הגיית שמו
ד"ר אברהם צפרוני, בהקדמתו לספר חובות הלבבות[1] (עמודים ה'-ו'), כותב:
למרות זאת, ואולי דוקא מפני הפרסום הרב הזה של הספר, שנעשה לנכסי צאן ברזל של האומה, לא שמו לב למחברו ולא התעניינו בו, ועל כן אין אנו יודעים כמעט כלום על ר' בחיי. [...] ולא עוד אלא שאין אנו יודעים אפילו, איך לבטא את שמו. אצל הספרדים מקובל לבטא: בַּחְיֵי, אצל האשכנזים: בְּחַיֵּי או בְּחַיי. דוד קופמן חושב שיש לבטא את השם: בַּחְײַ על משקל יַחְיָא או יַחְיַי וכן חושב גם מונק. ישנה אפשרות גם כן, שבטאו את השם: בַּחַיי על משקל זַכַּי או זַכַּאי. אולם נראה, שבמקרה זה, כמו בהרבה מקרים אחרים, דוקא אצל האשכנזים נשמר הבטוי הנכון. הראיה לזה היא, שאצל הספרדים הפורטוגזים נמצאת הצורה: בחיאל ז"א בְּחַיְאֵל, ויש אפוא לחשב, שהשם בחיי הוא קצור מן בְּחַיֵּיאֵל או בְּחַיְאֵל.
גם בקרב יהודי תטואן, ששמרו בקפידה על מסורת המגורשים, ההיגוי הוא בְּחַיֵּי[2].