ברשימה של אבות נזיקין של רבי חייא בדף ד' מובא גם שואל, התוס' מבאר באיזה מקרים השואל חייב ובאיזה מקרים יהיה פטור, אז הוא כותב "שואל חייב בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה" - שרק במתה מחמת מלאכה השואל יהיה פטור, וצ"ע מדוע התוס' לא מזכיר ג"כ את הפטור ב"בעליו עימו"?
אוי"ל שהתוס' רצה לאמר מקרה פטור אצל השואל, מקרה שמשתייך רק אליו, בשונה מבעליו עימו שהוא נפטר גם מגניבה ואבידה ששייך ג"כ בשאר השומרים?
אוי"ל שהתוס' רצה לאמר מקרה פטור אצל השואל, מקרה שמשתייך רק אליו, בשונה מבעליו עימו שהוא נפטר גם מגניבה ואבידה ששייך ג"כ בשאר השומרים?