פסח, חודש ניסן חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים - איך? (1 צופה)

[חכמה לחכימין]

מפריע לי המילה דמיון, כי דמיון זה משהו לא אמיתי כמו חלום אבל הבנה בשכל זה דבר אמיתי אף שהוא לא חש אותו כל כך.

לחץ כדי לכווץ...

הרגשרה חושית של יציאה משיעבוד להרווחה דומני שייך רק בחוש הדמיון האם אני טועה

 

[אברך מישיבת מיר]

הרגשרה חושית של יציאה משיעבוד להרווחה דומני שייך רק בחוש הדמיון האם אני טועה

לחץ כדי לכווץ...

אנחנו אומרים דבר א', אך נוח לייותר לומר חוש המחשבה או השכל, לא דמיון שהוא מורה על משהו לא אמיתי אא"כ כבודו חושב דמיון לשון דימוי והשואה לדבר אחר.

 

[חכמה לחכימין]

אנחנו אומרים דבר א', אך נוח לייותר לומר חוש המחשבה או השכל, לא דמיון שהוא מורה על משהו לא אמיתי אא"כ כבודו חושב דמיון לשון דימוי והשואה לדבר אחר.

לחץ כדי לכווץ...

אתה מתכוין לא לוגיקה, אלא דעת והבנה שמהותה ועניינה אמונה אמיתית

 

[אברך מישיבת מיר]

הנה הרב @הצעיר שבחבורה הביא מה שכתב הסבא מקלם שביאר שזה לא שייך אצל כל א' וא', ולכן כתב שצריך לחוש את היציאה כאילו הוא יצא ממצרים שע"י זה יתפעל מן הנס וכמובן שיש בזה הרבה דרגות.

וכן הוא לשון האבודרהם בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. כלומר שיראה ויביט בעצמו כאלו הוא היה עבד ויצא לחירות ממצרים. וזהו שאמר הכתוב (דברים טז, יב) וזכרת כי עבד היית במצרים כאלו אתה בעצמך היית עבד ונפדית. ולא גרסינן להראות אלא לראות את עצמו. וכן הוא בסדר רב עמרם

ובשפתי חיים מבאר על דרך זו שכשהאדם מספר סיפור הוא חש בתוכו את החוויות שהתרחשו בסיפור ועל כן הסיפור צריך להביא את האדם לחוש את יציאת מצרים, ועוד שעל ידי המעשים שעושה בלילה הזה כגון אכילת המרור והמצה מביא לחוש את היציאה.

וכ"כ ר' ירוחם בדעת חכמה ומוסר (חלק א מאמר מ) ואמרו חז"ל (פסחים קטז ב) "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנא' בעבור זה עשה ה' לי וכו', ומי שהוא בקי בדרך התלמוד יודע הוא שאין דרכו להביא על חכמה ומוסר ראי' מן הכתובים, שאם נאמר שה"חייב אדם" הוא הרגשה מוסרית של עיון חכמה ומחשבה לא הי' מביא על זה בעל התלמוד ראי' מן הכתוב, והוא מה שבארנו שאין כאן כונת הכתוב על עיון חכמה וחקירה כ"א על מעשה המצות, שהאדם חייב שיעשה מיוצאי מצרים ממש. וסגולה זו הרי היא רק במעשי המצות לבד כמו שאמרו (סנהדרין צט ב) "ועשיתם עצמכם", וכל מה שמרבה לספר ביציאת מצרים גופו משובח יותר ויותר ונעשה מיוצאי מצרים. ורק באופן שסדרו בעל ההגדה, ע"י הסדר וכו', יושג תכלית זה, ע"ש.

 

[אברך מישיבת מיר]

האם המצווה היא להיכנס בדמיון למצב של שיעבוד ואז בדמיון לצאת לרווחה, שזה קל מאד לבעלי אופי מסויים וקשה עד בלתי אפשרי לאחרים.
או שהמצווה היא לראות בעיני רוחך שאילולי הוציא את אבותינו הרי אנו וכו', חשבון פשוט והגיוני.

לחץ כדי לכווץ...

וכעת ראיתי עוד בזה

הנצי"ב כתב שהכוונה בזה הוא שצריך לראות עצמו כאילו יצא ממצרים היינו שתהא לו השמחה על תכלית היציאה במה שנקנינו עבדים להקב"ה.

ובמעשי ה' מבאר מכח כמה קושיות שהכוונה במאמר זה שתכלית יציאת מצרים לפרסם אלוקותו ולפיכך בכל דור ודור שעומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם מורה על אלוקותו ומעיד על יציאת מצרים, וע"ז נאמר שחייב לראות את עצמו כאיו יצא מצרים כיון שעיקר התועלת אשר לתכליתו היה יציאת מצרים, הוא מגיע אלינו בכל דור ודור.

 

[אברך מישיבת מיר]

להרב מחכימא דיהודאי בעל ה@חכמה לחכימין, עוד דבר קטן מצאתי כעת מה שכתב במועדים וזמנים סי' פא
הדבר קשה מאד לצייר במחשבה שעכשיו ממש יצא, ובהגדה של פסח (על הפיס' בכל דור ודור חייב אדם וכו') הבאנו בשם גדול אחד זצ"ל שמכל חיובי ליל פסח הדבר הכי קשה הוא לצייר שעכשיו ממש יצא, וע"ש מה שיישבנו הדברים וחילקנו בין לראות שיצא ולהראות כדעת הרמב"ם ע"ש היטב.
ובדרך אחר ביארתי הדברים בפשטות טפי, דבטבע העולם מי שהיה בצרה וניצול ממנה, בשעה שיוצא שמח מאד, אבל אחר כך אם הוא עבד שיצא לחירות הדבר אצלו כבר טבעי שהוא בן חורין ולא עבד, ולכן הוסיף הרמב"ם שיצייר כאילו עתה יצא, וכוונתו היא רק שיתבונן וירגיש ה חירות, שאם לא יצאנו ממצרים היינו משועבדים עד היום לטומאת המצרים, ובנסים ונפלאות דמצרים נתקרבנו לה' אלקינו ובזה בעצם אנו בני חורין.

 

[בד קודש]

כשאתה מדבר על קריאת שמע לא תגיד שהדמיון וההרגש ביחוד הבורא הוא מעיקר המצווה, אלא הוא קיום בהידור.
וכאן הבן שואל האם נתייחד קיום מצוות סיפור יציאת מצרים שכל מהות חיובו הוא דמיון? כי משמעות הדברים כפשטם כן הוא חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ונפשי בשאלתי האם הכונה דייקא בחוש הדמיון או שמא בחשבון גרידא סגי לקיום המצוה.

לחץ כדי לכווץ...

כל מצוות האמונה - מצוותן בחוש אמיתי.
דרגת האמונה החזקה היא אמונה חושית ולשם מצווה כל איש מישראל להגיע.
כבר ביאר האור יחזקאל כי פירוש המילה אמונה בלשון התורה הוא - הרגש הלב.

חשבון ודמיון שניהם כוח הציור הם, מקבילים האחד אל השני.
בלי חשבון לא תגיע לדמיון אלא לפנטזיה.
בלי דמיון החשבון לא יהיה אפקטבי למעשה.

 

[מתקרב]

האם המצווה היא להיכנס בדמיון למצב של שיעבוד ואז בדמיון לצאת לרווחה, שזה קל מאד לבעלי אופי מסויים וקשה עד בלתי אפשרי לאחרים.
או שהמצווה היא לראות בעיני רוחך שאילולי הוציא את אבותינו הרי אנו וכו', חשבון פשוט והגיוני.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי זה לא דין ריגשי ודמיוני כלל, שלא מצינו כזו הלכה בכה"ת שצריך לדמיין דמיונות, אבל וודאי שזה לא רק אמונה לדעת שכך היה, שא"כ הוא ככל הציווים של אמונה ומזה כאילו הוא יצא.
אלא זה הלכה בתפיסה של האדם את עצמו, דהיינו כמו שאתה בתודעה שלך תופס את עצמך כיהודי, כגבר, זה אתה, כך גם חלק מתפיסת הזהות שלך היא שאתה יוצא ממצרים, לא יוצא פיזית, אלא מה יציאת מצרים עשתה לך היום, עשתה אותך יהודי, מחוייב למצות וכו, זה הזהות שלך וזה מה שאתה יוצא ממצרים.