותוספות ז"ל דחוקים מאוד, כי היתכן שישאל צורבא מרבנן איש לרעהו דברים כאלה, וכל עין באמת וצדק יראה שהפירוש האמתיי והנכון הוא פירשו של הרב מהרש"א ז"ל (שם) כי מילת בפוריא פה היינו בפורים, כאומרם ז"ל (מגילה ז:) חייב איניש לביסומי בפוריא. אך ביאור המאמר נראה לי דאיתא בירושלמי (פרק ח דשבת) ר' יונה לא הוי שתי מפסחא לפסחא והוי חזיק רישיה עד עצרתא. ולכאורה יש להבין מדוע לא דחק ר' יונה את עצמו לשתות גם בפורים כי הרי חייב איניש לבסומי בפוריא וכו'. אך ר' יונה סובר דתלמיד חכם לא ישתה בפורים עד דלא ידע כי יוכל לבוא לבזיון התורה, אכן מפני שהוא יוהרא להחזיק עצמו לתלמיד חכם, על כן אמרו שאם מושיטין לו כוס יין לשמחת פורים מותר לשקר ולומר שכבר שתה די. וזהו שאמרו דעבידי רבנן דמשני במילייהו בפוריא.

עוד פתח פיו בדרך הלצה, ואמר על דרך הצחות, הנה כתוב (אסתר א,כ) ונשמע פתגם המלך כי רבה הוא, דהנה באמת בדבר זה אם גם תלמיד חכם חייב לשתות עד דלא ידע וכו', הוי בזה פלוגתא בין הירושלמי והבבלי, דהנה כבר אמרנו שר' יונה שהיה מהאמוראים הירושלמיים סובר שאין לתלמיד חכם לשתות בפורים משום כבוד התורה, דאם לא כן בוודאי היה שותה בפורים כמו שדחק לשתות בפסח. אבל שיטת הבבלי אינו כן, כדאמרינן דרבה, שהיה מגדולי האמוראים הבבלים שתה עד דלא ידע, ומי לנו תלמיד חכם גדול יותר מרבה. ועל כרחך דרבה לא סבר לה להא דר' יונה, (והנה הרי"ף פסק כרבה, אמנם רבינו אפרים תלמידו השיג עליו כמו שכתב הר"ן. והעניין לדעתי כי ידוע פלוגתת הרי"ף והרמב"ם, דהרי"ף סובר שכל מקום דאיפלגו הירושלמי עם הבבלי אזלינן בתר דברי הבבלי, אבל הרמב"ם סובר דאזלינן בתר ש"ס דירושלמי, ואם כן הרי"ף לשיטתיה שפיר פסק כהך דרבה), אלא סבירא דגם תלמיד חכם מחוייב לשתות עד דלא ידע.

והנה איתא בגמרא (קידושין דף ל"ג:) דכבוד מלך שקול ככבוד התורה, ולפיכך שלחה ליה ושתי לאחשורוש אבא שתי ולא רווי, כי היא היתה סוברת דמלך אסור לו לוותר על כבודו ולשתות לרוויה אפילובשמחה היותר גדולה, אבל אחשורוש פסק כרבה, שגם איש מכובד מותר לעת מצוא לשתות עד דלא ידע, ולפיכך אחר שעשה משפט כתוב בושתי, יצא פתגם המלך בכל מדינות מלכותו כי רבה הוא, דאתיה כוותיה דרבה, וקיימא לן להלכה כרבה ולא כרבי יונה, כי כן עבד עובדא בנפשיה ומעשה רב, וכיון דמלך מותר לשתות אם כן גם תלמיד חכם מותר לשתות, כדמבואר בריש פרק שבועת העדות דכבוד מלך וכבוד התורה שווין וכו' וכו'. עד כאן דבריו בדרך בדיחותא.
(יד חנוך, סוף סימן ד)
 

מילתא דבדיחותא לפורים​


כומר ורב נוסעים ברכבת. הכומר פונה אל הרב בצורה מתגרה ואומר "בוא נברר מי מאתנו יותר חכם. נשאל אחד את השני שאלות, ומי שלא ידע את התשובה יחויב לשלם לשני 1,000 דולר". עונה לו הרב: "שמע, אני בן אדם תפרן, אין לי לתת לך 1,000 דולר". אבוא לקראתך", אמר הכומר, "אם לא אדע לענות לשאלתך אשלם לך 1,000 דולר, אם אתה לא תדע תשלם לי רק דולר אחד". "טוב, אני מתחיל", ענה לו הרב, "מה זה עם עשר עיניים? שבע כנפיים, וארבע זנבות?" הכומר שבר את הראש קרוב לחצי שעה, אך לא הצליח לגלות. "מה התשובה?" צעק לבסוף. "תביא את האלף דולר קודם", אמר הרב. הכומר נתן לו ושאל שוב: "מה התשובה?" "לא יודע", ענה הרב, "קח דולר".

--

פולני אחד, שוכב על ערש דווי, נוטה למוט, גוסס וגמור לגמרי, בקול חלוש הוא קורא לאשתו הפולנייה, ולוחש לה: "אפשר בקשה אחרונה לפני שאני מת, רק בשביל למות עם חיוך?" עונה לו הפולנייה, "בעלי היקר, כל מה שתרצה, רק תגיד, העיקר שניפרד מתוך אהבה וחיוך" אומר לה הגוסס, "אם אפשר, הריח הזה שמתפשט בבית, הגפילטע פיש הזה, רק קציצה אחת ואני מת מבסוט" מזדקפת הקשישה מלוא קומתה, ובנחישות אומרת "חביבי, בגפילטע פיש לא נוגעים, זה לשבעה…'

--

יהודי עובר במסלול הירוק בשדה התעופה, כשמטענו כולל לא פחות מ-5 מקררים. המוכס עוצר אותו מיידית: "סליחה רבי, מה זה צריך להיות?" "אני יהודי חרדי", מסביר הרבי, "וצריך מקרר אחד עבור מזון בשרי, ואחד עבור חלבי". "נניח", אומר המוכס, "אבל זה מסביר רק 2, מה בנוגע לשאר?" "על פסח שמעת?", שואל הרבי, "ובכן, אני זקוק גם לזוג בשרי וחלבי, עבור חג הפסח". המוכס מגרד את פדחתו ושואל: "ומה לגבי המקרר החמישי???". "נו בשביל אחד אתה עושה סיפור?", עונה היהודי בתמימות..

--

יש בדחן אחד באמריקה קוראים לו יענקל מילר, אתם שמעתם עליו? הוא בדחן משהו מיוחד מיוחד אבי אבות.. מאד מוצלח

מרן רבי הרב קנייבסקי חיתן נכד והביאו אותו לשבע ברכות לעשות צחוק ושמח, תוך כדי שהוא משמח הוא שואל את הרב כבוד הרב יש לי שאלה, מה הדין אם הכלה תעמוד להדליק נרות שבת, אבל היא תעשה את זה מול הראי, אז היא הדליקה נר אחד, ורואים כבר שניים, האם היא צריכה להדליק עוד נר או שזה מספיק? אמר לו הרב קנייבסקי, אם היא עומדת מול הראי, אז יש שם שתי נשים, צריך ארבע נרות…
(הרב שלמה לוינשטיין מתוך הקלטה)

--

מתוך הריסות תאונת דרכים נוראית, יוצאים בחיים רק כומר ורב.

הרב אומר לכומר, "זהו אות משמיים שדווקא רב וכומר יינצלו!!!"

"נכון מאוד", עונה לו הכומר, "יש הרבה אמת בדברייך."

הרב חוזר ופונה לכומר, "איזה נס! כל המכוניות הרוסות ורק בקבוק היין שלם, זה סימן משמיים שנשתה יחד לחיים."

הכומר אומר שנית, "גם הפעם יש אמת בדברייך."

הרב מגיש לכומר את הבקבוק שישתה, והכומר שותה לגימה הגונה מתוך נימוס לרב.

כשהוא מסיים, הרב לוקח את הפקק של הבקבוק, וסוגר אותו.

הכומר לא מבין למה הרב סגר את הפקק אחרי שהזמין אותו לכוסית, "אתה לא מתכוון לשתות?", שואל אותו.

"כן בוודאי", עונה לו הרב, "אני אשתה כהוגן ואחגוג כל הלילה. רק בוא נחכה לשוטרים קודם…"

--

הלכו הכומר ורבי יהונתן אייבשיץ יחד. והנה שלט בפתח גן ציבורי. הכניסה ליהודים ולכלבים אסורה. הביט הכומר בשלט וברבי יהונתן וצחק.. השיב רבי יהונתן: כאן לשננו אין כניסה בא ונמשיך לכוון אחר…

--

ראש הממשלה והשרים מחליטים לרדת אל העם ולסייר במוסדות שונים בארץ.
הם מגיעים לבית ספר, ומגלים ציוד מיושן, כיתות עלובות וחוסר במזגנים. "חסרים לנותקציבים!", מתלונן מנהל ביה"ס.
"אין מה לעשות", משיב ראש הממשלה, "למדינה אין כסף".
לאחר מכן הם מגיעים לבקר באוניברסיטה. הם מגלים כיתות צפופות ללא מזגן וכיסאות שבורים. "חסרים לנו תקציבים!", מתלונן הדיקן.
"אין מה לעשות", משיב ראש הממשלה, "אין כסף".
משם נוסעים כולם לבקר בבית סוהר. הם מגלים תאים מוזנחים ותנאי כליאה קשים.
"חסרים לנו תקציבים!", מתלונן מפקד הכלא.
"מהר!", מורה ראש הממשלה לעוזריו, "תדאגו להעביר 50 מיליון שקל לשיפוץ בתי הסוהר!"
בצאת הפמליה מהמקום, פונים השרים לראש הממשלה: "איך זה שלכולם אמרת שאין כסף ולבית הסוהר יש??"
"רבותיי השרים", משיב ראש הממשלה, "בבית הספר, סיימנו ללמוד. לאוניברסיטה כבר לא נלך, אבל לכלא יש סיכוי טוב מאוד שעוד נגיע" !!!…

--

חודש אוגוסט הסתיים.
יורד גשם והעיירה נראית כאילו ננטשה הזמנים קשים, לכולם יש חובות וכולם חיים על אשראי.
לפתע מגיע לעיירה תייר עשיר . הוא נכנס לבית המלון היחיד בעיירה. שם על שולחןהקבלה שטר של 100 יורו והולך לבחור לעצמו חדר 11.
בעל המלון לוקח את השטר ורץ לשלם את חובו לקצב הקצב לוקח את השטר ורץ לשלם את החוב למגדל הבקר.
מגדל הבקר לוקח את השטר ומשלם לספק המזון .
ספק המזון, חוטף את השטר ורץ לשלם את חובו למזכיר העיירה.
מזכיר העיירה לוקח את השטר ורץ למלון, לשלם את חובו לבעל המלון, עבור החדרים ששכר מפעם לפעם . באותו הרגע יורד התייר לאחר שבדק את החדרים לוקח את השטר באומרו ששום חדר לא מוצא חן בעיניו, ועוזב את העיר.
אף אחד לא הרוויח כלום, אך כל העיירה חיה כעת בלי חובות ומביטה אל העתיד.

--

ביל גייטס נשיא מיקרוסופט החליט לערוך כנס ענק של מועמדים למשרת יושב ראש חטיבת מיקרוסופט אירופה אשר ממוקמת בקרואטיה. –
לכנס הגיעו 5000 מועמדים שהתכנסו באולם הגדול. אחד מן המועמדים היה מוריס כהן, ישראלי המתגורר בפריס.
ביל גייטס הודה לכל באי הכנס וביקש כי כל אלה שאינם יודעים להשתמש בשפת התכנות JAVA יקומו ויעזבו.
2000 איש עזבו את האולם.
מוריס כהן אמר לעצמו: "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה".
ביל גייטס ביקש את המועמדים שנשארו שכל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצות של 100 איש ומעלה, יקום ויעזוב את האולם.
2000 איש נוספים קמו ועזבו.
מוריס ידידנו אמר לעצמו: "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה כבר יכול לקרות?" והוא נשאר באולם.
שוב ביקש ביל גייטס כי ככל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות, יעזוב את האולם.
500 איש נוספים עזבו. מוריס אמר לעצמו: "אמנם עזבתי את בית הספר בגיל 15 , אבל אין לי מה לפסיד" והמשיך לשבת.
לבסוף אמר ביל גייטס: כל מי שאינו דובר את השפה הסרבית קרואטית מתבקש – לעזוב.
498 מועמדים עזבו את האולם.
מוריס חשב: "אני לא דובר סרבית קרואטית, אבל לעזאזל, אני לא קם ולא עוזב, אני – נשאר, ממילא אין לי מה להפסיד"
הוא מצא את עצמו באולם הענק עם עוד מועמד אחד שנשאר גם הוא אחרי שכולם עזבו.
ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר: "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבית-קרואטית, כל הכבוד, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה הזו".
בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
המועמד האחר השיב בלי למצמץ: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה"…

--

מעשה שהיה בשכיב מרע, ששכב בביה"ח בנויארק .נכנס ראש המחלקה, הפרופסור, ומודיע לו ששעותיו ספורות .נאנח האיש וקרא: "דייויד ".מיד התייצב בנו הבכור .כן אבא, אמר .אתה מקבל, אמר האיש הגוסס, את שדרות ברודוויי ממספר 1-20 ." אריאל ", קרא האיש .כן, אבא, התייצב בנו השני .אתה מקבל את ברודוויי ממספר 20-40 ." נטלי", קרא לבתו היחידה, והיא ניגשה אליו בדמעות: "כן, אבא "את מקבלת את שדרות ברודווי מ 40 עד הסוף – .משתומם הפרופסור ושאל שם מישהו: "מי זה האיש הזה ?"אמר לו אחד: זה מחלק עיתונים. הוא רק מסדר את החלוקה אחרי פטירתו. שלא יהיה
באלאגאן ….

--

יהודי עשיר קנה בית מדהים בבוורלי הילס, קליפורניה ושכר מעצב פנים מקומי.
לאחר שביתו היה מוכן, נזכר בעל הבית ששכח להתקין מזוזות בדלתות. הוא נסע העירה, קנה 50 מזוזות מאד מהודרות ובקש ממעצב הפנים שיתקין כל אחת מהן בצדה הימני של כל אחת מדלתות הבית פרט לדלתות השירותים.
הוא הלך מביתו קצת מודאג פן יפגע המעצב בצבע הטרי או שלא יתקין אותן כהלכה.
אך בשובו הביתה אחרי שעות אחדות הוא נוכח שהמשימה בוצעה לשביעות רצונו המלאה ולכן שלם את שכר המעצב ברוחב לב והודה לו בחום. ממש לפני צאתו מהבית, אמר המעצב לעבר בעל הבית: אני ממש שמח על שאתה מרוצה מעבודתי. אגב, הוצאתי את תעודות האחריות מכל אחת מהן והנחתי אותן על השולחן בסלון…

--

פעם בא יהודי לפני האדמור מקוצק ושאל –

בימים כאלה, כיצד משיגים קצת שמחה לכבוד פורים?

ענה לו הרבי – "תבקש הלוואה…"

הביט בו היהודי נדהם ולא הבין מה פשר דברי הרבי,

ממי לבקש הלוואה?

חייך הרבי והשיב לו:

"שכר, אנו מקבלים רק בעולם הבא – ולא בעולם הזה. אבל הלוואה קטנה מאוצר השמחה של ימות המשיח אפשר לבקש מה' כבר עכשיו…"

--

היה פעם יהודי שתמיד היה שמח, ובמיוחד היה מגלה שמחה יתירה עם כניסת חודש אדר. שאלוהו: הרי פורים הוא יום אחד בלבד, ולמה אתה שמח חודש שלם?

השיב היהודי:

"אני אסביר לכם. בצעירותי תמהתי למה החליט המן-הרשע להרוג את כל היהודים ביום אחד דוקא? ומה היה איכפת לו אם ייהרגו היהודים בכמה ימים? אלא לא לחינם נקרא שמו 'המן- הרשע'. בסתר ליבו הוא חשש שמא יעשה הקב"ה נס ועצתו תופר, ואז יעשו היהודים את היום הזה לחג. לכן קבע את הגזירה ליום אחד בלבד, כדי שאם יהפוך היום הזה לחג, לא יהיה אלא חג בן יום אחד בלבד.

"אבל אני הרי מבין את מחשבתו של המן-הרשע ולכן אני שמח כל החודש וכל השנה"…
 
קולא שאין הציבור...
 

קבצים מצורפים

דברים נחמדים
 

קבצים מצורפים

פעם אחד שמע הגה"ק מקאמינקא זי"ע
מאיש אחד שבירך ברכת הנותן לשכוי
בינה וכו' והשעה היתה כבר מאוחרת
מאוד. פנה אליו ואמר: השכוי הזה
שאתה מברך עליו זה עתה, הנה אני כבר
אכלתי אותה מלפני כמה שעות...
 
ארפכשד ונוצת הטווס מתיבת נח
בכל שנה היה ר' ירחמיאל קינובער מגיע
בפורים לאלכסנדר. קול גבוה וצלול
היה לו, והוא התכבד בקריאת המגילה
בבית מדרשו של הרה"ק ה'ישמח ישראל'
זיע"א. במשך כל יום הפורים לא נח אף
לרגע. כל כולו נתון בעבודת הקודש
של שמחת הפורים. הוא היה מתחפש
בתחפושות שונות ומשונות ומשנה את
טעמו ומשמח את הקהל באמרותיו
ופתגמיו. בעת עריכת השלחן היה מגיע ר’
ירחמיאל לשיאו, כאשר היה שר את הזמר
'שושנת יעקב' בשש שפות, תוך שהוא
מתרגם וחורז חרוזים מלאי תוכן ושמחה
להנאתם של הצדיק וכל הקהל.
פעם נכנס אל השלחן כשהוא מחופש
לדייטש אשכנזי לבוש בחליפה קצרה
ומכנסיים מגוהצים. לראשו כובע מחודד
ונוצה צבעונית תחובה בו. וכך ניגש אל
ה'ישמח ישראל' ושאל בגרמנית רהוטה:
הער ראבינער, כבוד הרבי, כיצד אני
מוצא חן בעיניו? והוסיף לומר: התדעו
מי אני? אמנם נראה אני כדייטש אך
בגלגולי הראשון הייתי ארפכשד בנו
של שם. ומהיכן יש לי נוצה מפוארת כל
כך? כי בהיותי בתיבת נח מרטתי נוצה
זו מאחד הטווסים שהיו בתיבה ושמתי
אותה למשמרת בכובעי. ה'ישמח ישראל'
העלה חיוך על שפתיו, הרי בפירוש נכתב
בתורה כי ארפכשד נולד שנתיים אחר
המבול ('תולדות הישמח ישראל' ח"ב
עמוד תקכט)
 
'קבצן' אסף מתנות לאביונים בבתי העיירה בפורים, בערבו של יום הגיע לביתו של גביר העיירה, טען לעברו הגביר איחרת! כבר אין זה 'בו ביום'!
ענה לו המשולח בשנינות: באתי עבור 'קמחא דפיסחא'... אתה הראשון...
ולמזלו עמדה לו שנינותו..
 
עלון האיחוד בחידוד, תשס"ט
1740088311214-png.1091

פורים - מה המקור שצמח לושתי זנב והיכן?

בספר כד הקמח (פורים) כתב: "ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצותא הואי מאי טעמא לא אתיא, מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך הנס". וגם בפירוש הרמב"ם על מגילת אסתר (ככה"נ מיוחס לו בטעות) מ' שעשה לה זנב במצח... אמנם כתב "להביא את ושתי המלכה והיתה...
forum-otzar-hatorah.co.il forum-otzar-hatorah.co.il
 
לאחרונה חבר שאל אותי (הספרן) בדבר סגולת ר' מתיא בן חרש הידועה שמלווה בהדלקת ח"י נרות.

הוא הדליק 18 נרות ואחד כבה לו באמצע, 'האם זה בסדר?' שטח בפני את ספקו החמור

- 'זה תלוי אם "הדלקה עושה סגולה" או "הנחה עושה סגולה" לא?' הצעתי בפניו בידענות את ספק הגמרא בנרות חנוכה

'מה זה קשור הזדעק 'המסתגל'? 'הנחה עושה מצוה זה רק בחנוכה שחובה לפרסם את הנס'?'

'ומה זה כל הפרסומים "הבטחתי לפרסם ונושעתי" אם לא פרסומי ניסא?' עניתי לו בחזרה..

'אתה סתם לץ', השיב לי ברוגזה,

'אוקיי, אז בתכלס למה לא הדלקת את הנר ה18 שכבה?' שאלתי אותו הפעם בשיא הרצינות..

- 'בגלל שחששתי שזה ייחשב 19 נרות, כי 'הדלקה עושה סגולה'...........'

הערה: כתבתי 18 שורות ומחציתם נמחקו ולכתוב מחדש חוששני שאפר את ההבטחה שבכותרת - לכתוב 18 שורות ולא 27...

*הבהרה: הדברים נכתבו בהומור, כל אחד יעשה כמנהג רבותיו
 
נערך לאחרונה:
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון