- הודעות
- 788
- תודות
- 2,251
- נקודות
- 306
הנה ידועה הוראת הגר"ח [הובאה בהגש"פ מבית לוי מכתבי תלמידים] דמי שלא אמר הלל השלם בברכה בליל ט"ו חוזר ואומרה באחד מז' ימי החג, משום דחייובא דהלל איננו דווקא ביו"ט [עכ"פ לענין דיעבד] אלא הוא מדיני ה"ושמחתם לפני ה"א ז' ימים" והביא לזה ראייות ברורות.
וראיתי לתמוה לפי"ז בקטן שהגדיל בא' מימי החג שיצטרך לקרת ההלל השלם בברכה, דחשיב שלא אמר דהיה קטן ביו"ט א', ולא אשתמיט שום פוסק לכתוב כן.
והנה ידועה הוראת הגרי"ז לקטן שנעשה י"ג, דיכוון בליל הבר מצווה בברכת אהבת עולם לצאת יד"ח ברכה"ת, דמה שאמר בשחרית לא עולה לו לחובתו שאינו מחוייב אכתי, וללמוד מייד אחר התפילה כדי שיעלה לו הברכה"ת.
אמנם דעת הרבה אחרונים היתה לחלוק על הוראה זו [עי' ס' וזאת הברכה], ובאמת שצ"ע בטעמם, דלכאו' צדקו מאוד דברי הגרי"ז, דכיון דבשחרית לא היה מצווה אי"ז עולה לו.
שו"ר שתמה כן בקונטרס חבצלת השרון ענייני פסח, וכתב חידוש עצום, דבאמת מה שאמר ההלל בליל ט"ו עולה לו ואף שאכתי לא היה גדול, וכן לענין ברכה"ת [ודלא כהגרי"ז]. ומה דקטן אינו מוציא משום דל"ח בר חיובא, הוא רק לעניין "שומע כעונה" דבזה נתחדשה הך הלכתא דמוציא יהיה ב"ח, אולם לעניין מוציא את עצמו מהני, דזה לאו מלתא ד"שומע" כ"עונה", אלא שאמר בעצמו, וזה עולהה לו. וזה צריך עיון גדול מסברא.
[ויש להביא ראי' קצת לדבריו, שכן אי נימא דבמצוות קטן איכא חיסרון מצד מה שאי"ז חפצא דמצווה מושלמת, אמאי בכל קטן שמוציא גדול אינו יכול להוציא משום דלא הוי "בר חיובא" הגברא, הלא תיפו"ל מצד מה שעיקר ה"חפצא דמצווה" שבא להוציא אינננה "חפצא דמצווה" מושלמת, ומוכח דה"חפצא דמצווה" מצד עצמה, הינה מושלמת, אלא דאיכא חיסרון בדינא ד"שומע כעונה" וכשלא מלתא דשומע כעונה באנו עלה, וכה"ג דידן שמוציא את עצמו מהני. וצ"ע בראי' זו.]
וראיתי לתמוה לפי"ז בקטן שהגדיל בא' מימי החג שיצטרך לקרת ההלל השלם בברכה, דחשיב שלא אמר דהיה קטן ביו"ט א', ולא אשתמיט שום פוסק לכתוב כן.
והנה ידועה הוראת הגרי"ז לקטן שנעשה י"ג, דיכוון בליל הבר מצווה בברכת אהבת עולם לצאת יד"ח ברכה"ת, דמה שאמר בשחרית לא עולה לו לחובתו שאינו מחוייב אכתי, וללמוד מייד אחר התפילה כדי שיעלה לו הברכה"ת.
אמנם דעת הרבה אחרונים היתה לחלוק על הוראה זו [עי' ס' וזאת הברכה], ובאמת שצ"ע בטעמם, דלכאו' צדקו מאוד דברי הגרי"ז, דכיון דבשחרית לא היה מצווה אי"ז עולה לו.
שו"ר שתמה כן בקונטרס חבצלת השרון ענייני פסח, וכתב חידוש עצום, דבאמת מה שאמר ההלל בליל ט"ו עולה לו ואף שאכתי לא היה גדול, וכן לענין ברכה"ת [ודלא כהגרי"ז]. ומה דקטן אינו מוציא משום דל"ח בר חיובא, הוא רק לעניין "שומע כעונה" דבזה נתחדשה הך הלכתא דמוציא יהיה ב"ח, אולם לעניין מוציא את עצמו מהני, דזה לאו מלתא ד"שומע" כ"עונה", אלא שאמר בעצמו, וזה עולהה לו. וזה צריך עיון גדול מסברא.
[ויש להביא ראי' קצת לדבריו, שכן אי נימא דבמצוות קטן איכא חיסרון מצד מה שאי"ז חפצא דמצווה מושלמת, אמאי בכל קטן שמוציא גדול אינו יכול להוציא משום דלא הוי "בר חיובא" הגברא, הלא תיפו"ל מצד מה שעיקר ה"חפצא דמצווה" שבא להוציא אינננה "חפצא דמצווה" מושלמת, ומוכח דה"חפצא דמצווה" מצד עצמה, הינה מושלמת, אלא דאיכא חיסרון בדינא ד"שומע כעונה" וכשלא מלתא דשומע כעונה באנו עלה, וכה"ג דידן שמוציא את עצמו מהני. וצ"ע בראי' זו.]