רציחה - מדוע יש בעיה לתקוע סכין בגופו של בן האדם הרי הקב"ה נוטל את נשמתו (9 צופים)

[הרב מרודוש]

דא"כ יקשה מדוע יש בעיה לתקוע סכין בגופו של בן האדם הרי הקב"ה נוטל את נשמתו, ובכלל, הרי אם הקב"ה החליט שהאדם ימות אז הוא רק שליח הקב"ה, שהרי אם זה לא היה זמנו למות אז היה ניצל בדרך נס כל שהוא, ועוד כהנה רבות ואכה"מ.

לחץ כדי לכווץ...

יש בזה מח' בין הרמב"ן לתוס' בכתובות כמדומני
אבל בר מין דין אן זה קושיא כיון שגם אם נניח שעל האדם הזה נגזר למות
אסור לרצוח אותו!!!

 

[בד קודש]

יש בזה מח' בין הרמב"ן לתוס' בכתובות כמדומני
אבל בר מין דין אן זה קושיא כיון שגם אם נניח שעל האדם הזה נגזר למות
אסור לרצוח אותו!!!

לחץ כדי לכווץ...

לא הייתה שאלה בדין אדם שאמור למות האם מותר להורגו.
השאלה הייתה למה אסור להרוג כל אדם, היות ומי שהורג אותו זה הבורא כי לולי רצון הבורא האדם לא היה מת.
זה לא נוגע כלל לנידון דתוס' והרמב"ן.

 

[הרב מרודוש]

לא הייתה שאלה בדין אדם שאמור למות האם מותר להורגו.
השאלה הייתה למה אסור להרוג כל אדם, היות ומי שהורג אותו זה הבורא כי לולי רצון הבורא האדם לא היה מת.
זה לא נוגע כלל לנידון דתוס' והרמב"ן.

לחץ כדי לכווץ...

הסיבה שהתורה אסרה לרצוח היא לא בגלל שאתה הורג משהו שאמור לחיות
אלא בגלל שאתה רוצח!!!

 

[בד קודש]

הסיבה שהתורה אסרה לרצוח היא לא בגלל שאתה הורג משהו שאמור לחיות
אלא בגלל שאתה רוצח!!!

לחץ כדי לכווץ...

אלו רק מילים.
מה זה לרצוח?
האם יש עניין לתורה שמי שבכל מקרה הבורא רוצה שימות אני לא יעשה כאילו אני הורג אותו?

 

[הרב מרודוש]

אלו רק מילים.
מה זה לרצוח?
האם יש עניין לתורה שמי שבכל מקרה הבורא רוצה שימות אני לא יעשה כאילו אני הורג אותו?

לחץ כדי לכווץ...

כן
התורה רצתה שלא תהיה רוצח
כלומר אכזרי שרוצח
ויעוי' בחינוך תקמה מה שהביא בשם הרמב"ן על המשנה דהאומר על קן ציפור יגיעו רחמיך

 

[בד קודש]

כן
התורה רצתה שלא תהיה רוצח
כלומר אכזרי שרוצח
ויעוי' בחינוך תקמה מה שהביא בשם הרמב"ן על המשנה דהאומר על קן ציפור יגיעו רחמיך

לחץ כדי לכווץ...

אתה עוקר את כל הדין.
בתורה אין איסור על רציחה אלא איסור על הרצון לרצוח?
אז מדוע ההורג טריפה פטור, הרי הוא נשאר רוצח?

 

[הרב מרודוש]

אתה עוקר את כל הדין.
בתורה אין איסור על רציחה אלא איסור על הרצון לרצוח?
אז מדוע ההורג טריפה פטור, הרי הוא נשאר רוצח?

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי על הרצון
אלא על זה שאתה עשית מעשה אכזרי
הורג טריפה הוא הרג בן אדם מת
ואדרבה כך יותר מובן החילוק בין מעשה לגרמא

 

[בד קודש]

לא אמרתי על הרצון
אלא על זה שאתה עשית מעשה אכזרי
הורג טריפה הוא הרג בן אדם מת
ואדרבה כך יותר מובן החילוק בין מעשה לגרמא

לחץ כדי לכווץ...

שוב , אלו רק מילים.
אם האיסור הוא מעשה אכזרי, אין חילוק בין טריפה לאדם חי. המעשה הוא אותו מעשה!
חילוק כזה יכול להיות רק אם האיסור הוא על הרצח עצמו שאז יש הבדל האם אדם חי נרצח או אדם מת.
ובכלל, זהו חידוש עצום שחייבים לו מקור ברור.

 

[הייליג]

כי רחמנא אמר...

 

[בר איהו]

השאלה מוזרה. התורה לא תאסור דבר שלא בידו של אדם לבצע, ואדרבה - עצם העובדה שהתורה אוסרת את הרצח היא ההוכחה לכך שזה בידו ובידו לבחור בחיים והטוב או במות והרע. והבחירה החופשית שניתנה לאדם - "הן הי' כאחד ממנו" - כוללת גם את האפשרות כביכול לכופף את סדר העולם - לטוב ולהפכו. וזו קושיית הבחירה של הרמב"ם בפ"ה מהלכות תשובה - איך לאזן בין ההנהגה המוחלטת של הקב"ה את כל הבריאה ו"הכל צפוי.." עם יסוד הבחירה החופשית, אבל המציאות שכך יסד ה' שלאדם תהי' בחירה חופשית לא משתנה מחמת הקושיא.

 

[צריך ביאור]

אדם שהפיל את עצמו לתהום גם לא נחשב שהוא מאבד עצמו לדעת?!
אלא ברור שנאמר בתורה באסור לעשות מעשה שטומן בתוכו מוות וגדיעת חיים של של אדם.

 

[בד קודש]

ומה באמת התשובה?
לדעתי זה-

כי זהו התחלת ההתחלות של סוד הצמצום. דכלפי הבורא ודאי שהוא עושה הכל. כל הרמת יד או שריר של האדם הכל נעשה מהבורא לבדו ואין שום כוח אחר בבריאה כלל. אבל כלפי המצוות והעבירות וכל המוטל על האדם בחייו, הוא צריך להתנהג כאילו הכל תלוי בו.

אלא שזה ודאי שכשהסכין חותך משהו, אי"ז שהסכין לא עשה מאום והבורא החליט לחתוך את הדבר בדיוק באותה שניה שהסכין עבר. אלא שהבורא סיבב באותו רגע שהסכין הוא זה שיחתוך.

ובקיצור - הבורא מסובב את הסיבות בכל רגע נתון, אבל דרך סיבות טבעיות.

לחץ כדי לכווץ...

 

[בד קודש]

כי רחמנא אמר...

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו?

 

[הייליג]

אם יש איסור של לא תרצח, אז מה זה משנה?

 

[בד קודש]

אם יש איסור של לא תרצח, אז מה זה משנה?

לחץ כדי לכווץ...

אנו דנים ביסוד דינא דלא תרצח.
האם נאמר בזה שאסור לעשות מעשה של 'כאילו רציחה', ובאמת אין הוא רוצח כי הבורא הוא זה שממית.
או שנאמר בזה שאסור לרצוח באמת והבורא אמנם ממית אבל מסובב את זה על ידי הרוצח.

יסוד השאלה היא האם כל מה שקורה בעולם הוא רק מעשה ד' לבדו,
או שהבורא משתמש בטבע ובברואים כדי לפעול בבריאה.

כמו שציינתי, התשובה האמיתית לזה היא שזה חלוק בין ההתייחסות שלנו למעשינו ולמוטל עלינו לעשות לבין ההסתכלות על הבורא כלפי השגחתו בלבד.

 

[שלוות העמל]

יש בזה מח' בין הרמב"ן לתוס' בכתובות כמדומני
אבל בר מין דין אן זה קושיא כיון שגם אם נניח שעל האדם הזה נגזר למות
אסור לרצוח אותו!!!

לחץ כדי לכווץ...

כתבתי בזה כאן בפוסט בפורום אשמח להערות