- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
נסתפקו האחרונים בקטן שהגדיל בימי הספירה, האם יכול להמשיך לספור בברכה או שנחשיב שמה שספר בקטנותו כאילו לא ספר, והוי כדילג יום שחוששים לדעת הבה"ג שאיו יכול להמשיך לספור.
ולכאורה לצד שספירת העומר דרבנן (עי' בעניין זה לעיל) ודאי יכול להמשיך לספור בברכה, כיון שמבואר ברמ"א (סי' נ"ג ס"י) שמי שנעשה גדול בליל שבת, לא יהיה ש"ץ במעריב שקודם הלילה, כיון שאינו יכול להוציא ידי חובה, ומשמע שבעצמו כן יכול להתפלל. ויש לעיין שהרי כעת הוא חייב מתרי דרבנן, שהברכות מדרבנן, וגם החיוב שלו בתפילה [ובכל המצוות] מדרבנן כיון שהוא קטן, ואיך יכול לפטור עצמו בגדלותו. וחזינן שבאותו אדם עצמו שפיר תרי דרבנו פוטר חד דרבנן. וראיתי מובא כן מהבניין שלמה (ח"א סי' ס'), ובמשיב דבר להנצי"ב (סי' י"ח) כתב שאפילו מדאורייתא פוטר עצמו, ועכ"פ בדרבנן ודאי כן הדין. מיהו עי' משנ"כ לקמן בעניינים שונים (ברכות קריאת שמע בערבית) שיש אחרונים שנקטו שברכות ק"ש דערבית רשות, ולפי זה אין ראיה לחובה דרבנן, אלא שהמג"א (סי' רל"ו סק"א) ס"ל שהן חובה.
עוד יש לעיין בדברי הרמ"א, לפי הבניין שלמה, האם צריך לברך ברכות התורה, והרי חוזר על ק"ש שזה לכאורה ודאי חייב. ויש לדון שלכה"פ קודם הבוקר אפשר להחזיק שלא הביא שערות, ורק לגבי דרבנן עשאוהו כגדול, ודבר זה צ"ע[1].
ולכאורה לצד שספירת העומר דרבנן (עי' בעניין זה לעיל) ודאי יכול להמשיך לספור בברכה, כיון שמבואר ברמ"א (סי' נ"ג ס"י) שמי שנעשה גדול בליל שבת, לא יהיה ש"ץ במעריב שקודם הלילה, כיון שאינו יכול להוציא ידי חובה, ומשמע שבעצמו כן יכול להתפלל. ויש לעיין שהרי כעת הוא חייב מתרי דרבנן, שהברכות מדרבנן, וגם החיוב שלו בתפילה [ובכל המצוות] מדרבנן כיון שהוא קטן, ואיך יכול לפטור עצמו בגדלותו. וחזינן שבאותו אדם עצמו שפיר תרי דרבנו פוטר חד דרבנן. וראיתי מובא כן מהבניין שלמה (ח"א סי' ס'), ובמשיב דבר להנצי"ב (סי' י"ח) כתב שאפילו מדאורייתא פוטר עצמו, ועכ"פ בדרבנן ודאי כן הדין. מיהו עי' משנ"כ לקמן בעניינים שונים (ברכות קריאת שמע בערבית) שיש אחרונים שנקטו שברכות ק"ש דערבית רשות, ולפי זה אין ראיה לחובה דרבנן, אלא שהמג"א (סי' רל"ו סק"א) ס"ל שהן חובה.
עוד יש לעיין בדברי הרמ"א, לפי הבניין שלמה, האם צריך לברך ברכות התורה, והרי חוזר על ק"ש שזה לכאורה ודאי חייב. ויש לדון שלכה"פ קודם הבוקר אפשר להחזיק שלא הביא שערות, ורק לגבי דרבנן עשאוהו כגדול, ודבר זה צ"ע[1].
[1] לשון התוס' (נדה ב. ד"ה השתא) "רגילות שערות לבא מצפרא", וכן נראה ברשב"א (יבמות לד.). אמנם בשב שמעתתא (שמעתתא ה' פי"ז) כתב שהראשונים נקטו בוקר, כיון שלשון הגמ' בקידושין (עט.) שקידשה אביה בבוקר, אבל עיקר הכוונה שהשערות מגיעות כבר מתחילת המעת לעת.