בטח תכעס שאני אומר שזה מגשם את קריעת ים סוף. אז אני לא אומר.
רק אעיר שעד היום כשנתתי לדמיון לפרות וידעתי שזה יכול להיות הרבה יותר יותר התרגשתי.
אולם המפשט
הסרטה אחת שוה אלף דרשות
אמת לאמיתה, חבל שאין לנו הסרטה אמיתית...
 
בטח תכעס שאני אומר שזה מגשם את קריעת ים סוף. אז אני לא אומר.
כל הכבוד
רק אעיר שעד היום כשנתתי לדמיון לפרות וידעתי שזה יכול להיות הרבה יותר יותר התרגשתי.
מוזר ומענין, תשים לב שאתה חריג בנושא הזה.
אולם המפשט

אמת לאמיתה, חבל שאין לנו הסרטה אמיתית...
כמובן.
 
מריבוי הלייקים שהיה עד עכשיו כך זה נראה גם לאחר הצטרפותך לדבריו.
אני גם נהניתי מהסרט, (גם מעוד סרטים שלדאבון לב ראיתי בחיי.) ומוכן ללייק אם זה עושה לך טוב.
השאלה היא בסופו של יום האם זה מגשם, האם זה מפחית.
וזה לא הוכח שלא.
בא נחכה, אולי עוד כמה ימים ילייקו את ההודעה שלי כפול אנשים... (אין צורך!)
 
מריבוי הלייקים שהיה עד עכשיו כך זה נראה גם לאחר הצטרפותך לדבריו.
לא זה המדד שלי, אלא בתור מלמד אני רואה את הברק בעיני התלמידים בשעה שאני מתאר להם את התיאורים, ולעניות דעתי כוח הדימיון הוא הרבה יותר גדול מהמציאות, (ולכה"פ מהמציאות של הבינה...)
 
אני שומע את הטענות, בעיקר את של @שירת העשבים
אבל איני מסכים כ''כ שיש ענין בדמיון שאין לו קשר למציאות.
כוונתי לא הייתה חלילה לדמיון שאין לו קשר למציאות, אבל כאשר אתה מתאר (לדוג') את קריעת ים סוף, שהחומות היו בגובה מעל העננים, ולכל שבט היה שביל משלו, היופי של החומות המשורטטות, ובתוך חומות אלו אקוריומים שאין בנמצא עם כל סוגי הדגים, ומתוך החומות יוצאים מעינות של מים מתוקים, והריצפה ישרה וחלקה ללא שיפוע, וכו' וכו'.
מי ששומע את התיאור הוא לא רק "רואה", אלא כל כולו "חש" את המצאיות הנ"ל, כי ניתן לחוש טעמים אף בדימיון, וניתן לשמוע קולות בדימיון, וממילא התיאור גורם להרבה יותר חיות של הדברים מאשר הסרטה בה הוא רק רואה מה קורה לאנשים אחרים...
 
כוונתי לא הייתה חלילה לדמיון שאין לו קשר למציאות, אבל כאשר אתה מתאר (לדוג') את קריעת ים סוף, שהחומות היו בגובה מעל העננים, ולכל שבט היה שביל משלו, היופי של החומות המשורטטות, ובתוך חומות אלו אקוריומים שאין בנמצא עם כל סוגי הדגים, ומתוך החומות יוצאים מעינות של מים מתוקים, והריצפה ישרה וחלקה ללא שיפוע, וכו' וכו'.
מי ששומע את התיאור הוא לא רק "רואה", אלא כל כולו "חש" את המצאיות הנ"ל, כי ניתן לחוש טעמים אף בדימיון, וניתן לשמוע קולות בדימיון, וממילא התיאור גורם להרבה יותר חיות של הדברים מאשר הסרטה בה הוא רק רואה מה קורה לאנשים אחרים...
אתה ככה הרגשת?
 
כוונתי לא הייתה חלילה לדמיון שאין לו קשר למציאות, אבל כאשר אתה מתאר (לדוג') את קריעת ים סוף, שהחומות היו בגובה מעל העננים, ולכל שבט היה שביל משלו, היופי של החומות המשורטטות, ובתוך חומות אלו אקוריומים שאין בנמצא עם כל סוגי הדגים, ומתוך החומות יוצאים מעינות של מים מתוקים, והריצפה ישרה וחלקה ללא שיפוע, וכו' וכו'.
מי ששומע את התיאור הוא לא רק "רואה", אלא כל כולו "חש" את המצאיות הנ"ל, כי ניתן לחוש טעמים אף בדימיון, וניתן לשמוע קולות בדימיון, וממילא התיאור גורם להרבה יותר חיות של הדברים מאשר הסרטה בה הוא רק רואה מה קורה לאנשים אחרים...
עדיין נ''ל שדמיון הוא רחוק מחיבור לבני אדם מבוגרים
 
לעניות דעתי זה תלוי בבחירה אם הם רוצים לדמיין או שלא, ומאוד יתכן שאני טועה וזה תלוי בסוג של אנשים.
לענ''ד התורה רוצה חיבור למציאות החיים ולא לדמיון, וזה שאתה חשת אחרת כנראה למדת מהילדים קצת... גם לי זה קרה קצת כשלמדתי את הילדים.
 
לדעתי עניין זה מתחלק בין מבוגרים לילדים שהילדים שכח הדמיון אצלם מפותח יותר מהמבוגרים ממילא זה מוריד להם את השפעת הדמיון במחשבה אומנם מבוגרים שהשולט הוא השכל ולא הדמיון ממילא בכוחם לראות דבר זה ולהבין שהאמת היתה אחרת ואולי יותר מזה.
 
לדעתי עניין זה מתחלק בין מבוגרים לילדים שהילדים שכח הדמיון אצלם מפותח יותר מהמבוגרים ממילא זה מוריד להם את השפעת הדמיון במחשבה אומנם מבוגרים שהשולט הוא השכל ולא הדמיון ממילא בכוחם לראות דבר זה ולהבין שהאמת היתה אחרת ואולי יותר מזה.
אחרת ממה?
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון