התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,780
תודות
17,473
נקודות
895
52 מצוות ומשפטים שנאמרו בסיני
מה בפרשה:
הלכות גנב | הלכות עבדים | הלכות רוצח | הלכות מכה ומזיק | ארבעה שומרים | הלכות דיינים | מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום | שבת ומועדים | הכנה לכניסה לארץ | לפני ואחרי קבלת התורה.
פרשת משפטים, עשירה בשלל רב של מצוות שנאמרו בסיני, ברובם דיני ממונות ותשלומי נזקים, אך לצידם עוד הלכות במגוון נושאים. ולסיום - אזהרות לקראת הכניסה לארץ ישראל, ותיאור הימים שלפני ואחרי קבלת התורה.
א. מוכן לאכילה


לאחר קבלת התורה אמר ה' למשה, שאין די ללמד לישראל כל הלכה כמה פעמים עד שיידעו לצטט אותה בעל פה, ללא הבנת הטעם והפירוש, אלא יגיש הדברים עד שיבינו את טעמיהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכילה.

ב. 24 שעות

עבד ושפחה עבריים, משתחררים לאחר שש שנות עבודה, או בשנת היובל. במידה והעבד מבקש להמשיך לעבוד, רוצעים את אוזנו והוא עובד עד היובל. אמה עבריה משתחררת כשהיא נערה.

אדון המכה עבדו הכנעני, והעבד מת לאחר 24 שעות, האדון פטור ממיתה. במידה והשחית האדון את אחד מאבריו, העבד משתחרר.

ג. השכם להורגו

מותר להרוג גנב במחתרת כשהוא בא בוודאות להרוג, כי הבא להרגך – השכם להורגו. הגנב משלם כפל, או ארבעה וחמשה אם טבח או מכר שור או שה. ואילו הגונב איש ומכרו, חייב מיתה.

ד. דמי אבטלה

גם נלמד בפרשה דין ההורג במזיד או בשגגה, ודין החובל בחברו, שעליו לשלם הוצאות הרפואה ודמי אבטלה, ולפעמים גם דמי נזק וצער.

ה. ארבעה אבות

ישנם ארבעה אבות נזיקין: א. שור תם ומועד שנגחו בהמה או אדם. ב. בעל חיים שהזיק בשן או ברגל. ג. היזק על ידי אש. ד. הפותח בור ברשות הרבים.

מבואר בפרשתנו גם חיוב התשלומים של ארבעה שומרים: א. שומר חינם. ב. שומר שכר. ג. שוכר. ד. שואל.

ו. בבית דין

מופיעות בפרשה הלכות רבות הנוגעות בבית דין, כגון: הכרעה על פי רוב; ערעור על פסק דין; האיסור לְזַכּוֹת עני שלא כהלכה; איסור שוחד; איסור לדיין לשמוע צד אחד שלא במעמד הצד השני; איסור להעיד שקר בבית דין.

כן נלמד את המצוה להלוות כסף לזקוק לכך, ואיסור הלוואה בריבית. חל איסור לגבות הלוואה בחוזקה ממי שאין לו לשלם, ויש להחזיר משכון כשהלווה זקוק לכך.

ז. מצוות ה'

הרבה מצוות שבין אדם לחברו מופיעות בפרשה, כגון: א. איסור לצער יתום ואלמנה וגר. ב. לשון הרע. ג. השבת בהמה שנאבדה. ד. מצות פריקת בהמה.

בנוסף, מופיעות בפרשה מצוות שבין אדם למקום, כגון: א. ביכורים. ב. איסור קללה כלפי שמים, וכלפי נשיא. ג. איסור הזכרת עבודה זרה. ד. איסור טריפה, ומצות השלכתה לכלב. ה. עונש למכשפים. ו. בשר בחלב. ז. פדיון הבן. ח. בכור בהמה. ט. הקרבת בהמה רק לאחר שמונה ימים. י. איסור לינת קרבן חוץ למזבח.

יא. שמירת שבת לעבדים ולבהמות. יב. שלש רגלים. יג. ביעור חמץ לפני הקרבת הפסח. יד. דיני שמיטה.

ח. מלאך מטטרו"ן

לקראת הכניסה לארץ, נאמר ליהודים שמאחר ויחטאו לא ילך ה' עמהם, אלא מלאך מטטרו"ן ילך לפניהם, ועליהם להיזהר לשמוע בקולו. אם כה יעשו, יברך ה' את לחמם ומימם, הם יהיה תמיד בריאים, וה' ירדוף את אויביהם. כן הצטוו לשבור את אלילי ומזבחות הגוים.

ט. 12 מזבחות

ביום ד' בסיון, לפני קבלת התורה, עלו אהרן ובניו להר, וכאשר נדב ואביהוא הסתכלו במראה כבוד ה', נגזרה עליהם מיתה. ביום ה' בסיון בנה משה 12 מזבחות, והבכורות הקריבו קרבנות. היהודים טבלו ונימולו, ומשה הזה עליהם דם קרבנות. כן הקריא משה באוזניהם את הספר שכתב אתמול מבראשית עד מתן תורה, וישראל ענו 'נעשה ונשמע'. אחר מתן תורה עלה משה להר למשך 40 יום לקבל התורה, והזקנים ואהרן וחור התמנו לשפוט את העם.
תורה שבכתב​
 
בור ברשות הרבים...​
וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר (שמות כא, לג)
רגיל היה הגה"ק רבי ישראל מסלנט זי"ע לומר: אדם אשר עצוב רק בלבו, הרי זה בור ברשות היחיד, אבל אדם המתהלך בין הבריות עם פנים נפולות ועצובות, הרי זה 'בור ברשות הרבים'.

תורה שבכתב​
 
לא עובר ברחוב שלך...​

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה (שמות כב, כד) לֹא תִתְבָּעֶנוּ בְּחָזְקָה, אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אַל תְּהִי דוֹמֶה עָלָיו כְּאִילּוּ הִלְוִיתוֹ, אֶלָּא כְּאִילּוּ לֹא הְלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר לֹא תַכְלִימֵהוּ (רש"י).

לא די שיהודי מקיים מצוה ומלווה מכספו לחברו, אלא, אנו לומדים כאן, שאם לאחר ההלוואה נודע שאין ללווה יכולת לפרוע את החוב, אין להלחיץ אותו להשיב את ההלוואה, ואדרבה יש להתנהג כלפיו כאילו מעולם לא לווה כסף, ונפסק בשולחן ערוך (חו"מ צג, ב): 'אסור לנגוש את הלוה לפרוע, כשיודע שאין לו, ואפילו לְהֵרָאוֹת לו, אסור, מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרוע'.


יהודי מתושבי העיר בריסק לווה כסף מאת הגה"ק רבי חיים מבריסק זצ"ל, אך עקב מצבו הדחוק, לא השיב היהודי את ההלוואה. מרן הגר"ח לא אמר לו מילה, וכך עברו חודשים ארוכים וההלוואה טרם נפרעה.

ביום מהימים פגש הלווה את רבי חיים, ובקוצר דעתו העז פנים ואמר לו: איזו 'בטלנות' היא מצד הרב, שאיננו זוכר כלל שהלווה לי כסף...'.

ענה לו רבי חיים: אתה חושב ששכחתי מההלוואה?! הלא מביתי עד בית הכנסת יש דרך קצרה שתמיד הייתי הולך בה, אך מאחר ודרך זו עוברת סמוך לביתך, הרי מיום שהלוויתי לך כסף הפסקתי ללכת בדרך קצרה זו, כדי שלא לעבור ליד ביתך ולא להיכשל באיסור 'לא תהיה לו כנושה', ולכן אני מתאמץ בכל יום ללכת בדרך הארוכה... אני זוכר היטב מההלוואה, ודווקא בגלל כך אני לא ניגש אליך, וגם לא עובר סמוך לביתך!'.
תורה שבכתב​
 
הרב שהרגיש על בשרו את דברי אדוננו הרמ"א​

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (כא, א).
הגה"ק "כוכב מיעקב" אבד"ק הרימלוב זצ"ל, סיפר שיהודי אחד תלמיד חכם אמר בגאות לב ובעזות, הנה מובא בשולחן ערוך ברמ"א (חו"מ הלכות דיינים סימן יז סעיף ג): כבר נהגו כל בתי דיני ישראל לאחר התלמוד, שמושיבין בע"ד וגם העדים כדי להסיר המחלוקת "שאין בנו כח להעמיד הדת על תילם".
אמר הנ"ל כי הרמ"א כשכתב את ספרו היה עדיין צעיר לימים, כי כל ימי חייו היה בן ל"ג שנים, ובגלל זה כותב שאין בנו כח להעמיד הדת על תילם, אבל אם אני אהיה רב אוכל להעמיד את הדת על תילו כמו שצריך.
השי"ת עזר ואותו יהודי מונה לכהן כרב העיר. עם כניסתו לתפקיד, החל לנהוג באומץ לב ובאסרטיביות, שופט בצדק וביושר. טרם חלפו שבעה ימים, והנה הוא מסתכסך עם קצב מקומי, לאחר שהטריף את בשרו. הדבר נודע לקצב, וזה מלא זעם וקצף הגיע בשבת קודש לבית הכנסת באמצע התפילה. ללא חת, ניגש אל הרב החדש, ובפני כל הקהל הכהו מכות אכזריות עד שעקר את שיניו. הקהל הרב שעמד סביב, פחד להתערב ולעזור לרב המותקף."
במוצאי שבת קודש נגש הרב החדש אל הארון הספרים בבית הכנסת, והוציא את ה"חושן משפט" ודפדף לסעיף הזה ונשק אותו, וכתב בצד המילים: "שאין בנו כח להעמיד הדת על תילם", "בדוק ומנוסה!!!".
בצילו חמדתי (עמ' טז), גליון מחוברים​
 
השלכת מאכלי בשר וחלב יחד למדורת שריפת חמץ

על הכתוב בפרשתנו (שמות כג, יט) לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, כותב רש"י: 'ובשלושה מקומות נכתב בתורה, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול'.

נר של חמאה וחֵלֶב​

הפוסקים דנים האם איסור בישול בשר-בחלב נאמר גם במקרה שהבשר והחלב נשרפים לגמרי. החתם סופר (שו"ת יו"ד סי' צ"ב, הובא בפת"ש יו"ד פז, ו) כותב שיש לחוש לא להדליק נר העשוי מחמאה וחֵלֶב, שהרי זה כמבשל בשר בחלב יחד. כך פוסק המשנה ברורה (סי' רסד, יד) שיש איסור בישול בנר כזה, אבל בבשר עוף אין בו איסור בישול.​

שריפת חמץ​

שאלה דומה נוגעת בערב פסח: האם מותר להשליך אל המדורה של שריפת חמץ שיירי מזון של בשר, כגון קציצות מבשר בקר, לצד מאכלי גבינה.

יש שהתירו את הדבר, וחילקו בין נר שתחילה הוא מתחמם ומתבשל ורק אחר כך הוא נשרף ולכן הוא אסור, ובין שריפת חמץ שכל המטרה היא רק כילוי ושריפה (ספר 'בשר בחלב' פ"א הערה טז, בשם הגר"ע אויערבך שליט"א). ויש שכתבו להחמיר גם בזה (שם, בשם מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ועוד).​

שריפת אשפה​

ואם אינו יודע בוודאי שיש במדורה מאכלי בשר וחלב יחד, יש שכתבו כמה סברות להתיר (ספר בשר בחלב פ"א הערה רט, בשם הגרמ"ש קליין שליט"א): א. מסתמא יש שישים בשאר המאכלים נגד הבשר וחלב, ואינו מתכוון לבטל לכתחילה. ב. הרי זה דבר שאינו מתכוון, או פסיק רישא למפרע. ג. בצירוף השיטות שאין בישול אחר בישול. ד. בצירוף השיטות שבצלי אין איסור בישול בשר בחלב.​

הלכה למעשה:​

יש איסור בישול בשר בחלב גם בשריפה והבערה. ואילו בשריפת חמץ או שריפת פח אשפה יש שהחמירו, ויש שכתבו בזה כמה סברות להקל.
תורה שבכתב​
 
כיצד מתקרבים אל ה'?​

וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים - גם יהודי שנאלץ לעבוד לפרנסתו כל היום, המכונה 'בעל-הבית', שאינו זוכה ללמוד תורה כל היום, גם הוא יכול להתקרב אל האלקים, והדרך לכך היא - אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, כשהוא עושה משאו ומתנו ביושר ואמונה.​

(הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זי"ע, תורה שבכתב)​
 
הפירוש שהמלאכים לא הכירו
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמות כא, א)
​
סיפר הרה"ק רבי צבי הירש מרודניק זי"ע, שקיבל מפי צדיקים, שפעם אחת הסתלק לבית עולמו ילד קטן וצעיר לימים, וכשעלה למרום שאלו אותו: מה למדת בעולם? ענה הילד: חומש עם רש"י. שאלו אותו: איזה פסוק למדת. ויען הילד: למדתי את הפסוק 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'. הוסיפו לשאלו: ואיך פירשו לך את הפסוק הזה. פתח הילד את פיו והתחיל לומר את הפסוק עם ביאורו הפשוט בשפה המדוברת כפי שלמד בבית תלמודו. לשמע דבריו התעוררה שמחה גדולה בכל העולמות וכל מלאכי מרום באו לשמוע את דבריו, כי מעולם לא שמעו פירוש כזה על פי פשוטו של מקרא, שכן הם ידעו רק את פירוש הפסוק בדרך הסוד על פי שורשו בגבהי מרומים, אבל את הפשט הפשוט לא ידעו עד אותו היום!

תורה שבכתב​
 
[]שריפת אשפה[/]
[]ואם אינו יודע בוודאי שיש במדורה מאכלי בשר וחלב יחד, יש שכתבו כמה סברות להתיר (ספר בשר בחלב פ"א הערה רט, בשם הגרמ"ש קליין שליט"א): א. מסתמא יש שישים בשאר המאכלים נגד הבשר וחלב, ואינו מתכוון לבטל לכתחילה. ב. הרי זה דבר שאינו מתכוון, או פסיק רישא למפרע. ג. בצירוף השיטות שאין בישול אחר בישול. ד. בצירוף השיטות שבצלי אין איסור בישול בשר בחלב.[/]
לימוד זכות על שריפת הפחים בהפגנות
 
כיצד מתקרבים אל ה'?​

וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים - גם יהודי שנאלץ לעבוד לפרנסתו כל היום, המכונה 'בעל-הבית', שאינו זוכה ללמוד תורה כל היום, גם הוא יכול להתקרב אל האלקים, והדרך לכך היא - אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, כשהוא עושה משאו ומתנו ביושר ואמונה.​

(הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זי"ע, תורה שבכתב)​
אבל זו רק קריבה...
 
לימוד זכות על שריפת הפחים בהפגנות
מה עם איסור גזל? מי התיר לשרוף פחים, זה רכוש של מישהו!!! וכבר ידוע חומרת איסור גזל שמקטרג בראש וחוזרים עליו בגלגול ה' ירחמנו!
 
מה עם איסור גזל? מי התיר לשרוף פחים, זה רכוש של מישהו!!! וכבר ידוע חומרת איסור גזל שמקטרג בראש וחוזרים עליו בגלגול ה' ירחמנו!

באמת לא כאן המקום, אבל לא באתי להצדיק רק את ענין הבשר בחלב שבזה. ואיני בטוח במציאות שאתה מעמיד שהבעלות אינה של המדינה.
בכל אופן אכן אינו ראוי.
 
תשובה ירושלמית שנונה...​

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר... רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וגו' (כג, ה).
אחד מיקיריי ירושלים איתרע מזלו, והרבה פגעים רעים באו עליו, החיים השביעוהו מרורים, וכמעט לא הייתה צרה בעולם שלא פקדה אותו, ובכל זאת היו פניו תמיד מחייכים ומאירים, כאילו שפר חלקו בחיים.
כששאלוהו לפשר מצב רוחו הטוב, למרות פגעיו הרבים? חייך והשיב: בתורה נאמר: "וחמור רובץ תחת משאו" אבל אין אדם רובץ תחת משאו...
אמרות חכמה - בפרשתנו​
 
האם פרשת משפטים מחולקת לשתי פרשיות?
אודות המנהג שנהגו בברצלונה ובאלג'יר בחלק מהשנים, לחלק את פרשת משפטים לשני חלקים, ולקרוא אותה בשתי שבתות
​
הלומד ב'ספר החינוך', יראה דבר חידוש, שהוא מחלק את פרשת משפטים לשתי פרשיות: פרשת 'משפטים', ופרשת 'אם כסף'. בתחילת פרשת משפטים [לפני 'מצוה מ"ב'] כותב בספר החינוך: 'ואלה המשפטים יש בה שש עשרה מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה'. לאחר מכן [לפני 'מצוה ס"ו'], הוא כותב: 'אם כסף, יש בה שבע מצוות עשה, ועשרים ושתים מצוות לא תעשה'.

אמנם בחלק מהדפוסים החדשים של ספר החינוך איחדו יחד את שתי הפרשיות, וכתבו בתחילת פרשת משפטים את מניין המצוות הכללי בכל הפרשה, אך בתוך ספר החינוך עצמו מזכיר כמה פעמים את הביטוי 'פרשת-אם-כסף'.

כך גם בחלק מהדפוסים הישנים של 'רבנו בחיי', אפשר לראות שהוא פותח פרשה חדשה בפסוק 'אם כסף תלוה'.​

פרשת 'אם כסף'​

מנהג קדום זה היה בכמה קהילות בימי הראשונים, שבשבת אחת קראו מתחילת פרשת משפטים עד אחר פרק כ"ב פסוק כ"ג, כשסיימו את הפרשה במילים 'והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים'. ובשבת שאחריה התחילו פרשה חדשה, בפרק כ"ב פסוק כ"ד, פרשת 'אם כסף'.​

י"ב פרשיות​

הד למנהג זה אנו שומעים גם בדברי האברבנאל בהקדמתו לחומש שמות, שם כתב שבחומש בראשית יש שנים עשר פרשיות, וכנגד זה יש גם בחומש שמות שנים עשר פרשיות. ובפשטות דבריו תמוהים, שהרי בחומש שמות יש רק אחת עשרה פרשיות. וכבר תמה כן הגאון רבי יצחק פאלאג'י זצ"ל בספרו אבות הראש (ח"ב, אבות תקנום, אות מ"ט)​

אולם, הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א בספרו 'הדר יעקב' (ח"ו סימן י"ד) מיישב בפשטות, שבוודאי כוונת האברבנאל למנהג הנזכר, שפרשת משפטים מחולקת לשתי פרשיות, כך שאכן יש בחומש שמות י"ב פרשיות.

מנהג ברצלונה​

ברם, מנהג זה לא היה נהוג כל השנים, אלא כפי שנכתב בהערות על ספר החינוך מהדורת 'מכון ירושלים', שמנהג זה, שהוא 'מנהג ברצלונה', היה נהוג רק בשנים מעוברות, בהן יש בחורף כ"ט שבתות, ועד פרשת מצורע יש רק כ"ח פרשיות, ומאחר ויש לקרוא פרשת מצורע לפני פסח (ראה שו"ע או"ח סי' תכח), לכן הוסיפו פרשת אם כסף.​

מנהג תוניס ואלג'יר​

מעניין לציין שמנהג זה היה נהוג גם בקהילת תוניס ואלג'יר (כפי שמביא מרן הג"ר מאיר מאזוז זצ"ל בספרו סולת נקיה עמוד ס), שבשנה בו חל ראש השנה בימים חמישי-שישי, היו מחלקים את פרשת משפטים לשתי פרשיות.​

רש"י בפרשת 'אם כסף'​

גם לרבות יש לציין את לשונו של שו"ת תשב"ץ (ח"ב סימן רמז) כשהוא מזכיר דברי רש"י על פסוק המופיע בחלק השני של פרשת משפטים וכותב: 'רש"י ז"ל כתב בפרשת אם כסף תלוה'. הרי שגם הוא קרא לחלק זה של הפרשה בשם 'פרשת אם כסף'.​

מה מפטירים?​

מנהג זה, שכאמור הוא מנהג ברצלונה, אכן הוזכר ב'ספר השלחן' לרבי חייא ב"ר שלמה מברצלונה, תלמיד הרשב"א, ושם גם מציין וכותב איזו הפטרה היו מפטירים בשבת בו קראו בתורה פרשת 'אם כסף', שהפטירו בספר ירמיהו, פרק לא, בהפטרת 'הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וגו''.​

לא נזכר משה​

יש שהעירו הערה בעלמא, אודות חלוקת פרשת משפטים לשתי פרשיות, כי הנה ידוע מה שכתבו הראשונים, ומקורו בזוהר הקדוש (ח"ג, רמו, א) שלפי שאמר משה רבינו (שמות לב, לב) 'מחני נא מספרך אשר כתבת', נמחה שמו מפרשת תצוה בלבד (והארכנו בזה אשתקד במדור זה בפרשת תצוה). והרי אם נחלק את פרשת משפטים לשני חלקים, נמצא שבחלק הראשון מתחילת פרשת משפטים עד אם כסף, גם לא נזכר שמו של משה, ומדוע אמרו שרק בפרשת תצוה לא נזכר שמו.​

לסיים בדבר טוב​

עוד יש שהעירו אודות חלוקת פרשת משפטים לשתי פרשיות, שלפי חלוקה זו נמצא שהפרשה הראשונה מסתיימת בדבר שאינו טוב, בפסוק 'נשיכם אלמנות ובניכם יתומים', והרי יש ענין לסיים תמיד בדבר טוב (ראה רמ"א או"ח סי' קלח, א). ואכן כבר הארכנו במדור זה, אשתקד בגיליון פרשת תזריע-מצורע, ליישב כיוצא בזה כמה פרשיות המסתיימות בדבר שאינו טוב.

אכן בספר 'צבא הלוי' (שטיינברג, מגילה סימן לב) כתב, שבמקומות שהיו נוהגים לחלק פרשת משפטים לשתי פרשיות, לא היו מסיימים הקריאה במילים 'ובניכם יתומים', אלא בשבת בו קראו את הפרשת הראשונה היו קוראים עד אחרי פסוק כ"ו, כך שסיימו הקריאה במילים 'ושמעתי כי חנון אני', ובשבת שאחריו חזרו וקראו שוב מפסוק כ"ד - אם כסף תלוה.​
תורה שבכתב​
 
רמזי המרצ"ע
וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ (שמות כא, ו)
​

האותית שאחרי אותיות מ'ר'צ'ע', דהיינו אחר המ' היא ם'. אחרי הר' היא ש'. אחרי הצ' היא ק'. ואחרי הע' היא פ'. הרי הם יחד תיבת 'משקף', וכן האותיות שלפני מ'ר'צ'ע', דהיינו האות שלפני מ' היא ל'. ולפני ר' היא ק', והם כמנין ק"ל שהם כמנין פעמיים 'מזוזה' לרמוז על שתי המזוזות, ואותיות שלפני צ'ע' של מרצע, לפני צ' היא פ'. ולפני ע' היא ס', והם כמנין 'ס"פ' לרמוז על הדם אשר בסף במצרים (ראה רש"י).​

(ספר המקנה, תורה שבכתב)​
 
תשלומי ביטול תורה
אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן (שמות כא, יט)
​

בדרך צחות פירש הרה"ק בעל אמרי חיים מויז'ניץ זי"ע את הפסוק: לכאורה יש לשאול מדוע המכה את חברו אינו משלם גם עבור ביטול תורה של המוכה בעת חוליו? אך באמת התשובה מרומזת בפסוק אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ – כלומר, אם אנו רואים שכאשר יתרפא המוכה ויקום ממיטת חוליו, הוא יתהלך בחוצות ויטייל על משענתו כהולכי בטל, אז וְנִקָּה הַמַּכֶּה - פטור המכה מלשלם עבור ביטול תורה של המוכה, שהרי סימן ברור שאין אדם זה עוסק בתורה, אם כעת כשהוא בריא יש לו פנאי לטיול והליכה. רַק שִׁבְתּוֹ – פירוש, אם רואים שבקומו מחוליו מיד מתיישב הוא ללמוד תורה, אזי יִתֵּן צריך אכן המכה לשלם גם עבור ביטול תורה בתקופת המחלה...​
תורה שבכתב​
 
טעם שדרשינן של רעהו ולא של הקדש​

כי יתן איש אל רעהו וגו' (כב, ו).
רבותינו ז"ל (ב"מ נז:) אמרו [רעהו] ולא של הקדש ונראה לי לתת טעם הדבר, שהוא לטעם עצמו שצוה ה' לפטור בבעלים, ושפיר יקרא האדון בעליו של הקדש עמו, של כל נפקד, שאין לך שעה ורגע שאין ה' עושה פעולה עם האדם בין בבחינת גופו בין בבחינת צרכיו.​
אור החיים הק' - בפרשתנו​
 
 
כשהעני מתפלל על העשיר
אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ וגו' בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי (כב, כה-כו)
​
הבנה הפשוטה של הפסוק היא, שאם המלווה לא ישיב את הכסות ללווה, אזי הלווה העני ברוב צערו יצעק אל ה'.

אולם בדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו להיפך, שפשט הכתוב הוא לטובה, שאם המלווה אכן יתנהג כראוי וישיב הכסות לעני בלילה, אזי וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי – דהיינו שהעני יכיר לך טובה ויתפלל אל ה' שישפיע לך חסד בגלל הטובה שעשית לו, אזי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי - כמו שאתה חונן ומרחם על בריותי, אף אני שנקרא חנון, אחון אותך ואברכך.​
תורה שבכתב​
 
הלוואה – בגלוי, צדקה - בסתר
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ (כב, כד)
​
מדוע תחילה דיבר הכתוב בלשון רבים - אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, דהיינו כללות הָעָם, וסיים בלשון יחיד אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ.

את זו דרש הגאון הגדול רבי יהושע מאמאן זצ"ל, רבה של מרקש במרוקו, בספרו 'יד חרוצים': קיים הבדל בין הצורה בה צריך יהודי להלוות כסף לחבירו, ובין הצורה בה הוא צריך לתת צדקה לעני. המלווה כסף חייב להלוות בנוכחות עדים, עד שאמרו חז"ל (ב"מ עה, ב) שהמלווה שלא בעדים עובר על איסור 'לפני עור לא תתן מכשול'. אולם שונים הם פני הדברים בנותן צדקה לעני, שעיקר מעלתה היא דווקא במתן בסתר, שאף אחד לא ידע מכך.

וכך יש לדרוש את הכתוב אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, כשאתה מלוה כסף לחברך, עשה זאת באופן של - אֶת עַמִּי בנוכחות אנשים עדים מעַם ישראל, ומיעוט רבים שנים. אולם אֶת הֶעָנִי כשאתה נותן צדקה לעני, עשה זאת באופן של עִמָּךְ - שרק אתה תדע מכך.​
תורה שבכתב​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓