לולא דמסתפינא הייתי מחדש ואומר שיש נפילת אפים בעצרת תפילה שבאה בעקבות מצוקת ורדיפת עולם התורה ע"י אנשי לא מעלי גם כשיש חתן ובע"ב.
וטעם הדבר, דהלא המקור שלא אומרים תחנון בימי מועד ושמחה הוא מש"כ בתשובות הגאונים עפ"י הפסוק בפ' קורח "ויפלו על פניהם ויאמרו קל אלוקי הרוחות לכל בשאר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", ומכאן למדו שנפילת אפים ראויה בעת צרה וחרדה, וכפי שאכן היה במעשה קורח שהקב"ה רצה להעניש את כל ישראל, משא"כ בזמן שמחה אין הנפילה ראויה. אבל במקרה שלפנינו שהוא עת צער לכל אולי יש לומר דבכל מקרה צריך.
אלא דשו"ר דזה אינו, שהרי מצינו לגבי מילה בתענית ציבור שאין נופלים על פניהם ואין אומרים תחנון אף שהוא עת צער. ראה סימן קלא ס"ה. ואם כן חזינן שאין לחלק.
ומה שבאמת יש לדון ולפטור, זה מנפילת אפיים. דהלא המנהג שלא לומר נפילת אפיים במקום שאין ספר תורה. כמש"כ הרמ"א סי' קלא ס"ב: י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים. ע"כ.
אמנם יש לדון מתרתי א. במקום שיש ספרים כתב המ"ב שם ס"ק יא בשם האחרונים הפמ"ג דנופלים על פניהם (אמנם מדבריו שם נראה שסמך יותר על הא"ר והד"ח) ובזה יש להסתפק אם דווקא כשיש ספרים בקביעות או לאו. ב. באגרו"מ (יו"ד ח"ג סימן קכט) כתב שבעיר ירושלים גם בלא ס"ת נופלים על פניהם. והטעם דנפילת אפים דווקא במקום שיש ס"ת הוא דמצינו בקרא שנפילה היא לפני ארון ה' (ראה מ"ב שם ס"ק יא), אבל בירושלים כל מקום נקרא לפני ה'. אמנם לפי זה רק בירושלים שבין החומות. אבל ראיתי שהגרשז"א העיד שהמנהג בכל ירושלים אף שלא בתוך החומות. והמקדקים אומרים מחוץ לחומות.
