חידה בהלכה קרא ק"ש פעמיים באחת יצא יד"ח ובאחת לא (1 צופה)

[שיל"ת]

איך יכול להיות מקרה בו אדם קרא ק"ש של שחרית או של ערבית בזמנה ובשניהם לא כוון לצאת ידי חובת מצוה דאורייתא של ק"ש ובאחת יצא ידי חובה ובאחת לא יצא ידי חובה.

 

[שירת העשבים]

אם לא כיוון פירוש המילות בפסוק ראשון לא יצא יד"ח.

 

[שיל"ת]

אם לא כיוון פירוש המילות בפסוק ראשון לא יצא יד"ח.

לחץ כדי לכווץ...

בשניהם כיון ואכתי באחת יצא ובאחת לא

 

[שירת העשבים]

בלשון לועז כשמבין השפה, במקום שיש רבים המדברים בלשון זו יצא, ובמקום שאין רבים המדברים בלשון זו לא יצא.

 

[שיל"ת]

בלשון לועז כשמבין השפה, במקום שיש רבים המדברים בלשון זו יצא, ובמקום שאין רבים המדברים בלשון זו לא יצא.

לחץ כדי לכווץ...

אשמח למקור.
ויש עוד תשובה

 

[שירת העשבים]

אשמח למקור.
ויש עוד תשובה

לחץ כדי לכווץ...

בביאור הלכה (סימן סב, סעיף ב) הביא את דברי הריטב"א (על הרי"ף, נדרים א, א), לפיהם אם נדר אדם נדר בלשון האומות, אין הנדר חל אלא במקום שנהגו לדבר באותה שפה.
לאור דברי הריטב"א כתב בביאור הלכה שאם קרא אדם קריאת שמע בלשון לעז, אינו יוצא ידי חובתו אלא במקום שמדברים באותה לשון, אבל במקום שאין מדברים בה אינו יוצא ידי חובתו.

 

[שי למורא]

המשנה ברורה (סי' ס"ו ס"ק י') מביא בשם החיי אדם דהיכא שמוכח לפי הענין שעשייתו כדי לצאת, אף על פי שלא כיון בפירוש יצא, אבל בסתמא בודאי לא יצא.
ולפי"ז אדם שאינו מקפיד להתפלל קריאת שמע וברכותיה בשחרית, לפני סוף זמן קריאת שמע, כשקורא קריאת שמע תוך כדי תפילתו, אף בתוך הזמן, לכאורה אינו מוכח לפי הענין שקורא כדי לצאת, דהרי הרבה פעמים מתפלל לאחר זמן קריאת שמע, ולכן אי אינו מכוון לצאת אינו יוצא ידי חובתו.
אמנם כשקורא קריאת שמע לא בתוך תפילתו, לכאורה יוצא ידי חובתו, אף אם לא כוון לצאת, כיון שבכה"ג מוכח לפי הענין שעשייתו כדי לצאת ידי חובתו.

 

[שירת העשבים]

המשנה ברורה (סי' ס"ו ס"ק י') מביא בשם החיי אדם דהיכא שמוכח לפי הענין שעשיתו כדי לצאת, אף על פי שלא כון בפירוש יצא, אבל בסתמא בודאי לא יצא.
ולפי"ז

לחץ כדי לכווץ...

זכורני ששמעתי שסופר סת"ם שקרא תוך כדי כתיבתו את פרשת שמע, לא יצא יד"ח.