- הודעות
- 4,589
- תודות
- 16,597
- נקודות
- 895
וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (ד, כב).
נתייחד פסח מצרים בכמה וכמה הלכות שנאמרו בו שלא כפסח דורות. מחד גיסא הושווה לפסח דורות בהיותו שה תמים, ונאסר בו נותר, ומצוותו בצלייה ראשו על כרעיו ועל קרבו. אולם לא נאמרה בו זריקת הדם והקטרת האימורים והחלבים על גבי מזבח.
וכבר עמדו חכמי הגמרא (פסחים צו.) בשאלה זו, כי הלא עיקר הקרבן והחלק שניתן בו לקדוש ברוך הוא נעשה בהזאת הדם הוא הנפש, ובהקטרת האברים המשובחים והחלבים, הנשרפים על גבי המזבח לריח ניחוח לה', ובפסח מצרים שלא היו בו כל אלו, במה נחשב הוא לקרבן כלל.
והובאה שם דעת רב יוסף כי שלושה מזבחות היו שם, שכן נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות חשובה כזריקתו על קרנות המזבח.
ויש לומר כי נרמז הדבר בלשון הכתוב בפרשתנו (שמות יב כב): "וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף", שהוא בדומה למה שנאמר בקרבנות (ויקרא ט ט) "וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ".
הוי אומר, כי בית כל אחד מישראל נעשה בארץ מצרים למזבח, ולא מזבח אחד בלבד כי אם שלושה מזבחות.
דבר גדול נאמר כאן, כי ביתו של כל אדם מישראל משכן הוא לשכינה כמקדש מעט, ופתח ביתו הרי הוא כמזבח. וחידוש זה נאמר דווקא בפסח מצרים, משום שאז נעשו בני ישראל לעם, והיתה זו בחינת לידה להם, ועדיין לא הוקם המשכן ולא נבנה המקדש, אך כבר אז היה להם ביתם למשכן ומקדש, ובו עבדו את ה'.
(עיניים מאירות – להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
נתייחד פסח מצרים בכמה וכמה הלכות שנאמרו בו שלא כפסח דורות. מחד גיסא הושווה לפסח דורות בהיותו שה תמים, ונאסר בו נותר, ומצוותו בצלייה ראשו על כרעיו ועל קרבו. אולם לא נאמרה בו זריקת הדם והקטרת האימורים והחלבים על גבי מזבח.
וכבר עמדו חכמי הגמרא (פסחים צו.) בשאלה זו, כי הלא עיקר הקרבן והחלק שניתן בו לקדוש ברוך הוא נעשה בהזאת הדם הוא הנפש, ובהקטרת האברים המשובחים והחלבים, הנשרפים על גבי המזבח לריח ניחוח לה', ובפסח מצרים שלא היו בו כל אלו, במה נחשב הוא לקרבן כלל.
והובאה שם דעת רב יוסף כי שלושה מזבחות היו שם, שכן נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות חשובה כזריקתו על קרנות המזבח.
ויש לומר כי נרמז הדבר בלשון הכתוב בפרשתנו (שמות יב כב): "וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף", שהוא בדומה למה שנאמר בקרבנות (ויקרא ט ט) "וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ".
הוי אומר, כי בית כל אחד מישראל נעשה בארץ מצרים למזבח, ולא מזבח אחד בלבד כי אם שלושה מזבחות.
דבר גדול נאמר כאן, כי ביתו של כל אדם מישראל משכן הוא לשכינה כמקדש מעט, ופתח ביתו הרי הוא כמזבח. וחידוש זה נאמר דווקא בפסח מצרים, משום שאז נעשו בני ישראל לעם, והיתה זו בחינת לידה להם, ועדיין לא הוקם המשכן ולא נבנה המקדש, אך כבר אז היה להם ביתם למשכן ומקדש, ובו עבדו את ה'.
(עיניים מאירות – להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
