ראיתי לנכון להביא כאן בירור שנכתב בענין זה, לתועלת המעיינים.
יש מי שכתב למעשה שדינו של פח אשפה ריק הוא ככלי שמלאכתו להיתר, ולכן מותר לטלטלו בשעה שהוא ריק (ספר שלמי יהודה פ"ו אות כג בשם הגרב"י זילבר).
ולענ"ד דבריו צ"ע, שהרי כל ייעודו של הפח הוא כדי לקבל בתוכו את הפסולת שהיא מוקצה, וצורת השתמשות זאת קובעת אותו ככלי שמלאכתו לאיסור, וכמו שמצאנו ברמ"א (סימן שי סעיף ז) לגבי מטה שיחדה למעות שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור אף כשאין עליה המעות, ועיין בפמ"ג שם דחשיב מלאכתו לאיסור מצד שכעת מיועדת המיטה לקבל המוקצה, וכן בכיס מעות שנועד להחזיק בתוכו מעות מבואר שם ברמ"א שאסור לטלטלו גם כשאין בו מעות [ועיין מש"כ שם המ"ב ס"ק כז בשם הא"ר] כמו"כ במ"ב (סימן שח ס"ק כ) כתב דקדירה חשיבא כלי שמלאכתו לאיסור, אף דאינה רק בסיס לאיסור המונח בתוכה, היינו לאוכלין המתבשלין בה שבהם נעשית המלאכה. ומכל זה חזינן דכלי שמלא"ס אינו דווקא כזה שעושים בו מלאכה האסורה בשבת אלא כל שמשמש את האיסור הרי הוא מוקצה מדין זה.
וייתכן לבאר דעת הסובר שדין פח ריק הוא ככלי שמלאכתו להיתר, לאור דברי רעק"א (סימן ש"י) שהעיר עמש"כ שם המג"א (ס"ק ה') דכיס שיחדו למעות לכו"ע הוי כלי שמלאכתו לאיסור. והשיגו שם רעק"א וז"ל: לענ"ד לאו כו"ע הוא דלפ"מ שכתבתי לעיל (סי' רע"ט במג"א סק"ט) דהרשב"א בחי' שבת דף קכ"ב. וכן בתשובת תשב"ץ בשם הראב"ד דנר לא מקרי מלאכתו לאיסור דאינו משמש מלאכת איסור. אלא דהאיסור מונח עליו א"כ ה"נ במטה שאינה משמשת מלאכת איסור רק דהמעות מונח עלי' לא מקרי מלאכת איסור, ובלבוש כאן כתב פלוגתא אם המטה מקרי מלאכת איסור או כיון דהמטה אינו עושה דבר רק דהמעות מונח עלי' לא מקרי מלאכתו לאיסור והיינו כדברינו עכ"ל. מבואר דנקט רעק"א אליבא דהילכתא כדברי הראב"ד והרשב"א [וכ"כ הרמב"ן שם] דגדר מלאכתו לאיסור הוא דוקא שהכלי עושה מלאכת איסור ולכן נר שכבה לא מיקרי מלאכתו לאיסור [שלא כדעת התוס' (שבת לו. ד"ה הא ר"י ושם קכב. ד"ה רחת) דסברי דנר שכבה מיקרי מלאכתו לאיסור] והוא הדין במטה שיחדה למעות ל"ה כלי שמלאכתו לאיסור כיון שאינו משמש למלאכת האיסור, ומה שהמעות מיועדות להיות מונחות עליה אי"ז מגדירה להיות כלי שמלא"ס. וכן מבואר בדעת הלבוש שיש בזה פלוגתא אם בכה"ג חשיב כלי שמלאכתו לאיסור. ועיי"ע בפמ"ג מש"כ בהקדמה לסימן שח אות א' עיי"ש. ומכל מקום, כיון שהמג"א והמ"ב סתמו לאיסור במטה שיחדה למעות וכיו"ב דחשיבי כלי שמלא"ס, נראה דאין להקל. [שו"ר שכתב שם בקונה"ש סימן כט כתב טעמו וז"ל: דלמה יהיה פח של זבל מוקצה מחמת איסור, ואינו דומה כלל לכיס של מעות". ונראה דס"ל לחלק מטעם אחר ודבריו לענ"ד צ"ב].
והנה לכאורה גם לפי מה שכתב החזו"א (סימן מח ס"ק י') בגרף של רעי ועביט של מי רגלים שלדעתו דינם ככלי שמלאכתו להיתר [לולי גזירה בתרא] אבל בפח אשפה ריק נראה דחלוק דינו, דשאני גרף שמטרת שימושו הוא לקבל הרעי שהוא דבר שמותר בטלטול מדין 'גרף של רעי' ולכך נחשב הגרף ככלי היתר, משא"כ בפח אשפה שמניחים בו גם פסולת מוקצה שאינה מותרת בטלטול ואינה מאוסה כגרף, א"כ לכו"ע דינו ככלי שמלאכתו לאיסור בעודו ריק. ומנגד לשיטת האחרונים [לבוש סימן שח סעיף לה, ב"ח שם אות כ' תו"ש שם שם פמ"ג שם לבו"ש שם מ"ב שם] שגרף ועביט מוגדר מוקצה מחמת גופו מחמת המיאוס (ודומה לגרוגרות וצימוקים שהסריחו ודחה בידיו) אבל בפח ריק שאינו מאוס לכשעצמו, ואין האדם קץ בו כמו גרף של רעי, גם הם מודי שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר בטלטול לצורך גופו ומקומו, ולא מוקצה מחמת גופו כגרף. וכמובן כל הדברים אמורים בפח ריק שאינו מלוכלך ומאוס, אבל באופן שהפח מאוס הרבה, הרי לכו"ע חשיב מוקצה מחמת גופו גם לדעת החזו"א וכפי שהתבאר. ומ"מ אם נמצא במקום דירתו ומאוס עליו שם, מותר להוציאו מהיתרא דגרף.
להכניס פסולת לתוך פח ריק או שקית אשפה
והנה מותר להכניס פסולת לתוך פח ריק או שקית אשפה, ואין בזה משום ביטול כלי מהיכנו, שלכך נועד הפח או שקית האשפה, ואינו מבטלו מייעוד שימושם. וכך כתב בספר שבות יצחק (פרק כ אות ח' עמוד רלג) בשם הגריש"א ועי"ע מש"כ שם (עמוד רלא) לבאר מדוע אינו נחשב ביטול כלי מצד שכעת אוסרו בטלטול לגמרי. ולכאורה לפ"ז יהיה אסור להכניס פסולת לסתם שקית, שאינה עומדת דווקא לאשפה.
אמנם לענ"ד י"ל דאין בזה משום ביטול כלי, מכיון ששקית אינה חשובה בעיני בנ"א ובגלל ערכה הפחות מייעדים אותה לכל מטרה שלאחריה זורקים אותה, וכמו שעומדת לשמש ככלי אחסון חד פעמי לקבל בתוכה סתם חפצים שאינם מוקצה, כך מוכנה לקבל פסולת. אמנם לפ"ז בשקיות יקרות שדרך האנשים לייחד אותם לדברים חשובים, ואין נותנים בהם פסולת יהיה אסור ליתן בה פסולת משום ביטול כלי מהיכנו, כך לענ"ד. [ואין לדחות שגם בשקיות כאלה פעמים שאדם נצרך לפנות פסולת וכשאין לו שקיות פשוטות הוא משתמש בהם, שאין בשעת הדחק שהאדם משתמש בהם לשימוש מופחת, להגדיר לעולם את יעוד שימושם העיקרי, אלא הגדרתם תלויה בשימוש שנוהגים בו על פי רוב].
באופנים שהותר לטלטל ולרוקן את הפח
הנה באופנים שהותר לטלטל ולרוקן את הפח, מותר להחזירו ריקן אף שלא נתן בתוכו מים, ובתנאי שאינו מאוס, אף שקי"ל לדינא לגבי גרף של רעי ועביט של מ"ר שכדי להחזירם למקומם צריך ליתן בהם מים (שו"ע סימן שח סעיף לה) וא"כ בפח אשפה שהוריקו כשבא להחזירו יצטרך ליתן בו מים [ולכאורה במקום שלא מצויות בהמות לא יועיל] אלא שבזמנינו שהפחים עשויים מפלסטיק, וכבר כתב החזו"א (סימן מח סק"י) שבכלי מתכת שע"י רחיצה ה"ה כלי גמור לגבי ק"ש, לענין טלטול הקילו אף בלא שרחצם עיי"ש. וכאמור לעיל (סעיף ה') שכתבו הפוסקים לדמות כלי פלסטיק למתכת, שאין בליעתו מרובה. ובפרט שבזמנינו נוהגים ליתן בפח שקית אשפה, והפח אינו מטונף ואינו מוקצה מחמת מיאוס אלא דינו ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר לצורך גופו ומקומו, ולכן מותר להחזירו לבית בלא מים אף בפח עץ, ובפרט אם עודו בידו, שאז גם בפח מאוס יש מקום להקל לפי המג"א (סימן שח ס"ק ס').
פח אשפה שהייתה מונחת בו פסולת מבעוד יום הרי הוא בסיס לדבר האסור
אם הפח היה מלא בפסולת כבר בערב שבת, הרי הוא נעשה בסיס לפסולת ואסור בטלטול מדין בסיס לדבר האסור. ובמקרה כזה לא יועיל מה שיתן בו בשבת גם דברים שראויים למאכל בהמה או כלים ח"פ שאינם מוקצה, כדי שיהיה בסיס לדבר האיסור והמותר, שהרי בבין השמשות כבר אתקצאי, ונעשה הפח בסיס לדבר האסור מחמת הפסולת שהינה מוקצה [עיין סימן ש"י סעיף ח' ברמ"א ובמ"ב שם ס"ק לז]. ואפילו אם מבעו"י היה בפח פסולת מעורבת עם דברים שראויים למאכל בהמה וכיו"ב, אבל כיון שזרקם קודם שבת הרי דברים אלו נעשו מוקצה (עיין שו"ע סימן שח סעיף ז') וממילא אין זה אלא בסיס לדבר האסור [אמנם אם זרק כלים חד פעמי מבעו"י בזה כתבנו בספר... (עמוד רפג נידון ד' ד"ה אמנם יש לדון) שיש צד דלא בטל מהם שם כלי אפילו שזרקם מערב שבת ולא חשיבי מוקצה כשברי כלים שכעת אחר שבירתם שוב דומים לצרורות ואבנים ורק מחמת שבאו מכלי חשוב ומשתמשים בהם, מותר כל עוד שלא זרקן, אבל כשזרקן בטל חשיבותם וה"ה כצרורות ואבנים, משא"כ כלים חד פעמיים שהם כלים בעצם (גם אם לא ככלי רב פעמי) ואינם בשם צרורות ואבנים לכן אף אם זרקן לא בטלו חשיבותן עיי"ש. ולפ"ז אם היה מעורב בפסולת גם כלים חד פעמי, הרי הפח נעשה בסיס לד"ה והמותר, ומותר לטלטלו. אמנם כיון שרוב הפוסקים החמירו בכלי חד פעמי שזרקן לאשפה, ויש שאסרו אף בזרקן לאשפה בשבת, קשה להתיר הדבר, בפרט דלא ברירא לי להתיר באשפה מדין בסיס לד"ה האסור והמותר כמו שיבואר להלן].
פח אשפה שהייתה מונחת בתוכו מעט פסולת
הנה כשמניח פסולת בתוך הפח הרי הוא נעשה בסיס לאשפה ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו [ולהלן יבואר בדין בסיס באמצע שבת וכיו"ב] ובפשטות די בנתינת מעט פסולת בכדי להחשיב את הפח כבסיס לאיסור.
ויש לעיין לפי מה שכתבו הראשונים להקשות על המשנה (שבת קמג.) דשרי לטלטל הטבלא עם הקליפין והעצמות ולנערה, ומדוע לא חשיב הטבלא לבסיס מחמת העצמות והקליפין שמונחים עליה. והרשב"א שם (ד"ה הא דמטלטלי) וכן הריטב"א שם (ד"ה מסלק) כתבו ליישב עפמש"כ הראב"ד להעיר סתירה ממתני' זו דהותר לטלטל הטבלא עם הקפו"ע ול"ה בסיס, לגמ' שבת (דף מד:) במטה שמונחות עליה מעות שאסור לטלטלה משום בסיס, וכתב הראב"ד ליישב וז"ל: דשאני מטה שמתוך שהיא עשויה להניח עליהו מעות אפי' בלא ייחוד ואפי' בשוכח נעשית להם בסיס להיות בטלה אצל [אבל] דגרעינין בטילי לגבי טבלא שאין ההנחה שם אלא עראי עיי"ש. [וכן כתב הרשב"א (ביצה דף ב. סוף ד"ה ובה"א) וזת"ד: "ומסתברא שאין אומרין נעשה בסיס אלא בנר שיש לו חשיבות בסיסות קצת וכו' אבל עצמות וקליפים דלא חשיבי ואינו מצניעם כלל לעולם אין להם תורת בסיס ואע"פ שהניחם על השלחן כדי שלא יטנף הבית מ"מ לא לצורך עצמם הניחם שם ולא להצניעם מחמת חשיבותן הלכך אין הטבלא בסיס להם כלל אלא מסלק את הטבלה ומנערה" עיי"ש. ובשיטה מקובצת ביצה ב. (ד"ה ובית הלל) כתב "אבל עצמות וקליפין שאין להם חשיבות כלל וגם אין הטבלא צריכה להם לא נעשה בסיס להם ומותר לנערה" ושוב כתב לפרש כך במש"כ הרמב"ן במלחמות בהיתר טלטול גרעיני תמרים אם מניחם על הלחם דבכה"ג לא חשיב הלחם בסיס משום "שכל עצמו אינו עושה כן אלא לזורקן" וכתב ע"ז השיטה "אלמא טעמא משום דלא חשיבי ואין צריך להם ואינו עושה כך אלא לזורקן עיי"ש.
מבואר מדברי הראשונים, שקליפין ועצמות וכיו"ב, אם מניחם על השולחן אינו נעשה בסיס להם בגלל שאינם חשובים. וא"כ יל"ע בנתינת פסולת מועטה לתוך הפח, אם נעשה הפח בסיס, או דילמא כיון שאין הפסולת חשובה ממילא בטלים ואין הפח נעשה בסיס..
וכן נראה להוכיח מהסוגיא דשיירי כוסות בגמ' ביצה כא: ושם נתבאר בתוס' (סוד"ה כנונא) שאין הכוס נעשה בסיס לשיורי היין משום דלא חשיבי כלל ובטלים אליו, (וכ"כ המ"ב סימן ש"י ס"ק לא בשם החיי"א) הרי כל דלא חשיבי ל"ה בסיס כשמונחים על דבר מסויים. אמנם לכאורה יש לחלק בפשטות בין פסולת המונחת על השולחן, שאינו עומד לשמש את הקפו"ע, לפח אשפה שכל יעודו הוא לקבל הפסולת, ובכה"ג ודאי נחשב הפח לבסיס הפסולת, ואין הפסולת בטילה לגבי הפח. כמו"כ במג"א (סי' שח ס"ק נ') כתב ליישב מה דל"ה העצמות והקליפין בסיס לטבלא עפ"י ג' תירוצי התוס' (ביצה ב.) ותירוץ נוסף ע"פ בעל המאור, אבל לא העתיק את תירוץ הרשב"א והריטב"א הנ"ל ומשמע דלא קבל תירוץ זה, בפרט שהרשב"א בכמה מקומות נקט כדברי התוס' (ביצה ב.) ובדעת השו"ע (שם סעיף לז) בפשטות נראה דלא ס"ל כד' הרשב"א בשם הראב"ד שהרי אסר שם לטלטל הטבלא ולנערה, אלא במקומה. אמנם לפ"ז צ"ב מדוע תוס' ביצה ב. שכתבו ליישב בג' אופנים הטעם דלא חשיב הטבלא בסיס לקפו"ע, לא יישבו משום דבטילי וכמו שכתבו לגבי שיורי כוסות. ובפשטות י"ל דתוס' בביצה הלא מיירי בפסולת מועטה כמו שכתבו שם "לדבר מועט" אבל בריש ביצה תוס' מיירי אף בפסולת מרובה שכן מיירי בשיירי סעודה ויל"ע. [לאחר כתבי כ"ז ראיתי מש"כ בספר שלמי יהודה בקונה"ש סימן יז בדרך אחרת הובא בהערה לקמן]
הכניס את הפסולת באמצע שבת, הרי הוא בסיס לדבר האסור, ויש שכתבו להתיר אם הכניס לתוכו פסולת רק באמצע השבת .
פח אשפה שהכניסו לתוכו פסולת באמצע השבת: הנה נחלקו הראשונים אם חל דין בסיס כשהניח דבר מוקצה על כלי היתר באמצע השבת. ולהלכה נחלקו המ"ב והחזו"א. המ"ב (סימן רסו ס"ק כו ועיי"ע ביה"ל סימן שי ס"ז סוד"ה מטה בשם המג"א) נקט כשיטות הראשונים שלא חל בסיס באמצע שבת. אמנם בחזו"א (סימן מח ס"ק ח') כתב שגם הראשונים שס"ל שאין בסיס באמצע שבת לא הקילו אלא לגבי ניעור המוקצה מעל גבי הבסיס, אבל לא הותר לטלטל את הבסיס בעוד המוקצה על גביו, אף במקרה שאין יכול לנערו במקומו. ובאופן שהבסיס מיועד לשמש את המוקצה שהונח עליו, כתב שם החזו"א שלכו"ע הוי בסיס אף בהניח המוקצה באמצע שבת. [ועיין שם שהוכיח דין זה מהגמ' שבת מה: לגבי קינה של תרנגולין שחשיב בסיס לביצה שזהו מקומה. ולעיל (סעיף יט בהערה) הבאנו את דברי הריטב"א (הובא בשטמ"ק) ביצה כא: שכתב לגבי שיורי כוסות של נכרי, דחשיב בסיס לכו"ע אף שהניחו באמצע שבת, משום שהוא מקומו המיוחד של דבר המוקצה, וכיסוד החזו"א].
ולפ"ז יוצא לדינא, שאם השליך באמצע השבת פסולת לתוך פח ריק, הפח נעשה בסיס לדבר האיסור ואין לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו. אמנם ראיתי בספר שלמי יהודה (פ"ו סעיף כג) כתב בשם הגרב"י זילבר להתיר בכה"ג, ואפילו באופן שהיה כבר מונח הפסולת מע"ש, כל שלא היה בדעתו שהפסולת תהיה שם כל השבת וזת"ד: פח שהיה מונח בתוכו אשפה, והיתה דעתו מערב שבת להשאירו ולא להוריקו כל השבת ה"ה מוקצה. אבל אם לא היתה דעתו שיהיה הזבל מונח שם בשבת, אין הפח אשפה מוקצה מטעם בסיס ע"כ. ובקונטרס התשובות (סימן יז) כתב לבאר נימוקו וזת"ד: אבל אין הכלי נעשה בסיס, וכן הדין בפח האשפה של מתכות, דאין ע"ז שם גרף, ואין הטעם משום דדבר שאינו חשוב אינו מחשיבו לבסיס כיון דהכלי מיוחד לזה, אלא הטעם "דלזורקו קאי" כמבואר בתוס' ביצה ב. ד"ה והלכתא נינהו כמבואר במג"א סימן שח ס"ק נ', נא' ובזה אין חילוק בין אם זה מיוחד או לא כמבואר בריש סימן שיא לענין מת (וחמור יותר מהוצאה, דהמטה טפילה) מיהא אם זרקן לשם מע"ש שיהיה מונח כל השבת הוי בסיס וה"ה לפח האשפה, דלא שייך הטעם "דלזורקו קאי" אם היה בדעתו להניחן שם כל השבת עיין מ"ב (סימן שיא סק"ג) עכת"ד. [ולכאורה בדברי הרמב"ן והראשונים (הובא לעיל) שכתבו דקפו"ע או גרעינים לא הוי בסיס "משום דלזורקן קאי" הוא בצירוף הסברא שקפו"ע או גרעינין אינם חשיבי ובטלים ומשום כך כל שדעתו לזורקן ל"ה בסיס וכמו שפירש בהדיא השטמ"ק (ביצה ב. ד"ה ובית הלל) וזת"ד: "אלמא טעמא משום דלא חשיבי ואין צריך להם ואינו עושה כך אלא לזורקן" וי"ל.]
כשמעורב בפסולת שנתן בשבת מעט דברים שראויים למאכל בהמה או כלים חד פעמי
באופן שהפסולת מכילה גם דברים הראויים לבהמה או כלים חד פעמי שזרקם בשבת שאינם מוקצה, עם שאר הפסולת שהיא מוקצה, בכמה ספרים (עיין ספר שש"כ פרק כב סעיף מ שלמי יהודה פ"ו אות כג) כתבו בפשיטות להתיר, משום דהוי בסיס לאיסור ולהיתר דקי"ל בשו"ע (סימן ש"י ס"ח) להיתר [ואף שבכה"ג אם יכול לנערה אינו מטלטל, אבל באופן שלא יועיל ניעור כמו בנידו"ד שאם ינער הפסולת יהיה גרף במקום, אין צריך ניעור, כמבואר שם].
ולענ"ד יש לעיין אם בכה"ג נחשב לבסיס לדבר ההיתר והאסור, ומותר, שהרי כל מה דאמרינן בהאי דינא הוא דווקא שההיתר יותר חשוב בעיניו (שו"ע סימן ש"י ס"ח הנ"ל) אבל כאן שהניחם בפח כדי לזרוק את שניהם, ממילא הוי בסיס לאיסור, ואסור לטלטלו. אלא שיש להוכיח שגם בכה"ג חשיב בסיס לד"ה והמותר. והוא ממש"כ בשו"ע (סימן שח סעיף כז) לגבי קליפין ועצמות שעל הטבלא, שמותר לטלטלם אגב הפת, ובמג"א שם (ס"ק נ' וס"ק נא) מבואר בתי' השני (עפ"י תוס' ביצה ב. ד"ה ובה"א) שאין הטבלא נעשית בסיס לדבר האסור, בגלל האוכלין שמונחים עליה יחד עם הקליפין והעצמות, והרי היא כבסיס לדבר האסור והמותר, ומותר לנערה, אבל בהניח פת לא בעי ניעור משום דהקפו"ע בטלין לפת, ומותר לטלטלה בלא ניעור עיי"ש. הרי מבואר אף בפסולת כמו קפו"ע שנמצאת יחד עם אוכלין או פת, חשיבא בסיס לדבר האסור והמותר, אף שבדעתו לטלטל הטבלא כדי לזרוק את האוכלין עם הקפו"ע. [אמנם בפת אין צריך ניעור, שהעצמות והקליפין טפלים אליו מחמת חשיבותו משא"כ לשאר האוכלים, שלכך צריך ניעור, אבל כנת' שבמקום שלא שייך ניעור שרי לטלטל, ועיין מש"כ שם בספר תהל"ד ס"ק לד, ועיי"ע בגליון השו"ע לחת"ס שם סעיף כז].
אבל עדיין אני חוכך בזה שמא יש לחלק בין היכן שכבר זרקן, שאז כבר מאיסי טפי, משא"כ כשלא זרקן ומונחות על הטבלא, אף שבא לזורקן, לא הוי מוקצה כל עוד לא זרקן לאשפה ויל"ע. [ואמנם אם זרק כלי שלם בשבת ל"ה מוקצה כמבואר בגמ' קכד: ובשו"ע סימן שח סעיף ו', מ"מ באוכלין שזרקן לאשפה בשבת י"ל דהוי מאיסי טפי, ובכה"ג לא אמרינן בטלה דעתו כד' הריטב"א והראשונים בגמ' שבת קכד: ושוב ראיתי בספר שש"כ (פ"כ סעיף כז הערה צו) מצדד הגרשז"א שאם זרק לאשפה דברי מאכל שראויים לאכילה, בכל אופן הרי הם מוקצה כיון שהמאכל נמאס עם השלכתו לשם, וכבר אין מוציאין אותם עוד מהאשפה משא"כ לגבי כלי שפיר יוציאו אותו העניים משם עיי"ש]. ומכל מקום לדינא, אם מעורבים בפח כלי חד פעמי, ודאי דחשיב בסיס לדבר האסור וההיתר דסו"ס אינם מוקצה [ולא כמו שכתב בספר שש"כ פרק כב סעיף מ', וצ"ב שעדיף ליה מאכלים שנמאסים על פני כלים ח"פ, לאחר שכתב בפרק כ סעיף כז שמאכל נמאס וצ"ב]. ובכמות הדברים שאינם מוקצה שצריך שיהיה בפח כדי שיחשב בסיס לדבר האיסור וההיתר, כתב בספר שלמי יהודה (פרק ו' אות כג בהערה נה) שגם במעט מהפסולת ראויה לבע"ח, אין הפח מוקצה. (ועיי"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"ז סימן טז מה דמשמע מדבריו, ומש"כ שם ח"ה סימן קכה בסוה"ד) ע"כ.
לסיכום: פח אשפה ריק יש שכתבו שדינו ככלי שמלאכתו להיתר, והעיקר לדינא שהוא ככלי שמלאכתו לאיסור משום שדרך שימושו לקבל פסולת שהיא מוקצה . ומותר להכניס פסולת לתוך פח ריק או שקית אשפה, ואין בזה משום ביטול כלי מהיכנו, אבל שקיות יקרות שדרך האנשים לייחד אותם לדברים חשובים, אסור להניח בהם פסולת משום ביטול כלי מהיכנו . [וראה בהערה אם מותר להכניס פסולת מאוסה כגרף לשקיות יקרות או כלי שאינו מיועד לאשפה ] באופנים שהותר לטלטל ולרוקן את הפח, מותר להחזירו ריקן אף שלא נתן בתוכו מים, ובתנאי שאינו מאוס .
פח אשפה שהייתה מונחת בו פסולת מבעוד יום הרי הוא בסיס לדבר האסור, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו . [ואם מונח בתוכו מעט פסולת ראה בהערה לעיל] ואפילו הכניס את הפסולת באמצע שבת, הרי הוא בסיס לדבר האסור, ויש שכתבו להתיר אם הכניס לתוכו פסולת רק באמצע השבת . ובכל מקרה אם מעורב בפסולת שנתן בשבת, גם מעט דברים שראויים למאכל בהמה או כלים חד פעמי שביסודם אינם מוקצה, הרי זה כדין בסיס לדבר האסור והמותר, ומותר לטלטל את הפח לצורך גופו ומקומו .
