קידושין שוטה שעושה עבירות האם נקרא רשע ? (1 צופה)

[רבי]

לכאורה הוא בכלל "השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך".
וכי מי שוכח את הקב"ה?
אלא הרעיון הוא שבאותו רגע הוא לא היה בריכוז מלא מה חובתו בעולמו.

 

[רבי]

ודוג' לזה, שתשאל חילוני אם הוא אוהב את הקב"ה הוא ישיב שוודאי.
ואיך יתיישב חייו החומרניים שהם לפעמים או ברוב הפעמים נוגד הקב"ה.
התשובה היא, שהקב"ה הוא התת מודע אבל לא במודע.

 

[חכימא]

ומה עוון יש בזה ששוטה גרם לגדול לחלל ? (וע"כ ש....

לחץ כדי לכווץ...

אין שום עוון שהרי מותר בגלל פיקו"נ
ורק הוא פגם שבגללו נתחללה שבת

 

[חד מבתראי]

והיסוד עמוק מאד, כי בד"כ אדם לא נכשל בעבירה שהוא בפוקוס.

לחץ כדי לכווץ...

אשריך רבי! שדבר כזה כ"כ פשוט אצלך! (גם אצלי, אך זה לא מובן מאליו).
עבירה שלא בפוקוס - היא ב'שוגג' או ב'תמהון לבב', אך לצערנו ישנם גם כאלו שהם לתאבון או להכעיס.
ואצלנו - עצם ה'לא בפוקוס' הוא עבירה, בחינת 'ת"ח שגגות נעשות להם כזדונות'.

 

[רבי]

אך לצערנו ישנם גם כאלו שהם לתאבון או להכעיס

לחץ כדי לכווץ...

זה כבר נסיון ולא קשור לעבירה שהיא מכח ה'רוח שטות'.

ואצלנו - עצם ה'לא בפוקוס' הוא עבירה

לחץ כדי לכווץ...

אכן כן. וראוי להפך בפסוק "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד".
שהולך על שמירת הנפש.
שידוע בשמירת הנפש צריך ממש חרדה הרבה יותר משמירת הגוף. וד"ב.

 

[בחקתיך אשתעשע]

בפמ"ג שכה' מסתפק האם יש לפני עוור בשוטה יעוי"ש

לחץ כדי לכווץ...

דברי רבי אשר וייס על הנ"ל: (מתחיל בקטן -ובסוף הדברים בד"ה וכבר ביארתי במק"א - מדבר על שוטה):

במכשיל את הקטן​

וכיוצא בזה יש לעיין אם יש איסור תורה במכשיל את הקטן דמחד גיסא הרי אין הקטן בר חיובא וקטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווין להפרישו (כמבואר להלכה באו"ח סי' שמ"ג ס"א), אך אפשר דכיון דמ"מ לא ספינן ליה בידים, אסור גם להכשילו משום איסור לפנ"ע.
ולכאורה יש להוכיח מדברי הריטב"א דאכן יש לפנ"ע אף בקטן, שהרי במועד קטן י"ז ע"א איתא דהמכה בנו הגדול חייב בנידוי משום דעבר על לפני עור שמא יתריס כנגדו ויעבור על כיבוד אב (וכך נפסק ביו"ד סי' ר"מ סעיף כ'), וכתב שם הריטב"א "ונראין הדברים דלאו גדול גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתרס כנגדו בדבור או במעשיו, כי אפילו לא יהא בר מצוה אין ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו, אלא ישתדלנו בדברים, ומשום דאורחא דמילתא דבגדול שכיח הוא נקט גדול", ומשמע לכאורה מדבריו דדין אחד לקטן ולגדול בענין זה הרי דאף במכשיל את הקטן עובר בלפני עור (ועי"ש ביו"ד בהגהות רעק"א), ואף שיש לדחוק בזה בלשון הריטב"א, האמת יורה דרכו דדעת הריטב"א דגם בקטן עובר בלפנ"ע, והדברים חידוש הם.
ואף שאין הקטן לא בחיוב ולא בעונש, מ"מ יש בו גדר מסויים של חטא, וכמ"ש הרמ"א בסי' שמ"ג ס"א "וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אע"פ שא"צ תשובה כשיגדל מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין" הרי דאף שאינו חייב בתשובה כשיגדיל מ"מ טוב לו שיקבל ע"ע כפרה מסויימת, ועי"ש במשנה ברורה בס"ק ט' דלפנים משורת הדין צריך לשלם מה שגזל בקטנות, והב"ח שם הסמיך לדברי הרמ"א פסוק במשלי (י"ט ב') "גם בלא דעת נפש לא טוב" דאף חטא בלא דעת לא טוב הוא לנפש, עי"ש.
וכבר ביארתי במק"א את הנלענ"ד דכל מי שעמדו רגליו על הר סיני חייב לעבוד את הקב"ה לאהבה אותו ליראה אותו ולשמור מצותיו במדת יכולתו, ואף חרש שוטה וקטן חייבים בכך לפי כחם ודעתם המוגבלת אלא שלגבי דידן אינם ברי חיוב להוציא אחרים ואינם ברי עונש לעמוד בדין, דכי יעלה על הדעת שקטן מותר מה"ת לעבוד אלהים אחרים, ואם יבוא חשו"ק לשאול אם מותר להם לחלל את השבת וכי נורה להם היתר בדבר, ישתקע הדבר ולא יאמר (ומשום כן נלענ"ד דחייב אדם לחנך את בנו המוגבל בדעתו לתורה ולמצוה לפי דעתו וכשרונו).
ומצאתי כדבריי בדברי גאון ישראל הנודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סי' קס"ד "ולדעתי הכונה שבעה"ז אין הקב"ה עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת אפילו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עבירה צריך לסבול כפי מעשיו" ובד"ז מובן דגם בקטן שייך לפנ"ע.
אמנם אף שכך משמע מדברי הריטב"א, לכאורה נראה טפי דכיון שאין הקטן ב"ח ובר עונשין אין בו לפנ"ע, והלא חזינן שמקרא דרשו דלא ספינן ליה בידים ולא אמרו כן משום לאו דלפנ"ע, וצ"ע בדברי הריטב"א.

​

ה