מסכת שבת איסור הטמנה אימתי?

[הושע]

שבת לד. אין טומנים בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת גזירה שמא ירתיח
וברש"י:שמא ימצא שיצטננה וירתיחנה ויעבור על איסור בישול
ובדף נא. מותר לטמון את הצונן
וקשה מתי יהיה אסור להטמין אם חמין מותר והסיבה שאסור שמא יצטנן והרי צונן מותר וחמין אין חשש שהרי אין בוו בישול ואם לפי מחשבתו יכול לשנות מחשבתו ולהטמין הצונן{ויותר כמו שהתיר במשנ"ב אפי' פחות מיס"ב}
א"כ באיזה אופן נאמרה גזירת חז"ל?

 

[פשוט כפשוטו]

שבמטמין רותח ומתחיל קצת להצטנן יש חשש שיחתה ,שע"י טרחה מועטת בפעולה קטנה יועיל לו החיתוי ,משא"כ בצונן מעיקרא
כיון שמצריך פעולה מרובה בחיתוי, לא חיישינן,
וכעי"ז ברה"ג לגבי שיהוי שמצוי"ל אסור(לרו"ש) רק מבשל כ"צ, שאז בפעולה קטנה של חיתוי יועיל
משאכ בלא בשל כ"צ לכו"ע מותר שהרי אם ירצה לחתות, יאל לעשות פעולה גדולה ואדהכי מדכר
(ולהעיר שלרש"י שסובר ששהוי הוא מדין הטמנה, ופוסק כמ"ד להחזיר תנן, נמצא שאיסור הטמנה הוא רק בפחות ממאב"ד)

 

[פשוט כפשוטו]

וכמו שתנור שחומו רב חמיר מכירה לענין חשש חיתוי ,ולא להיפך,
וכן פעולת גריפה מרחיקה מחיתוי כי ע"י כך האדם יצטרך לעבוד קשה יותר להשיג תועלת
(מלבד מה שהוא עצמו מחזר עליו לצננו כו' כמבואר בראשונים וה"ה הדברים)

 

[הושע]

נראה לי לא הובנתי החשש בהטמנה באינו מוסיף הבל לדעת {רש"י}הר"ן והשו"ע וכך נראה פשוט בפוסקים הוא:
שיבוא להטמין חם ויגלה שיצטנן וירתיח ויעבור על בישול.
והרי צונן מותר להטמין{ולדעת השו"ע כל שירד מיס"ב נחשב צונן כך פסק במשנ"ב להקל}
יוצא שכשבא להטמין כשחושב שהוא חם אסור לו ואע"פ שלא שייך בזה בישול וכשמגלה שזה צונן שזה החשש נתיר לו?