- הודעות
- 5,044
- תודות
- 19,530
- נקודות
- 985
בין כלי השלחן מוזכר בתורה 'קשותיו ומנקיותיו', ורש"י מביא על כך שני פירושים, כי הנה כדי שהלחמים המונחים זה-על-זה לא יתעפשו, הניחו בין הלחמים חצאי צינורות חלולים מזהב, כדי שהרוח תיכנס בתוכם. לפירוש אחד - הם הנקראים 'קשותיו', שכן בערבית דבר חלול נקרא 'קסו"א', ולפירוש השני - הם הנקראים 'מנקיותיו' על שם שמנקים את הלחם שלא יתעפש. בנוסף, במטרה לשמור על הלחמים שלא יישברו מכובד הלחמים שעליהם, עשו עמודים גבוהים מזהב שעמדו על הקרקע. בעמודים אלו היו 5 חריצים, וראשי הקנים החלולים שהניחו בין הלחמים היו תחובים בחריצים אלו, כך לא הכביד לחם אחד על חבירו. לפי פירוש אחד – עמודים אלו הם הנקראים 'מנקיותיו', ולפי פירוש שני – הם נקראים 'קשותיו' ששומרים על הלחם שיישאר קשה.
תורה שבכתב
תורה שבכתב