נח פרפראות לפרשת נח שחנני השי"ת (1 צופה)

[געגועים]

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים. בזוה"ק נח דא שבת.

ואי' בפני מנחם צדיק תמים (עם האותיות) בגי' שבת.

והרב חיד"א ז"ל כתב "אלה תולדות נח, היינו הגלגולים של נח הם "צדיק", "תמים", יוסף ומשה רבינו, עיי"ש.

ולכן נרמז שבת בתיבות צדיק תמים, לפי שיוסף שמר את השבת (תנא דבי אליהו פרק כ"ו), ומשה רבינו תיקן לישראל במצרים מנוחה בשבת (שמו"ר א, כז).

וזהו שאמרו חז"ל (עירובין יח:) על נח אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו "שלא בפניו", היינו עוד לפני שנתגלגל ביוסף ומשה כבר אמרו עליו שבחו שבגלגוליו הבאים יהיה צדיק תמים, ויהיה לו שייכות לשבת, וזהו שלא בפניו.​

 

[געגועים]

קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה

נחלקו במדרש רבה רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שבאורך התיבה היו ל' חדרים, ורבי נחמיה אומר נ' חדרים.

וסימנך: רבי יהודה בגי' ל' - סובר שהיו ל' חדרים, רבי נחמיה נרמז נ' חדרים, שבתיבת נח היו נ' חדרים.

 

[געגועים]

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ

בשפת אמת ליקוטים: ובאת אתה ובניך כו', משמע שכבר היה לו בנים, וקשה על מה שכתב רש"י מהמדרש שראוהו עוסק בתיבה ק"ך שנים, ואיך יוכל להיות, הא שם בנו לא היה בשעת המבול רק בן מאה שנים, וצריך לומר בדוחק פירוש בניך שעתיד להיות לו, וצריך עיון במדרשים (בר"ר כו, ב במדב"ר סוף פרשה יד). עכ"ל.

ואפשר לתרץ בדרך רמז, על פי מה שכתב בדגל מחנה אפרים: וידבר אלקים אל נח ואל בניו זאת אות הברית וגו', נשאלתי למה בדיבור זה נטפל הדיבור גם לבניו, והוא מובן על פי כתבי האר"י זללה"ה (ליקוטי תורה) שכתב כי תלת בני נח הם תלת גווני הקשת, והבן. עכ"ל.

ועל פי זה מובן מה שאמר לו "והקמתי את בריתי אתך", דהיינו אות הברית שהוא הקשת, "ובניך" הם תלת גווני הקשת.

 

[געגועים]

כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי

"לפני" מרמז מה שכתב רש"י מחז"ל: ולא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.

וזהו כי אותך ראיתי "צדיק", ואם תשאל למה איני אומר גם "תמים", לפי שאתה "לפני", ואין אומרים כולו בפניו.

 

[געגועים]

כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה

ברש"י: אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק. ומקשה רש"י "מהו עוד" וכו'.

ואפשר לתרץ דרך רמז, דאי' במדרש רבה פ' בראשית (פרשה ג' סי' ו') שבשבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק השפיע להם הקב"ה אורה מאור הגנוז.

וזהו "עוד שבעה" דהיינו עוד שבעה ימים האיר להם אור הגנוז נוסף על שבעת ימי בראשית.

ואי' ברוקח (הלכות יוהכ"פ) שהאורה נבראת עם האות פ'. וזהו עוד בגי' פ', שהשפיע להם אורה שנבראת עם האות פ'.

והטעם להשפעת האורה דווקא לפני ירידת המבול, אפשר לפי שרצה הקב"ה ליתן לדור המבול את התורה ולא זכו (זוה"ק פ' פינחס רטז:), ואי' בתנחומא בפרשה זו שגנז הקב"ה את האורה לעמלי תורה שבע"פ, ולכן השפיע להם אורה כדי שיקבלו את התורה ולא זכו, ונהפך להם מי התורה למבול כדאי' בפרי צדיק (לר"ח מרחשון ד"ה איתא מהרה"ק; נח אות ג).

ומה שהשפיע להם אורה דוקא בשבעת ימי אבלו של מתושלח, כי מתושלח היה עמל בתורה שבע"פ, כדאי' בילקוט (רמז מב בשם מדרש אבכיר) שהיה שונה תת"ק סדרי משנה, ובזכותו נשפע להם אורה שנגנז לעמלי תורה שבע"פ.

וכח זה עמד ליושבי התיבה כמו שנרמז בפסוק קנים תעשה לתיבה, ובפי' רבינו אפרים קנים נוטריקון קדשים נשים ישועות מועד, שלמד נח את התורה, עכ"ל, מרמז שעמד להם זכות המשניות שלמדו מתושלח ונח, ולכן היו תת"ק קילין בתיבה (ב"ר לא, יא), לרמז על תת"ק סדרי משנה, תעשה לתיבה בגי' תשעה מאות.

וזהו צוהר תעשה לתיבה, מרמז על אור הגנוז, שנשאר אצל יושבי התיבה מאור הגנוז שנשפע בשבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק.

ואי' (תלמוד ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ג; ב"ר כח, ט) כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיהנם ומורידה עליהן. ואפשר שזכות המשניות שלמד מתושלח הגין על העולם בשבעת ימי אבלו מדינה של גיהנם, על דרך שאי' במדרש תלפיות (ענף אפוד) בשם האריז"ל שאשר בן יעקב היה עוסק בתורה ובמשנה יותר מאחיו ובזכות המשנה הוא מוציא מגיהנם את מי שלמד משניות, ובילקוט ראובני (בראשית) אליהו יש אומרים שהוא מתושלח, ואי' במדבר קדמות (מערכת א אות כח) שאליהו זכור לטוב מוציא את הצדיקים מגיהנם וסובל דינם, עיי"ש, ועל כן היה בכוחו של מתושלח להגן בשבעת ימי אבלו ממי המבול שעברו דרך גיהנם.​

 

[געגועים]

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ, ברש"י: שאיחר מזונות לארי והכישו.

מקשים למה באמת איחר מזונות לארי, ומתרצים שנח חשב שכיון שחרב העולם אין הארי מלך החיות, והיה זה טעות, כי מלך נשאר מלך.

ואפשר עוד לתרץ לפימ"ש במדרש רבה (פרשה כ' סי' ה') אמר לו הקב"ה לנחש אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה וכו'. יתכן שנח חשב שכיון שמתחיל עתה עולם חדש, הכל נתקן, וחוזר הנחש להיות מלך ולא הארי, וזה היה טעות, כי לעתיד לבוא כולן מתרפאין חוץ מן הנחש (בר"ר כ, ה).

עוד אפשר לתרץ לפימ"ש בשפתי חכמים (פ' ויחי בפסוק וישתחו ישראל) תעלא בעידניה סגיד ליה, שיש חודש אחד בשנה שאז השועל מלך על החיות, ויתכן שאז בחודש הזה שמולך השועל איחר נח מזונות לארי שאז אינו מלך, והיה טעות, כי מלך נשאר מלך, מעלין ואין מורידין.​

 

[געגועים]

וישאר אך נח אותיות וכן איש אחר, לרמז שאדם אחר נמי עשה כמו כן תיבה אחרת, כדאי' בספר מנחת שמואל [להרב שמואל ב"ר דוד פלורנטין ז"ל (ד"ה וימח)]: שמעתי דנמצא כתוב, שכשם שנח עשה תיבה, כך אדם אחר נמי עשה כמו כך תיבה אחרת, אבל נטבע, וז"ש וישאר אך נח, ברם אותו שעשה ג"כ כמו נח נטבע. עכ"ל.

וגם נרמז וכן איש אחר נשאר, והוא עוג מלך הבשן, כדאי' בבעל הטורים: וישאר אך נח, אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, לומר שאף עוג נשאר, אך נח בגימטריא עוג.​

 

[געגועים]

בגמרא (סנהדרין קח:) עוף אחד ושמו חול ברכו נח שלא ימות, ומעיר במהרש"א שהרי במדרש רבה (יט, ה) אי' שזכה לזה לפי שלא אכל מעץ הדעת, עיי"ש.

ויתכן כיון שבתיבה התחיל עולם חדש, כמ"ש במדרש רבה (פרשה ל) נח ראה עולם חדש, על כן היה צריך לברכה מחודשת, על דרך שביארו שאחר שיצאו מן התיבה לעולם חדש הוצרכו מחדש לברכת פרו ורבו.​

 

[געגועים]

וַתָּנַח הַתֵּבָה וכו' עַל הָרֵי אֲרָרָט

בבעל הטורים: ב' במסורה, ותנח התיבה, ותנח עליהם הרוח, לומר שרוח הקודש נחה על אותם אשר נשארו בתיבה, וזה הוא ותנח עליהם הרוח.

אפשר לפי שהתיבה היתה בחי' בית המקדש, כמו שדרשו במדרש רבה (פרשה כ"ו סי' ב') שתולים בבית ה' זה נח ששתלו הקב"ה בתיבה, וכן דרשו (פרשה ל"א סי' י') וזה אשר תעשה עתיד אחד למוד באמתך ששלמה המלך בנה את המקדש באמות של נח, ובפי' רבינו אפרים: ותנח התבה בגי' זה בית המקדש (עם ג' מלות), אררט בגי' ת"י רמז על בית ראשון שעמד ת"י שנים, עכ"ל, והיינו כנ"ל שהתיבה היתה בחי' בית המקדש שנקרא בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א), ולכן נחה רוח הקודש על יושבי התיבה.

[וכמו שחם עשה בתיבה מעשים אשר לא יעשו (סנהדרין קח:), כך דוגמת זה בבית המקדש עשה טיטוס מעשים אשר לא יעשו (גיטין נו:)].

וכמו שבתיבה נח ובניו לא ישנו כל הלילה (שוח"ט מזמור ל"ז סנהדרין קח:), כך בשמחת בית השואבה לא ראו שינה בעיניהם (סוכה נג.), וכמו שבתיבה היתה התיבה מסייעת בבנייתה (בר"ר לא, יא), כך בבית המקדש מאליו היתה נבנית (שהש"ר א, א).

ובמדרש תנחומא (אות יא): אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בית המקדש ארבעים יום היו עושין גשמים בכל שנה ושנה לשום מי המבול וכשבנה שלמה בית המקדש ביקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם. היינו לפי שבנין בית המקדש בחי' בנין התיבה, לכן היה לשלמה המלך כח לבקש רחמים על הגשמים שירדו בכל שנה מחמת המבול,

וברוקח כתב שלתיבה היה מחובר עוד תיבה קטנה כדי להביא מזונות עיי"ש. אולי מרמז לב' מקדשות.

ולכן נמסר קנ"ג פסוקים בצלאל סימן, שבצלאל עשה את המשכן כמו שנח עשה את התיבה.

תֵּבָה ר"ת תיבה בית המקדש.

 

[געגועים]

וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה

צריך להבין מהו "אשר עשה".

ואפשר לבאר דרך רמז בהקדים מדרש שוחר טוב (מזמור ל"ז): אמר אברהם למלכי צדק כיצד יצאתם מן התיבה, אמר לו בצדקה שהיינו עושים, אמר לו וכי מה צדקה היה לכם לעשות, וכי עניים היו שם, ועל מי הייתם עושים צדקה, אמר לו על החיה והבהמה והעוף, לא היינו ישנים כל הלילה, אלא היינו נותנין לפני זה ולפני זה, אותה שעה אמר אברהם מה אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאין משם, אני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה שאנצל מן הפגעים, מיד ויטע אשל, אכילה שתיה לויה.

ולפי"ז ביאר הרב חיד"א ז"ל מ"ש חז"ל יש דורשין לשבח, דהיינו שכל מה שעשה אברהם למד זאת ממעשה נח, עיי"ש.

וזהו "ויפתח נח את חלון התיבה" - להראות לבאי עולם את - "אשר עשה" שילמדו ממנו.