ציצית תכלת (1 צופה)

[והב בסופה]

ידוע בשם הגר''ח דאין שייך לחוש שמא הוא החילזון משום ספד''ר, כיון דגם ע''י לבישת התכלת לא יוצאים מכלל הספק, ובכה''ג לא נאמר להחמיר בספק דאו' כיון דס''ס אין יוצא מן הספק, ולא דמי לציצית שספק חייבת בציצית שע''י הטלת הציצית בודאי מקיים מצות ציצית (על התנאי שהטלית חייבת) או מי שמסופק אם קרא ק''ש שע''י שיקרא שוב יוצא בודאי מהספק
הא למה זה דומה? למין שהוא ספק לולב, שגם ע''י שיטלנו עדיין לא יוצא מהספק, כיון שהספק הוא ב'חפצא' ולא ב'גברא' והדברים ארוכים.
נ''ב מישהו יודע מה המקור להנ''ל ? (

 

[ליחדא שמיה]

זה לא שיטה שלו. זה בסה"כ ציטוט ממדרשים. השאלה היא האם גניזת התכלת היא אקטיבית או מקרית, ומהלשון גניזה אין הכרע לכאן ולכאן. בהמשך אעלה בזה בעז"ה דברים נוספים שגנוזים באוצרותי ואינם תחת ידי.​

לחץ כדי לכווץ...

הנה,
בספרי מסופר על רבי יוסי שפגש זקן אחד ושאל אותו ממה פרנסתו והישב לו שהוא מוכר תכלת, ושאלו, וכי התכלת קיימת היום, והשיב לו, שנמצאת בים שבין שני הרים [-מתאים לצור וצידון], ושממיות מקיפות אותה וכל מי שמגיע לשם הורגים אותו ונשאר ללא קבורה, ואמר ר' יוסי מכאן שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא.

מכאן הוכיחו מתנגדי התכלת שאין ללבוש תכלת בימינו [וכן הוכיחו מהמדרש רבה, אם כי הוא מקור הרבה יותר מאוחר, ובכלל הוא מדרש אגדה לעומת הספרי שהוא מדרש הלכה, ועוד אמרו להוכיח מאגדתות דרבב"ח בב"ב שם מבואר על התכלת ג"כ כעי"ז, אך כמדומה שמשם אין ראיה שהרי הכל נכתב בלשון נסתרת, ועי' במהרש"א שם מה שבי' בזה ולפ"ז ודאי אין ראיה].

ואת ההוכחה אפשר להוציא בשני אופנים, האחד שמכך שגנזו הקב"ה ש"מ שלא זו התכלת, והשניה שמכך שגנזו הקב"ה ש"מ שאין חפצו שיטילו בזה"ז תכלת בציציותיהם.

והנה, כלפי האמת נראה שאי"ז נפק"מ כלל מה הסיק ר' יוסי לגבי רצון ה' מעובדת גניזת התכלת, כיון שפשוט שגם כיום אנו מצווים להטיל תכלת בציציותינו, ומצות תכלת נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית, והבנה זו סותרת את האופן השני, אך עדיין האופן הראשון להוכחה עדיין קיים, כיון שאם הקב"ה גנז את התכלת בהכרח שאין זו התכלת האמיתית.

ועדיין נראה שאין זו הוכחה כלל, שהנה, יש לדון במה שאמרו נגנזה התכלת האם זו פעולה אקטיבית עם מגמה שבנ"י לא יטילו תכלת בציציותיהם, או שזו בסה"כ עובדה היסטורית שהתכלת נגנזה [וכידוע שבשלב מסוים קבעו האומות שהתכלת הוא בגד מלכים ולכן אסרו להשתמש בו, אגב הרי"א הרצוג במחקרו הוכיח שאחד מדרכיהם להילחם בהחזקה של בני אדם התכלת היתה במיסוי גבוה, וטוען זהו הביאור במאמר חז"ל שהתכלת דמיו מרובים].

ומדרבי חז"ל בשאר מקומות נראה שאין הכרע בדבר, ישנם מקומת שהגניזה היא בשביל להחביא את הדבר ולהסתירו מבנ"א [כמו גנז ספר רפואות], ויש מקומות שהוא באמת פעולה שקרתה במקרה [כמו נגנז ספר יוחסין, שביאר רש"י דהיינו נשתכח, וכמו גניזת כתבי הקודש].

ובאמת, כאשר נבוא להתבונן בדברי הספרי הנה לכאו' הם סותרים את עצמם מיניה וביה דמחד רבי יוסי טוען שהקב"ה גנז את התכלת לצדיקים לעת"ל, ומאידך שם כתוב במפורש שהיתה תכלת, שהרי אותו אדם אמר לר' יוסי שהוא מתפרנס ממכירת תכלת, והיינו שהיא עדיין קיימת בעולם. ובהכרח שאין הדברים כפשוטם [ובאמת בחז"ל אנו מוצאים שבעה מקורות שמבואר שגם בתקופת התנאים והאמוראים עדיין היתה התכלת קיימת, וכנראה היתה יותר נדירה]. ועכ"פ אם היתה פעולה אקטיבית של גניזה ודאי שלא היה דרך שכן יהיה תכלת.

בכלל כל המושג של נגנזה התכלת טעון בירור, שהרי ברור שלא לקחו את כל החלזונות בעולם וטמנו אותם בבור עמוק.

אגב, במה שאמרו שם, ששממיות מקיפות אותו, ראיתי פעם [באחד מקבצי והיה לכם לציצית שע"י אגודת פתיל תכלת] מאמר מענין מאחד שהביא הרבה הוכחות ומקומות בחז"ל שכשאומרים שממיות הוא כינוי לרומאים, ורצה לבאר בזה שמכיון שהיתה גזירה של הרומאים שרק המלכים ישתמשו עם תכלת, לכן שמו הרומאים שמירה על מקום החלזונות שלא יוכל כל אדם לבוא וליטול. [ולולא זה לכאו' אין לדברים מובן, שהרי שממיות לא הורגות].​

 

[אוהב ספר]

ונקטו לעיקר שכשמבטל עשה אין בל תגרע.

לחץ כדי לכווץ...

היינו במבטל לגמרי.
אבל בשם ג' ציציות פשיטא ופשיטא דביטל, אדרבה - אם יש לך מקור אחר אשמח לשמוע.

צריך להיות מבטל עשה בשביל זה, לא ממעט בעשה שכן שמקיים.

לחץ כדי לכווץ...

אבל אם כשמקיים מבטל גם דין אחר באותו עשה ביטל העשה

ודוגמא לדבר - אף שאינו דומה ממש - א' שיש לו ב' זיתי נותר ושרף א' ולא את השני, קיים המצוה וביטל את המצווה

 

[בד קודש]

היינו במבטל לגמרי.
אבל בשם ג' ציציות פשיטא ופשיטא דביטל, אדרבה - אם יש לך מקור אחר אשמח לשמוע.

לחץ כדי לכווץ...

מאי שנא?
מקור צריך לחדש את האיסור.

אבל אם כשמקיים מבטל גם דין אחר באותו עשה ביטל העשה

לחץ כדי לכווץ...

אז מה החילוק בין בל תגרע לביטול עשה?

ודוגמא לדבר - אף שאינו דומה ממש - א' שיש לו ב' זיתי נותר ושרף א' ולא את השני, קיים המצוה וביטל את המצווה

לחץ כדי לכווץ...

וזה בדיוק ההבדל.
שם אלו שני מצוות ללא שייכות, (אם מקיים אותם יחדיו, יתכן שמקיים שני מצוות)
משא"כ כאן שלהדיא כותב הרמב"ם שזה עשה אחד.

 

[אוהב ספר]

מאי שנא?

לחץ כדי לכווץ...

ששם לא גרע, אלא שלא קיים, וכאן גרע

אז מה החילוק בין בל תגרע לביטול עשה?

לחץ כדי לכווץ...

ביטול עשה הוא כשאינו מקיימו כלל, ובל תגרע הוא כשמקיימו בגירוע, אבל אי''ז שום הכרח שבאמת קיים המצוה, אלא שעשהו שלא כדין

 

[בד קודש]

ששם לא גרע, אלא שלא קיים, וכאן גרע

לחץ כדי לכווץ...

עיין במילון מה פירוש המילה 'גריעה'.
להפחית היינו לגרוע.
לא לעשות היינו לבטל.
ממילא אם יש עשה אחד שמורכב מב' דינים, כשאני מקיים אחד מהדינים אי"ז ביטול עשה אלא בל תגרע.
והדברים פשוטים, אין לי מושג מדוע אני חוזר על אותם מילים שוב ושוב...

מה שאתה יכול לדון זה האם יש ספק דאו' על בל תגרע גופא.
ובזה יש סברא לומר כי כיון שאי"ז מצווה באפי נפשה אלא תוספת לכל מצווה ומצווה, הרי זה תלוי בעיקר המצווה.
אמנם יש סברא לא כך, אך אין מה להקשות כביכול "לא ברור מדוע גדולי ישראל לא הולכים עם תכלת..."