שלח פרי הארץ -עד מתי היסטורית? (1 צופה)

[הבריא]

לכאורה כשבנ‘‘י הגיעו לארץ הקודש לא היו עוד כאלה סדר גודל של פירות
האם זה חלק מהעונש?
האם לעת‘‘ל זה יחזור?
או שמא זה היה בריאה מיוחדת גם לשעתו בשביל המרגלים?

 

[קהלת בניהו]

לכאורה כשבנ"י הגיעו לארץ הקודש היו עדיין כאלה סדר גודל של פירות

 

[יצחק א]

בסוף מסכת כתובות משמע שגם בזמן חז"ל היו פירות גדולים.
וראה עוקצין א,ג "וזנב של אשכול שריקנה", ופירש שם הרא"ש, שהסיר הגרגירים בשולי האשכול ונשארו הגרגרים שבראש האשכול ולפי שהזנב הוא דק צריך שיהא בו ד' טפחים צריך שיהא בו ד' טפחים ובפחות מכאן לא יהא האשכול עולה עמו ואשכולות שלהם היו גדולים.
וכן שיטת התוספות שכזית הוא חצי ביצה בשיעורי חז"ל, וכתב ע"ז מהרש"ל שבזמננו נתקטן.

 

[הבריא]

בוודאי שבימינו התקטן ,אבל האם אין בתנך די תיאורים על סחיבת פירות שמשמע שלא היו שנים עשר בשביל אשכול ענבים?
וא‘‘כ עכ‘‘פ מתי זה הפסיק ?
עיי‘ בנושא נחל אשכול שמשמע שםמעפ‘‘י התרגום שמקצירת האשכול נעשה נחל
איך עשו תנופה בביכורים-מספר פירות ביחד!!!

 

[פנחס ע]

החטאים גורמים להתקטנות. וזה מובא בחזלי"ם מפורשים כגון מה שהביא @יצחק א וגם בעוד מקומות.
דרך אגב שמעתי פעם מאחד המקקי"ם בישיבת חברון כנסת ישראל, ששמע עדות מחקלאי זקן כמדומני, שכשהגיעו לארץ היו פירות ענקיים אחרי ששנים לפני כן העיד מארק טוין על שממון הארץ וכו' כמפורסם ספרו מסע לארץ הקודש. ואולם עם השנים הפירות קטנו בחזרה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

לכאורה כשבנ"י הגיעו לארץ הקודש היו עדיין כאלה סדר גודל של פירות

לחץ כדי לכווץ...

אכן, וכדאיתא בגמרא במסכת כתובות (דף קיב ע"א) שציין הרב @יצחק א:

אֲמַר לֵיהּ הָהוּא בַּר אֱמוֹרָאָה לְבַר אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל: הַאי [תָּאלְתָּא] דְּקָיְימָא אַגּוּדָּא דְיַרְדְּנָא כַּמָּה גָּדְרִיתוּ מִינַּהּ
אֲמַר לֵיהּ: שִׁיתִּין כּוֹרֵי
אֲמַר לֵיהּ: אַכַּתִּי לָא עָיְילִיתוּ בָּהּ אַחְרֵיבְתּוּהָ אֲנַן מְאָה וְעֶשְׂרִים כּוֹרֵי הֲוָה גָּזְרִינַן מִינַּהּ
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא נָמֵי מֵחַד גִּיסָא קָאָמֵינָא לָךְ
ובפירוש רש"י:
א''ל ההוא בר אמוראה. אחד מבני האמורי אמר ליהודי תחלת ביאתו לארץ: הך תאלתא דקיימא אגודא דירדנא. דקל פלוני העומד על שפת הירדן: כמה גדריתו מינה. כמה תמרים אתם גודרים הימנו לקיטת תמרים קרויה גדירה בלשון [משנה וגוזרא בלשון] ארמי:

---

ועוד איתא שם:

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי סְאָה בִּיהוּדָה הָיְתָה עוֹשָׂה חָמֵשׁ סְאִין סְאָה קֶמַח סְאָה סֹלֶת סְאָה סוּבִּין סְאָה מוּרְסִין וּסְאָה קִיבּוֹרְיָא

אֲמַר לֵיהּ הָהוּא צַדּוּקִי לְרַבִּי חֲנִינָא יָאֵה מְשַׁבְּחִיתוּ בַּהּ בְּאַרְעֲכוֹן בֵּית סְאָה אַחַת הִנִּיחַ לִי אַבָּא מִמֶּנָּה מְשַׁח מִמֶּנָּה חֲמַר מִמֶּנָּה עִיבוּר מִמֶּנָּה קִיטְנִיּוֹת מִמֶּנָּה רוֹעוֹת מִקְנָתִי

---

תו אמרינן:

אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי לָמָּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלָה לִצְבִי
לוֹמַר לְךָ מָה צְבִי זֶה אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק בְּשָׂרוֹ אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מַחְזֶקֶת פֵּירוֹתֶיהָ
דָּבָר אַחֵר מָה צְבִי זֶה קַל מִכׇּל הַחַיּוֹת אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלָּה מִכׇּל הָאֲרָצוֹת לְבַשֵּׁל אֶת פֵּירוֹתֶיהָ
אִי מָה צְבִי זֶה קַל וְאֵין בְּשָׂרוֹ שָׁמֵן אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלָּה לְבַשֵּׁל וְאֵין פֵּירוֹתֶיהָ שְׁמֵנִים תַּלְמוּד לוֹמַר זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שְׁמֵנִים מֵחָלָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ.
ופירש רש"י:
אין עורו מחזיק את בשרו. שהעור כווץ וגומד לאחר הפשטו: אינה מחזקת פירותיה. עושה פירותיה מרובין עד אין מקום להצניען:

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

בוודאי שבימינו התקטן ...
וא‘‘כ עכ‘‘פ מתי זה הפסיק ?

לחץ כדי לכווץ...

בתחילת ימי האמוראים, כשבאו הערבים לארץ ישראל, התחילה הברכה להתמעט, כדאמרינן התם (כתובות קיב.):

רַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי עַוִּירָא וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא אַיְיתוֹ קַמַּיְיהוּ אֲפַרְסְקָא דַּהֲוָה כְּאִילְפַּס כְּפַר הִינוֹ - וְאִילְפַּס כְּפַר הִינוֹ כַּמָּה הָוֵי? חָמֵשׁ סְאִין - אָכְלוּ שְׁלִישׁ וְהִפְקִירוּ שְׁלִישׁ וְנָתְנוּ לִפְנֵי בְּהֶמְתָּן שְׁלִישׁ
לְשָׁנָה אִיקְּלַע רַבִּי אֶלְעָזָר לְהָתָם וְאַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ נְקַטוּ בִּידֵיהּ וְאָמַר אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ
ופירש רש"י:
נקטו בידיה. מצאן קטנות נאחזות בידו אחת:

וסיפור זה היה בתחילת ימי הירושלמי, ואמרינן נמי התם:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִיקְּלַע לְגַבְלָא חֲזָנְהוּ לְהָנְהוּ קִטּוּפֵי דַּהֲווֹ קָיְימִי כִּי עִיגְלֵי
אָמַר: עֲגָלִים בֵּין הַגְּפָנִים
אֲמַרוּ לֵיהּ: קִטּוּפֵי נִינְהוּ
אָמַר: אֶרֶץ אֶרֶץ הַכְנִיסִי פֵּירוֹתַיִיךְ. לְמִי אַתְּ מוֹצִיאָה פֵּירוֹתַיִיךְ? לְגוֹיִם הַלָּלוּ שֶׁעָמְדוּ עָלֵינוּ בְּחַטֹּאתֵינוּ?

לְשָׁנָה אִיקְּלַע רַבִּי חִיָּיא לְהָתָם חֲזָנְהוּ דַּהֲווֹ קָיְימִי כְּעִיזֵּי
אָמַר: עִזִּים בֵּין הַגְּפָנִים
אֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל לָא תַּעֲבֵיד לַן כִּי חַבְרָךְ

ופירש רש"י:
קטפי. אשכולות כדמתרגמינן (ויקרא כה) לא תבצור לא תקטוף: לשנה. לסוף שנה:

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

ובמסכת תענית (כג.) מצאנו שגם בזמן הבית היתה הברכה תלויה במעשי הדור, דאמרינן:

תָּנוּ רַבָּנַן וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם לֹא שִׁכּוֹרָה וְלֹא צְמֵאָה אֶלָּא בֵּינוֹנִית שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהַגְּשָׁמִים מְרוּבִּין מְטַשְׁטְשִׁין אֶת הָאָרֶץ וְאֵינָהּ מוֹצִיאָהּ פֵּירוֹת
דָּבָר אַחֵר בְּעִתָּם בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ חִטִּים כִּכְלָיוֹת וּשְׂעוֹרִים כְּגַרְעִינֵי זֵיתִים וַעֲדָשִׁים כְּדִינְרֵי זָהָב וְצָרְרוּ מֵהֶם דּוּגְמָא לַדּוֹרוֹת לְהוֹדִיעַ כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם שֶׁנֶּאֱמַר עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאתֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם.

וגם בימינו הכל תלוי במעשי הדור, ובעצרת נידונין על פירות האילן, וידוע שבימי הערבים קטנו הפירות מאד, ובבוא ישראל חזרה הברכה למקומה.

ויה"ר שיקויים בנו כל מה שכתב יחזקאל הנביא על דור עני זה (פרק לו):
וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא:
כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם:
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה:
וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':
וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם: ס

 

[יוסף צ. הירשמן]

האם לעת‘‘ל זה יחזור?

לחץ כדי לכווץ...

ראה בכתובות קיא (ע"ב):

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף:
עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת שֶׁנֶּאֱמַר יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ
תָּנוּ רַבָּנַן:
יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים אָמְרוּ עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתִּתַּמֵּר כְּדֶקֶל וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר יֵשׁ צַעַר לְקוֹצְרָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית גְּנָזָיו וּמְנַשְּׁבָהּ עָלֶיהָ וּמַשִּׁרָה אֶת סׇלְתָּהּ וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִּיסַּת יָדוֹ וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ

עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה אָמְרוּ עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל
וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁהֲרֵי שׁוּעָל קִינֵּן בְּלֶפֶת וּשְׁקָלוּהוּ וּמָצְאוּ בּוֹ שִׁשִּׁים לִיטְרִין בְּלִיטְרָא שֶׁל צִפּוֹרִי
תַּנְיָא:
אָמַר רַב יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּשִׁיחִין בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי חַרְדָּל וְנִפְשַׁח אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצְאוּ בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין חַרְדָּל וְעֵצָיו סִיכְּכוּ בּוֹ סוּכַּת יוֹצְרִין
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן תַּחְלִיפָא קֶלַח שֶׁל כְּרוּב הִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא וְהָיִינוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ בְּסוּלָּם

וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אָמְרוּ לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר לִבְצוֹר וְלִדְרוֹךְ הָעוֹלָם הַבָּא מֵבִיא עֲנָוָה אַחַת בַּקָּרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה וּמַנִּיחָהּ בְּזָוִית בֵּיתוֹ וּמְסַפֵּק הֵימֶנָּה כְּפִטוֹס גָּדוֹל וְעֵצָיו מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל
וְאֵין לְךָ כׇּל עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁלֹשִׁים גַּרְבֵי יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אַל תִּקְרֵי חָמֶר אֶלָּא חוֹמֶר

נ..ב. ימחלו לי החברים שיצאתי מגדר הרגיל להעמיס הודעות זו אחר זו ובהם דברי הגמ' כצורתם בלי חידוש, כי אהבת א"י מקלקלת השורה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

בוודאי שבימינו התקטן ,אבל האם אין בתנך די תיאורים על סחיבת פירות שמשמע שלא היו שנים עשר בשביל אשכול ענבים?
וא‘‘כ עכ‘‘פ מתי זה הפסיק ?
עיי‘ בנושא נחל אשכול שמשמע שםמעפ‘‘י התרגום שמקצירת האשכול נעשה נחל
איך עשו תנופה בביכורים-מספר פירות ביחד!!!

לחץ כדי לכווץ...

התבוננתי בקושייתך וראיתי שבתוך הפירות שנשאו מרגלים עצמם אין אנו מוצאים השוואה לגודל האשכול, כי בתנא דבי אליהו (פכ"ז) איתא:
הגיעו לחברון נטלו משם תאנים חמש רימונים חמש אשכול אחד של ענבים, ע"כ.
ולפי דברי הגמ' (סוטה לד.) ששמונה נשאו האשכול נמצא שאחד מהם נשא חמש רימונים, ובימינו הדבר ידוע שחמש רימונים שוקלים יותר מאשכול ענבים.
אמנם בגמ' ראיתי שכתוב "אחד נשא תאינה ואחד נשא רימון" משמע תאנה אחת ורימון אחד.

עוד מצאתי במדרש במדבר רבה שיטה שג' אנשים נשאו את האשכול. דאיתא שם: וישאוהו במוט בשנים אין פחות משני מוטות לפי שאין אומר במוט שנים אלא בשנים וי"א שלשה, במוט אחד, בשנים, הרי שלשה, ע"כ.
ונראה דהתנא דבי אליהו כשיטת המדרש רבה שהאשכול נישא ע"י ג' אנשים, והשאר נטלו התאנים והרימונים.

אולי זה יישב במקצת את הענין.

---

עוד מצאתי בספר שמואל שאדם אחד אכל שני אשכולות של צימוקים (שמואל א' ל, יב) אמנם היה זה אחר ג' ימים של צום.
ועיין עוד שם (כה, יח) ובתרגום במנין מאה אשכולות של צימוקים ששלחה אביגיל לדוד וארבע מאות אנשיו לכבוד יו"ט של ר"ה.
וצ"ע.