"והחזירנו" – המפתח לערפל של אלול
בפתחם של הימים הנוראים, חלל האוויר מתמלא בקריאה המהדהדת, המוכרת כל כך: תשובה, תשובה, ושוב תשובה. אך לצד ההתעוררות והרצון הכיסופים, מלווה את כולנו לא פעם תחושת מבוכה עמוקה. אנו ניצבים חסרי אונים מול המילה הגדולה הזו, ותוהים: איך באמת עושים את זה? מאיפה מתחילים?
האם הדרך הנכונה היא להתכנס פנימה, להתעמק בחשבון הנפש ולשקוע בהתבודדות נוקבת? אולי לקבל קבלות – גדולות או קטנות? האם נדרש מאיתנו להגביר את עמל התורה, או שמא לעצור דווקא בעניינים שבין אדם לחברו? אנו מביטים סביב אל שפע הדרכים והספרים, ואובדים עצות: האם ללמוד ב'שערי תשובה', לעיין באגרות רבי ישראל מסלנט, או אולי להתרפק על שיחותיו המעוררות של הגר"ש פינקוס זצ"ל? לפעמים נדמה ששיחת מוסר ממשגיח היא שתפתח את סגור לבנו, ולפעמים דווקא דיון כואב ומשתף עם ידיד קרוב הוא שיביא את המרפא.
בקיצור – אנו רוצים להשתנות. אנו משתוקקים בכל נימי נפשנו להתקרב אל אבינו שבשמים, אך מרוב נתיבים ושיטות איננו מוצאים את ידינו ורגלינו בפרשה העמוקה והתובענית הזו. חוסר האונים הזה, המפגש החוזר עם חוסר ההצלחה של השנים העברו, עלול להוביל לתיסכול, למפח נפש ואפילו לעצבות. ומתוך שהנפש אינה יכולה לשאת את המתח, היא עלולה חלילה להדחיק את חודש אלול כולו למקום עמוק ובלתי נראה, רק כדי לברוח מהמועקה והאשמה.
הפתרון שנמצא בהישג יד
לפני מספר שנים שמעתי הערה נפלאה שהאירה את נשמתי. הבנתי שאם אנו כל כך רוצים, אם הלב שלנו באמת משתוקק – הפתרון לא נמצא מעבר לים ולא בספרים רחוקים. הוא נמצא קרוב אלינו בהרבה, חקוק במילים ספורות שאנו הוגים שלוש פעמים בכל יום, כמעט בהיסח הדעת, בתפילת השמונה-עשרה: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך".
כאן, במילים הפשוטות הללו, מונחת נקודת המפנה. לפני שאנו טובעים בים של שאלות "איך", "מה" ו"למה", עלינו לעצור ולהתבונן בנוסח המטבע שטבעו אנשי כנסת הגדולה. איננו מבקשים כאן רק שה' יקבל את התשובה שנעשה. אנו פונים אל הבורא בלשון תחנונים ומצהירים: ריבונו של עולם, אין בכוחנו לבד. התעייפנו מלנסות ולהישבר. לא אנחנו באים וחוזרים בכוחות עצמנו, אלא אתה – ברחמיך הרבים – תחזיר אותנו!
אנו מרימים ידיים ומבקשים מהשי"ת: תן לנו אתה את הדרך אליך, פלס עבורנו את הנתיב מתוך סבך החיים, ובנה לנו את המסלול המדויק שמתאים לנפשנו. אתה הוא שתנווט אותנו באיזה אופן וכיצד נתרצה לפניך.
יסוד עצום ונחם זה, כפי שהתברר לי לימים בהשגחה, כבר נכתב ונוסד על ידי מחולל תנועת המוסר, רבי ישראל מסלנט זצ"ל, באגרתו המפורסמת (איגרת י"ד), שם הוא מגלה שהתשובה היא מתנת שמיים, וכמו כל מתנה – צריך פשוט לבקש עליה.
לקראת התפילות הבאות עלינו לטובה, הבה נעצור חצי שנייה אחת לפני ברכת התשובה. נשיל מעלינו את הלחץ והבלבול, נכוון מכל הלב, ובכל התשוקה והרצון נזעק פנימה: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" – ומתוך שנשליך את יהבנו על ה', נזכה בעזרתו לראות נפלאות.
forum-otzar-hatorah.co.il