אני רואה שיש כאן איזה בלבול, הטענה של הגרד’’ל הייתה שכיון שלפי תוספות התחדש בחמץ הלכות מיוחדות בהפקר
א. שמועיל בלשון ביטול
ב. שמועיל הפקר גם שלא בפני שלושה
וכיון שלפי הרמב’’ן לא נאמרו החידושים הנ’’ל, א’’כ נמצא שאם אדם יאמר בלשון ביטול או אפילו בלשון הפקר שלא בפני שלושה, לא יועיל בדיני ממונות, ואם יבוא אדם לזכות ולהוציא ממנו הוא יוכל לטעון שכיון שיש צד כמו הרמב’’ן שאין כאן שום פעולה ממונית, והוא מוחזק לא יהיה אפשר להוציא ממנו גם לדעת התוספות , נמצא שלדעת התוספות לא הועיל ההפקר מאומה
אבל הא פשיטא שאם יפקיר כדיני הפקר רגילים (בלשון הפקר ובפני שלשה)אין בזה שום בעיה.
 
מפורסמת פלוגתת התוס' והרמב"ן בגדר ביטול חמץ, לתוס' זה ה]קר, ולרמב"ן זה נשאר בבעלותו ומ"מ אינו מחשיבו ולא אסרה תורה כשאינו רוצה בקיומו.
והק' רבינו הגרד"ל, דהא כשנבוא לדון היום מה דין החמץ האם שייך לו או לא, יהיה ספק, ובספק אזלינן בתר מוחזק, והרי הוא המוחזק שהוא הרי מר"ק, וא"כ אף לתוס' מעולם לא חייל ההפקר.
וי"ל עפי"ד הגרש"ש שבבל יראה בעינן את הבעלות האמיתית, וא"כ אי"ז בבעלותו האמיתית. ודו"ק.
לא הבנתי את הקושיא,
לכאו' זה תלוי מה הוא מכון, אם הוא מכון שיהיה הפקר באמת זה נהיה הפקר, ואם מכון שיהיה כעפר נהיה כעפר ולא נהיה הפקר.
[וודאי שאי"ז קושיא על תוס', שהרי לתוס' אינו צריך לכון את הרמב"ן].
 
אני רואה שיש כאן איזה בלבול, הטענה של הגרד’’ל הייתה שכיון שלפי תוספות התחדש בחמץ הלכות מיוחדות בהפקר
א. שמועיל בלשון ביטול
ב. שמועיל הפקר גם שלא בפני שלושה
וכיון שלפי הרמב’’ן לא נאמרו החידושים הנ’’ל, א’’כ נמצא שאם אדם יאמר בלשון ביטול או אפילו בלשון הפקר שלא בפני שלושה, לא יועיל בדיני ממונות, ואם יבוא אדם לזכות ולהוציא ממנו הוא יוכל לטעון שכיון שיש צד כמו הרמב’’ן שאין כאן שום פעולה ממונית, והוא מוחזק לא יהיה אפשר להוציא ממנו גם לדעת התוספות , נמצא שלדעת התוספות לא הועיל ההפקר מאומה
אבל הא פשיטא שאם יפקיר כדיני הפקר רגילים (בלשון הפקר ובפני שלשה)אין בזה שום בעיה.
נראה שטענתי עדיין שרירה וקיימת גם לפי הסדר שסידרת.
לא כך?
 
נראה שטענתי עדיין שרירה וקיימת גם לפי הסדר שסידרת.
לא כך?
זה לא אמור להיות קושיא על תוספות, זה קושיא על הנהגתנו שאנו מבטלים את החמץ בלשון ביטול בלבד, ונמצא שלדעת תוספות אנחנו עוברים על בל יראה כיון שאין משמעות להפקר מספק כיון שלדעת הרמב"ן אין זה לשון הפקר,
אמור נא לי אם עדיין קשה לך משהו (על השאלה של הגרד’’ל)
 
הרי אין זה שלו מצד דיני ממנות אלא התורה עשאה כשלו לעבור על בל יראה מש"כ אולי אין כאן הכלל של מוחזק וכדומה אלא השאלה על האיסור של בל יראה גרידא
בספרו זכר דבר הוא מביא נידון מר' יהושע לייב זצ"ל האם בבור ברשות הרבים שזה נעשה כשלו האם יש בזה דיני ירושה
 
אבל קושיא זו אינה שייכת לנידון האם חל ההפקר או לא
ב. שמועיל הפקר גם שלא בפני שלושה
וכיון שלפי הרמב’’ן לא נאמרו החידושים הנ’’ל, א’’כ נמצא שאם אדם יאמר בלשון ביטול או אפילו בלשון הפקר שלא בפני שלושה, לא יועיל בדיני ממונות,
 
ודאי שלהרמב"ן לא יועיל, אבל זו אינה קושיא. זה מה שעולה מדברי הרמב"ן.
,זה קושיא על הנהגתנו שאנו מבטלים את החמץ בלשון ביטול בלבד, ונמצא שלדעת תוספות אנחנו עוברים על בל יראה כיון שאין משמעות להפקר מספק כיון שלדעת הרמב"ן אין זה לשון הפקר, אבל כבר כתבתי לעיל את דעתי בזה.
 
מפורסמת פלוגתת התוס' והרמב"ן בגדר ביטול חמץ, לתוס' זה ה]קר, ולרמב"ן זה נשאר בבעלותו ומ"מ אינו מחשיבו ולא אסרה תורה כשאינו רוצה בקיומו.
והק' רבינו הגרד"ל, דהא כשנבוא לדון היום מה דין החמץ האם שייך לו או לא, יהיה ספק, ובספק אזלינן בתר מוחזק, והרי הוא המוחזק שהוא הרי מר"ק, וא"כ אף לתוס' מעולם לא חייל ההפקר.
אנוכי הקטן עניינתי בכתוב והבנתי כך:
כיון שבסופו של דבר זה נשאר ספק, אזי דין מוחזק יאמר של חל הפקר, וממילא כיום, גם לתוס' אין זה הפקר, ונשאר שלו.

עניתי על זה שאין כל בעיה לומר שאכן כיום אי"ז הפקר, והתוס' דיברו רק אם נפסוק כמוהם ולא אם יהיה לנו ספק בין הרמב"ן לתוס'.
זה לא נכון??
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון