התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,724
תודות
17,141
נקודות
895
מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים (שמות יט, ו)

לפני מעמד קבלת התורה אמר השי"ת לבני ישראל שאם ישמרו את מצוות התורה, הם יהיו מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים. המפרשים כתבו כמה פירושים במשמעות של 'ממלכת כהנים': א. לדעת רש"י: 'כהנים' פירושו 'שָׂרים', דהיינו שבני ישראל יהיו כולם שרים ומושלים. ב. לדעת האבן-עזרא והרמב"ן: 'כהנים' פירושו 'משרתים', דהיינו שהם ישרתו את השי"ת בקיום המצוות. ג. רבי אברהם בן הרמב"ם פירש בשם אביו הרמב"ם, ש'כהן' היינו מנהיג העדה שכולם עושים כמעשיו, ובני ישראל יהיו 'ממלכת כהנים', שכל הגוים ינהגו כמותם. ד. בתרגום יונתן ותרגום ירושלמי פירשו שהתיבות 'ממלכת-כהנים', אינו ענין אחד שכולם יהיו ממלכה-של-כהנים, אלא הם שני עניינים, דהיינו שיהיו בקרב ישראל 'מלכים', וגם יהיו בהם 'כהנים'. ה. בעל הטורים כתב, שאילו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים. ולעתיד לבא יהיו כולם כהנים גדולים.​
תורה שבכתב​
 
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה
לפני קבלת התורה אמר הקב"ה לבני ישראל שאם ישמרו את התורה הם יהיו לו 'סְגֻלָּה' מִכָּל הָעַמִּים. ורש"י מפרש: 'סגולה' - אוצר חביב, כמו (קהלת ב, ח) וסגולת מלכים, דהיינו כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות. וכן תרגם אונקלוס 'חביבין'. ואילו באבן עזרא פירש קצת באופן אחר: 'סגולה - דבר נכבד ונחמד, ולא ימצא אחר כמוהו', וכעין זה ברמב"ן: 'סגלה - דבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר'. פירוש נוסף כותב הרמב"ן: ש'סגולה' פירושה: 'דבקות', וכן כתב ב'הכתב והקבלה' וז"ל: 'עיקר המכוון במלת סגולה, דבקות האהבה והחביבות'.
תורה שבכתב​
 
על כנפי נשרים

לפני קבלת התורה אמר הקב"ה למשה שיאמרו לישראל, שביציאתם ממצרים נשא ה' אותם על כנפי נשרים. רש"י מסביר שתי כוונות בדימוי לכנפי נשרים: א. בצאתכם מצרים הייתם מפוזרים בארץ גושן, ובשעה קלה נשאתי אתכם כמו נשר עד לרעמסס. ב. כשעמדתם על הים קיבל המלאך שלי את החיצים שזרקו בכם המצרים, כנשר הנושא את גוזליו על כנפיו באומרו 'מוטב יכנס החץ בי'. ואחר כך הבאתי אתכם אל עבודתי'. במכילתא מובאים עוד פירושים למשמעות של 'על כנפי נשרים': ג. כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו, כך בקבלת התורה לא נגלה עליהם מרוח אחרת אלא מכמה רוחות (וכ"ה ברש"י דברים לב, יא). ד. מה נשר זה פורש כנפיו ומחזירן מהרה, כך בקבלת התורה היו ישראל מתרחקים שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל. ה. מה נשר זה עולה ממטה למעלה בשעה קצרה, כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה.
תורה שבכתב​
 
היכן המקום בו נמצא 'הר סיני'?
מקומו של הר סיני נשאר בגדר תעלומה עד היום הזה, ואין הסכמה בין החוקרים על מקום שניתן לקבוע בוודאות שזהו הר סיני
'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו!' – אנו אומרים בפיוט בליל התקדש חג הפסח, ממנו אנו לומדים על חשיבות עצם ההתקרבות אל הר סיני בימים ההם, אפילו אם לא קיבלנו את התורה.

אולם היכן שוכן אותו הר סיני? אין לנו תשובה מוחצת וברורה לשאלה זו, שכן חכמינו ז"ל לא מסרו לנו במסורת מקום מדויק היכן הוא הר סיני, מלבד מה שכותב האבן עזרא (שמות טז, יג): 'כי ההר ידוע', הרי שבימיו היה המקום ידוע ומפורסם, אך ברבות הימים נוצר חוסר בהירות אודות זיהוי הר סיני.​

ג'בל מוסא

הדעה הרווחת והמפורסמת היא, שהר סיני נמצא בדרום חצי האי סיני, בתוך שרשרת הרי הגרניט (הרי השחם), שאחד מהם, הר גבוה ומרשים ביפיו, נקרא בפי המקומיים בשם ג'בל מוסא (הר משה).

מסורת זו התקבלה כנאמנה גם בספר 'חיבת ירושלים' שנדפס בשנת תר"ד (מאמר גלילות ארץ, אות כ"ד) שם כתב: הר סיני שנתן הקב"ה התורה לישראל ידוע הוא וכו', והערביים קורין לו דשע"ב מושה וכו', וידוע הוא ההר הזה גם עכשיו, ובערבי נקרא כנ"ל, כלומר הר של משה'.

דברים דומים מעיד וכותב בספר 'אבן ספיר' (פרק י"ד), הוא ביקר במקום ההוא שהנוצרים הקימו בראש ההר מבצר ובתוכו בית תיפלה (כנסייה), והישמעאלים הקימו לרגלי ההר בית תיפלה (מסגד), ובקרבת הכפר הזה עיר אילים אשר סביבותיה תמרים רבים ועינות מים.​

צורת סנה באבנים

אחת ההוכחות שאכן הר סיני שוכן באזור ג'בל מוסא, היא מהעובדה שבאבנים בהר זה רואים דבר והפלא, שעל כל חלק מאבני ההר טבוע ציור עורקים דקים ומפוצלים, כצורת עץ סנה קטנטן, וגם אם תישבר האבן ותתחלק לשברירים קטנטנים נראית טביעת ציור הסנה בשלמותו.

פלא זה כבר מוזכר בפירוש הקדום 'הנרבוני' על מורה נבוכים (ח"א פרק ס"ו), והביא רבינו הרמ"א בספרו תורה העולה (ח"א פט"ז), וכן הזכירו המגלה עמוקות (פרשת שמות), והיעב"ץ בספרו 'מגדל עוז', והערבי נחל (פרשת שמות), ועוד, כך שלכאורה מוכח מדבריהם שאכן המקום הנקרא ג'בל מוסא הוא-הוא הר סיני, אשר שם נגלה הקב"ה למשה בלבת אש בתוך הסנה.​

אלפיים 285 מטר!

אולם, הגאון רבי יוסף ליברמן זצ"ל בספרו 'משנת יוסף' עמ"ס שביעית (חלק ב' עמ' ק"ל בהערה) מפקפק על הנחה זו, שהרי חז"ל (סוטה ה, א) לימדונו שהקב"ה הניח כל הרים וגבעות כגון תבור וכרמל והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני, ואילו ג'בל מוסה הוא מההרים הגבוהים ביותר שבמדבר סיני, וגבהו 2285 מטר מעל פני הים, ולעומתו גובה הר תבור הוא רק 588 מטר, והר כרמל 546 מטר, נמצא שהר סיני גבוה פי ארבע מאלה וזה לא יתכן.

הוכחה נוספת כותב המשנת יוסף, שהרי רבי אשתורי הפרחי זצ"ל, בעל 'כפתור ופרח', מדור הראשונים, אשר כל שבילי ארץ ישראל והסביבה היו נהירין לו, ובכל זאת בתארו את הר סיני, לא תיאר כלל את מקומו.​

ננס על ענק

אולם בספר 'מקומות התורה' העיר על טענת ה'משנת יוסף' שג'בל-מוסה גבוה 2285 מטר מעל פני הים, שאין זו טענה כל כך, משום שהאזור של ג'בל מוסה הוא אזור גבוה, כאשר כל הקרקע סביבות מוסה הוא יותר מאלף מטרים למעלה מפני הים, ואין ג'בל מוסה עצמו גבוה אלא כשבע מאות מטר בלבד, כננס העומד על גבי הענק, מה שאין כן הר תבור והר כרמל הם נמצאים במקום שהקרקע סביבותם קרוב לגובה של פני הים ולכן הם גבוהים רק כחמש מאות מטרים, ואין ג'בל מוסה גבוה מהר תבור ומהר כרמל אלא כמאתיים מטרים. אבל מכל מקום עדיין עיקר קושיית המשנת יוסף קיימת, כי סוף סוף ג'בל מוסה אינו נמוך מהר תבור ומהר כרמל, אלא אדרבה גבוה מהם.​

ג'בל הילאל

לעומת הדעה הרווחת שג'בל מוסא, בדרום חצי האי סיני, הוא הר סיני, יש חוקרים הטוענים שהר סיני נמצא בכלל בקצה השני, בצפון חצי האי סיני, והם משערים שהר סיני הוא הנקרא 'ג'בל-הילאל'. הר זה מתנשא לגובה של 800 מטר, ונחל אל-עריש ויובליו מפסיקים בינו ובין ההרים והמישורים הסמוכים, והוא מזדקף בודד ותלול מעל פני סביבתו. במכתש אשר בהר ליד מוצאו של 'נחל חצ'רה' משערים אותם חוקרים ששם הוא תחתית ההר אליה הוציא משה את העם לקראת האלוקים.
תורה שבכתב​
 
יש עוד הרבה דעות, ראיתי על זה פעם בהמודיע תורני כולל הרים בסעודיה ואולי אפילו בטורקיה.
יש ספר על מסעות בני ישראל לא זוכר כרגע את שמו שמביא ראיות מענינות אולי מישהו פה יביא
 
הימים שלפני קבלת התורה​
א' בסיון – הגעת ישראל למדבר סיני, וחנייה מול ההר. || ב' סיון – עליית משה להר, שם אמר ה' שישראל יקבלו התורה ויהיו חביבים אצלו. כשהיהודים שמעו את הדברים הם אמרו: 'נעשה!'. || ג' סיון – משה עולה להר למסור לה' את תשובת העם. ה' מודיע שרק משה ישמע תורה מפי הגבורה. משה מוסר את הדברים לעם, והם עונים שרצונם לשמוע בעצמם מפי ה'. || ד' סיון - משה עולה להר ומוסר לה' את תשובת העם, וה' עונה שחובתם להתכונן שלשה ימים: ד', ה', ו' בסיון, ובו' בסיון יקבלו התורה (ויש שיטה שהוסיף משה יום אחד). ביום זה כתב משה חומש בראשית וחומש שמות עד מתן תורה, ומצוות שהצטוו במרה. || ה' סיון – משה בנה 12 מזבחות, הקריב קרבנות, וזרק חצי הדם על ישראל שגם טבלו, ומשה קרא באזנם את הספר שכתב אתמול, והם אמרו: 'נעשה ונשמע'.
תורה שבכתב​
 
שונאי בצע

כאשר הציע יתרו למשה למנות דיינים לישראל במדבר, פירט את מעלותיהם ומידותיהם, ובין השאר ציין שעל הדיינים להיות 'שונאי בצע'. בפשטות אין הכוונה שעל הדיין לשנוא את עצם הממון השייך להם בצדק וביושר, אלא פירוש המילה 'בצע' הוא ממון הבא לאדם שלא ביושר. לדעת רש"י הכוונה שהדיין ישנא כל ממון שיש עליו "דין", כלומר ויכוח עם אדם אחר, האם הוא אכן שייך לו, אזי הדיין אין הוא ממתין עד שבית דין יחייבו אותו ויוציאו ממנו את הממון, ומאהבת הממון אינו מטה את דעתו לזכות, אלא הוא יודע לראות חובה לעצמו, ומעצמו הולך ומחזיר את הממון. הרמב"ן מבאר, שאפילו כשהם יודעים שהצדק עמהם, רק שמסיבה מסוימת עלולים להוציא הממון מהם בדין (כגון שאין להן עדים), בכל זאת הם מוותרים על ממונם. ואילו במכילתא מובאת דעת רבי יהושע ששונא בצע הכוונה שאין מקבלים שוחד בדין, ולדעת רבי אליעזר הכוונה ששונאים אפילו את הממון שלהם, דהיינו ששונאים את ריבוי הממון.​
תורה שבכתב​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון