בלק קלון באתון של בלעם (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי (כב לג)

פירש רש"י, ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה, על כן הרגתיה שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו, וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה. והקשה בספר לוית חן, דהנה בסנהדרין נה. בעו מיניה מרב ששת האם נכרי הבא על הבהמה צריך להרוג את הבהמה, תקלה וקלון בעינן והכא תקלה איכא קלון ליכא, או דילמא תקלה אף על פי שאין קלון. ופירש רש"י "גבי ישראל פרשינן במתניתין תרי טעמי, לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, ושלא תהא עוברת בשוק לאחר זמן ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה דהיינו קלון, וגבי נכרי תקלה איכא דבני נח הוזהרו על העריות, קלון ליכא דדרכן בכך ואין מתביישין, ועוד דאקלון דידהו לא חס רחמנא". וקשה לפי הפירוש השני ברש"י שהתורה לא חסה על קלון של נכרי, א"כ מדוע חס המקום על קלונו של בלעם.

ובספר יעלת חן כתב ליישב, שכאשר שהרשע חי, כגון כאן אצל בלעם, חוששת התורה גם לקלון של גוים. וכן מבואר בלשון רבותינו בעלי התוספות עה"ת ד"ה גם אותך הרגתי וז"ל "ואותה החייתי, כי מאחר שיהיה נהרג אין לחוש על כבודו כל כך", עכ"ל.

עוד יש לומר, שהקב"ה שולח מלאך לחוס גם על כבודם של נכרים, אבל אנו לא נצטוינו על כבודם של הנכרים, ואין בית דין מחויבים להרוג את הבהמה בשביל כבוד הנכרי.

ובלוית חן שם וכן בדברי שאול תירצו, על פי המדרש רבה בלק פרשה כ' אות י"ד, "סתם הקב"ה פי הבהמה שאילו היתה מדברת לא היו יכולין לשעבדה ולעמוד בה, שזו הטפשת שבבהמה וזה חכם שבחכמים, כיון שדברה לא היה יכול לעמוד בה", ולפי זה פירשו שם שזהו קלון למין האנושי בכללותו, שבהמה טיפשת ניצחה חכם שבמין האדם, ואם כן הקלון כולל גם את ישראל.​

 

[גרינפלד]

"ואותה החייתי, כי מאחר שיהיה נהרג אין לחוש על כבודו כל כך"​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וצ"ב למה הוצרכו לזה, הרי בלאו הכי אם לא היתה האתון נוטה מן הדרך היה המלאך הורג את בלעם לפני שפתחה האתון את פיה ואז לא היה שייך קלון.​