שערי ישר שער א - שער הספיקות פרק י
ונראה לי ביאור הדבר, דכמו דאיסור דרבנן חשבינן כארי הוא דרביע עליה, כמו כן מה דקיי"ל לאסור כל הספיקות הוא איסור אחר ואינו איסור אכילה ממש, והוי רק בגדר איסור דלא תסור דמחויב מה"ת לפרוש מן הספיקות שמא יפגע באיסור, ולפי שגלוי קמי שמיא שלא פגע באיסור הרי אכל דבר המותר הראוי לאכילה, רק שעבר על דין תורה ולא נזהר לחוש מספק, ומשו"ה ספק טריפה חייב בכיסוי דהוי ספק שמא ראוי לאכילה אף דאינו רשאי עכשיו לאכול אבל הבשר אפשר דראוי לאכילה, וכמו כן אם יקדש אשה בספק איסורי הנאה של תורה אף דהאשה אינה יכולה להנות דספק אסור מה"ת, י"ל דהוי ספק קדושין להנך שיטות דסברי דאיסורי הנאה הוי כחסר קצת, רק לשיטת הרמב"ם דסובר דהוי כלא חסר כלום כמו שביארנו, כמו כן י"ל בספק איסור הנאה כיון דמ"מ המקדש לא הי' מיתהני בהם כמו בחצר דלא קיימא לאגרא. אבל אינו מוכרח די"ל דרק במוכר בשוגג שייך לדמות לחצר דלא קיימא לאגרא, אבל במקדש במזיד כמו שרוצה להנות ע"י קדושין כמו כן הי' מוכר לנכרים, והא דפסק הרמב"ם דלעולם אין חוששין לקדושין הוא משום אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. לפי"ז בקידש בספק איסורי הנאה במזיד י"ל דהוי ספק קדושין, ולענין מכירה אם אכלן הלוקח ואח"כ נודע דהיה ספק טריפה כבר הכריע הש"ך ביו"ד סימן קי"ט דאינו מחזיר הדמים, דאף שאם לא אכלן יכול לבטל המקח כמו שכתב הריב"ש דספק טריפה מבטל המקח דאין לך מום גדול מזה, אבל כשאכלן אינו מחזיר המוכר דהמע"ה ויכול לומר שמא כשר הי' והמכירה היתה מכירה מעליא, ומזה מוכח ג"כ כמו שכתבנו דהא דספק איסור לחומרא מה"ת ונעשה איסור ודאי אינו איסור אכילה כטריפה, אלא איסור אחר להזהר מן הספק וכשאכל בשוגג הוי ספק אם נהנה באכילתו או לא כנ"ל.
