סיפורים פרשת שבוע פרשת שלח - מצוות תרומה

[אחד יחיד]

"תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'" (במדבר ט"ו, י"ט)

בספר הרב מבריסק מסופר שבסעודת ה'תנאים' של אחד מגדולי תלמידי מרן בבריסק הג"ר ירוחם גורליק זצ"ל שהשתדך עם בת העיר, הונחו על השולחן פירות משובחים שהיו יקרי המציאות בפולין של העת ההיא, אולם מרן הגרי"ז מבריסק זצ״ל סירב לטעום מהם מחשש שמא מגידולי ארץ ישראל הם וחובת המעשרות חלה עליהם.

כאשר העיר לו אחד הרבנים שהשתתף אף הוא בשמחה מדוע חושש הוא מלאוכלם בשעה שהכל אוכלין מן הפירות הללו [-״די גאנצ עוועלט עסט…״], סיפר לו מרן זצ״ל את הסיפור הבא: באחת מנסיעותיו לוורשא, הבחין מרן הגר״ח בילדים המטלטלים בשבת ברשות הרבים את הטליתות עבור אבותיהם. במקום לא היה עירוב ולפיכך עצר בעדם רבי חיים ואמר להם כי הדבר אסור. תוך כדי כך הופיע יהודי שהדי השיחה הגיעו לאזניו, וניסה להצדיק את מעשי הילדים באומרו כי לקטנים מותר לטלטל.

הרים רבי חיים קולו בתמיהה ואמר ליהודי: ״וכי למה תאמר כי לקטן מותר הדבר, הלא בתורה כתוב ׳לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך. נסתתמו טענותיו של היהודי. ויען ויאמר: ״והלא כל וורשא מטלטלת״?! ורבי חיים משיב לעומתו ו״מרגיעו״: ״יכול אתה להיות סמוך ובטוח ר׳ יהודי, שהגהנום גדול דיו אף בשביל כל וורשא״… (הרב אברהם פוקס)