כוונתי לא הייתה חלילה לדמיון שאין לו קשר למציאות, אבל כאשר אתה מתאר (לדוג') את קריעת ים סוף, שהחומות היו בגובה מעל העננים, ולכל שבט היה שביל משלו, היופי של החומות המשורטטות, ובתוך חומות אלו אקוריומים שאין בנמצא עם כל סוגי הדגים, ומתוך החומות יוצאים מעינות של מים מתוקים, והריצפה ישרה וחלקה ללא שיפוע, וכו' וכו'.
מי ששומע את התיאור הוא לא רק "רואה", אלא כל כולו "חש" את המצאיות הנ"ל, כי ניתן לחוש טעמים אף בדימיון, וניתן לשמוע קולות בדימיון, וממילא התיאור גורם להרבה יותר חיות של הדברים מאשר הסרטה בה הוא רק רואה מה קורה לאנשים אחרים...