שופטים קושיא: האם לוויה ומזונות מצילים משודדים? (1 צופה)

[התורה]

בפרשת עגלה ערופה נאמר: "וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא, ז). ופירש רש"י: "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא, לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה".

ודבר זה צריך ביאור גדול: וכי אם היו זקני בית דין מלווים אותו ונותנים לו צידה לדרך, כלום היה בכך כדי למנוע את רציחתו? סוף סוף, אם פגעו בו בדרך שודדים צמאי דם ותאבי ממון, מה הועילו לו אותם מזונות ואותה לוויה קצרה שהיו נותנים לו אנשי העיר?​

 

[יעקב 5]

בפשטות התפקיד של בן המקום המלווה הוא היה ללמד אותו איך ללכת ביער ואיך לעבור ללא להיתקל בשודדים (כמו שתושב חו"ל שיסע לבד למערת המכפלה עלול למצוא עצמו בלב אזור ערבי ואבל מי שהוא תושב המקום ידע איך ללכת), ומזון היה נותן לו כוח להתמודד עם כל שודד

 

[פנחס ע]

שמעתי וורט מפורסם, שברגע שהוא מרגיש חשוב הוא עצמו היה נמנע מלהסתבך.
אך הפשטות, שאם דואגים לו לכל צרכיו אז היה לו כח להלחם וכדומה כפי שאמר פה קודמי.

 

[המכבד את הבריות]

בפרשת עגלה ערופה נאמר: "וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא, ז). ופירש רש"י: "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא, לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה".

ודבר זה צריך ביאור גדול: וכי אם היו זקני בית דין מלווים אותו ונותנים לו צידה לדרך, כלום היה בכך כדי למנוע את רציחתו? סוף סוף, אם פגעו בו בדרך שודדים צמאי דם ותאבי ממון, מה הועילו לו אותם מזונות ואותה לוויה קצרה שהיו נותנים לו אנשי העיר?​

לחץ כדי לכווץ...

ושמא עוד ניתן לבאר דאמרינן בגמ' (סוטה מו,ב): 'אמר ריב"ל כל המלווה את חברו בעיר אפילו ד' אמות אינו ניזק' - דאם ליווהו שמא הי' חל עליו שמירה זו, ועתה דלא ליווהו מנעו הימנו שמירה זו. וק"ל.