ראש השנה ראש השנה שחל בשבת (1 צופה)

[החפץ חיים]

ברצוני לפתוח אשכול שירכז בו את כל השאלות המנהגים ההלכות המיוחדות לראש השנה שחל בשבת
וקודם כל אצרף קונטרס שהוציא הרב זיכרמן שליט"א בענין ר"ה שחל בשבת

 

[החפץ חיים]

היום תרועה והטורי אבן בר"ה כט: מחדשים שבר"ה שחל בשבת אמירת מלכויות זכרונות ושופרות הוי דאורייתא מהפסוק שבתון זכרון תרועה והובאו דבריהם באלף המגן למטה אפרים סי' תקצא
וא"כ יוצא דבר חידוש שנכון אין לנו השנה תקיעת שופר דאורייתא אבל יש לנו משהו אחר מדאורייתא שכל שנה זה דרבנן וא"כ יש ליחס חשיבות מיחודת השנה לתפילת מוסף בשבת ראש השנה

 

[החפץ חיים]

חכמת שלמה אורח חיים סימן תקצב סעיף א

והנה המנהג בקצת מקומות כשחל ראש השנה בשבת אין נופלין וכורעין בעלינו, וביום הכיפורים נופלין, ויש שאף ביום הכיפורים בשעת עבודה נופלין ובעלינו אין נופלין, והנה לכאורה היא מחוסר טעם כלל, מה ענין נפילת כורעים בעלינו חילוק בין שבת לחול.

ואחר כשנתיישבתי בדעתי אמרתי מנהגן של ישראל תורה היא, וכן ראוי לעשות, ויש בו תרי טעמי, שהעיקר הטעם מה שנופלין בראש השנה ויום הכיפורים על פניהם, ולא בכל השנה, היינו מכח שלא יהו כדוברי שקרים לפניו יתברך שאומרים ואנחנו כורעים ואין עושין כן, ובלחש אי אפשר, שיהיה הפסק בתפלה ויצטרכו לעקור ממקומם, לכך תקנו שיהיו נופלין בחזרת השליח ציבור, ועכ"פ לא יהיה מיחזי כשיקרא כיון דעושין כן פעם אחת, רק דבכל השנה אין מדקדקין על זה, רק בראש השנה דהדין קשה בלי ליתן פתחון פה לשטן. וכמו כן בעינן לדייק בנוסח התפלה, מה שנשמרים בזה בראש השנה יותר מכל השנה, כן הכא נמי בזה. ולכך תינח בחל בחול דהרשות לשטן לקטרג וכחו קשה אז, לכך צריך ליזהר שמירה יתירה בזה, אבל בשבת כיון דאין תוקעין בשופר, והיאך לא חששו חז"ל דלא יערבב שטן, ובעל כרחך דבשבת בלאו הכי אין כחו קשה ואין בידו לקטרג, וכמו שכתב גם היערת דבש [ח"ב דרוש א ד"ה אבל באמת] כן, ואני בדרוש לשנת תקצ"ח, ולכן אין צריך ליזהר בזה [כמו] בכל השנה. אך ביום הכיפורים גבי עבודה, דשם באמת היו כורעים ולא מכח מחזי כשיקרא, ולכך מה לי שבת מה לי חול, כמו שהיה אז כן עושין גם אנחנו. אבל בעלינו שאין נופלין בכל השנה, רק בראש השנה מכח מחזי כשיקרא, לכך בשבת אין מדקדקין על זה.

ועוד י"ל בטעם הדבר, דהנה ענין כריעה והשתחויה זה הוי מדרגת עבד, שבן מלך אף אם משתחוה לאביו אינו רק השתחויה כל דהו, אבל לא בקידה עד לארץ, ולכך הוי זה מדריגת עבדות. ולכך, הנה כל ימות השנה הרי אנו במדרגת עבדים למקום, אבל בשבת אנו במדרגת בנים, דאם היינו במדרגת עבדים לא היינו יכולין לשמור שבת, דהרי גוי ששבת חייב מיתה [סנהדרין נח, ב], מכח מה שנאמר במדרש [דברים רבה פרשה א, יח] משל למלך ומטרוניא ועבד הכניס ראשו ביניהם חייב מיתה, אבל הבן רשאי להכניס ראשו ביניהם, ולכך במה שאנו שומרים השבת מוכח דאנו במדריגת בנים, ולכך אין ליפול אז כורעים, דהוי תרתי דסתרי אהדדי. וביום הכיפורים כיון שהיו משתחוים אז אין משגיחין על זה, ובפרט ביום הכיפורים אין חשש אם אנו מדמין עצמינו לעבדים דרך ענוה. גם כיון דביום הכיפורים היו אז משתחווין ממש, וא"כ אין אנו משתחווין עתה בשביל עצמינו, רק לעשות זכר למקדש, לכך מה לי שבת מה לי חול אנו עושין זכר למקדש מה שהם עשו אז, והם כיון שהיו שומעין השם המפורש היו חייבין להשתחוות, אבל בעלינו דאינו זכר למקדש ואנו משתחווין בשביל עצמינו, בזה יש חילוק בין שבת לחול. אבל בראש השנה כיון דאנן תוקעין בשופר, ואנו חוששין לערבוב השטן, בעל כרחך הטעם דבחול אנו במדריגת עבדים, הנה על העבד אין מתיירא המקטרג לקטרג ולהחזיק בקיטרוגו, לכך גם למעלה השטן מקטרג הרבה וצריך שופר לערבוב השטן, אבל בשבת אנו במדרגת בנים, דבלאו הכי לא היינו שומרים השבת כנזכר לעיל, ועל הבן מתיירא המקטרג להלשין הרבה פן יכעוס עליו אביו, לכך אין השטן מקטרג כל כך הרבה, ולא בעי שופר, וא"כ אם נופלין כורעים נראה מדריגת עבדות ויהיה תרתי דסתרי אהדדי ויהיה פתחון פה לשטן להתחזק, לכך אין נופלין. אך השליח ציבור לבד נופל, כדי שלא יהיה כדובר שקרים הוא נופל, ומכל מקום אין חשש לקטרוג השטן, כיון דכל הציבור אין נופלין. כן נראה לי ליתן טעם למנהג הזה, והוא נכון לפענ"ד, ודוק: