שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם מֵאָדָם רָע וּמִפֶּגַע רָע (3 צופים)

[געגועים]

וכבר אירע מעשה לתלמיד אחד מתלמידי הרמב''ן עליו השלום שנפשו חשקה בתורה בחשק נפלא, וכמעט לא נתן שינה לעיניו, ותמיד עיניו ולבו אל הספר, ולא היה מתפלל מרוב אהבת התורה, והיה הרמב''ן מזהיר אותו תמיד לאמר לו אכול בשעת אכילה ותישן בשעת השינה והתפלל תפילתך בשעת התפילה, וזכות התורה יהיה עמך ותשמרך, אך לא תפשע עמה, כי התורה תתבע עלבונך לפני הקדוש ברוך הוא ותתענש על זה חס ושלום, על כן הזהר בתפילה.

ולא השגיח התלמיד על דבריו ולא שם אל לבו, ולא היו ימים מועטים שהלך התלמיד אל השוק לקנות איזה דבר, וכאשר שב אל ביתו מצא וכו' בתו הבתולה וכו' ונתאבל עליה ימים רבים, ואמר לו רבו עליו השלום הלא אמרתי לך שתהיה זהיר בתפילה שתקנו חז''ל שצריך האדם להתפלל בכל יום יהי רצון מלפניך ה' או''א שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם מֵאָדָם רָע מִפֶּגַע רָע, ואתה מדוע לא שמעת בקולי, כי על כן באה על בתך הצרה הזאת, ומשם והלאה הכיר התלמיד כי השגחה פרטית היתה בעון ביטול תפילה, וישוב להתפלל בכוונה רצוייה ובזהירות רב.

(ספר חמדת ימים חודש אלול פרק ג' אות ל"ו)​

 

[הצעיר שבחבורה]

כי התורה תתבע עלבונך לפני הקדוש ברוך הוא ותתענש על זה חס ושלום,

התורה, לא התפילה!

 

[געגועים]

התורה, לא התפילה!

דהיינו?

 

[הצעיר שבחבורה]

דהיינו?

הרי לא היה מתפלל, ולא כתב שהתפילה תתבע אלא שהתורה תתבע.