נראה לפשוט

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
787
תודות
2,237
נקודות
306
מפורסמת פלוגתת התוס' והרמב"ן בגדר ביטול חמץ, לתוס' זה ה]קר, ולרמב"ן זה נשאר בבעלותו ומ"מ אינו מחשיבו ולא אסרה תורה כשאינו רוצה בקיומו.
והק' רבינו הגרד"ל, דהא כשנבוא לדון היום מה דין החמץ האם שייך לו או לא, יהיה ספק, ובספק אזלינן בתר מוחזק, והרי הוא המוחזק שהוא הרי מר"ק, וא"כ אף לתוס' מעולם לא חייל ההפקר.
וי"ל עפי"ד הגרש"ש שבבל יראה בעינן את הבעלות האמיתית, וא"כ אי"ז בבעלותו האמיתית. ודו"ק.
 
והק' רבינו הגרד"ל, דהא כשנבוא לדון היום מה דין החמץ האם שייך לו או לא, יהיה ספק, ובספק אזלינן בתר מוחזק, והרי הוא המוחזק שהוא הרי מר"ק, וא"כ אף לתוס' מעולם לא חייל ההפקר.
ומי אמר שלא?
מדוע לא יתכן שתוס' דיבר בלי הרמב"ן, ובאמת אחר שזה ספק זה לא רלוונטי?
 
ומי אמר שלא?
מדוע לא יתכן שתוס' דיבר בלי הרמב"ן, ובאמת אחר שזה ספק זה לא רלוונטי?
היינו שכשיש ספק אכן צריך להפקיר בפירוש לכו"ע ולא רק לבטל [ואם חושש שלשיטת הרמב"ן מקיימים תשביתו בביטול דווקא ולא בהפקר, יכול לבטל ואח"כ להפקיר. כנלענ"ד]
 
ובספק אזלינן בתר מוחזק, והרי הוא המוחזק שהוא הרי מר"ק,
יכול למחול על זכותו כמוחזק, א"נ באמת אחר דפליגי צ"ל 'כהפקר', א"נ את"ל דמחוייב להחמיר בבל יראה כמ"ד דהוי הפקר, בע"כ הוי הפקר ואין כאן ספק.
 
נערך לאחרונה:
והק' רבינו הגרד"ל, דהא כשנבוא לדון היום מה דין החמץ האם שייך לו או לא, יהיה ספק, ובספק אזלינן בתר מוחזק, והרי הוא המוחזק שהוא הרי מר"ק,
בעיקרון יש כאן ממ"נ, אם כתוספות אינו שלו, ואם כרמב"ן אינו עובר כי ביטל . (כל המקום לשאלה הוא רק לפי הצד שמוחזק זוכה בממון גם על צד השקר, וכמו שחידש הגרש"ש.)
 
אבל קושיא על התוס' זה לא.
זה לא אמור להיות קושיא על תוספות, זה קושיא על הנהגתנו שאנו מבטלים את החמץ בלשון ביטול בלבד, ונמצא שלדעת תוספות אנחנו עוברים על בל יראה כיון שאין משמעות להפקר מספק כיון שלדעת הרמב"ן אין זה לשון הפקר, אבל כבר כתבתי לעיל את דעתי בזה.
 
אזלי' בתר מוחזק בפשוטו, אלא דפליגי הש"ך וקונה"ס וכו' אם ספד"ד דגמ' חשיב לעולם תפיסה לאחר שנוה"ס.
לא מדויק
ברשב"ם ב"ב קסו: דייקו האחרונים דאין בזה דין מוחזק והמע"ה, אלא סילוק של בי"ד ולא מוציאים מידו, ונפק"מ שזה לא ודאי שלו כלפי שמיא וכו'
וממילא ליכא קושיא
 
אם ככה יוצא שאין טעם לומר בנוסח הביטול היום 'הפקר' דבלא"ה אי"ז הפקר כיון דלדידן זה ספיקא דדינא בין הרמבן לתוס'
מי שלא הפקיר, גם לשיטת התוס' זה שלו בוודאי.
כל הספק מתחיל רק אם לשיטת התוס' זה לא שלו ולשיטת הרמב"ן זה שלו.
 
מי שלא הפקיר, גם לשיטת התוס' זה שלו בוודאי.
כל הספק מתחיל רק אם לשיטת התוס' זה לא שלו ולשיטת הרמב"ן זה שלו.
נכון מאוד.
וכן הוא האמת, דלפי תוס' ביטול זה הפקר ואינו שלו, ולרמב"ן הפקר כה"ג לא מועיל וזה שלו
 
נכון מאוד.
וכן הוא האמת, דלפי תוס' ביטול זה הפקר ואינו שלו, ולרמב"ן הפקר כה"ג לא מועיל וזה שלו
קצת התבלבלתי....
טענת שלפי מה שתי' נמצא שאי"צ לומר לשון הפקר כלל.
דחיתי שכן צריך לומר לשון הפקר כי בלי הפקר אין נידון כלל ולשיטת התוס' ודאי שלא יצא יד"ח.
וכל הנידון הוא רק לאחר שהפקיר שאז נוצר ספק ואז ממילא לא הוי הפקר.
מה כעת אתה רוצה לטעון??
 
שלא יעזור לו לומר הפקר כי הפקר לא יחול מדין ספיקא דדינא המע"ה
וזה בעצם טענת מרן הגרד"ל שליט"א
ויש לומר על זה, דבספיקא דדינא אין הדין המע"ה בתורת ודאי אלא סילוק של בי"ד מספק, (הרשב"ם בב"ב מגדיר את זה כדין כל דאלים גבר)
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון