עשי"ת, יום כיפורים שיתוף פירושים, הערות והארות בתפילות הימים הנוראים

[צריך ביאור]

כמו כן יש להעיר מה טעם אומרים 'אב הרחמים', ולא אב רחמים.

לחץ כדי לכווץ...

לעצם ההערה היה מקום לומר שזה ה' הידיעה דהיינו הרחמים הידועים.

 

[נדיב לב]

הערה: המלבים מפרש את הפסוק הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם ה' (ירמיהו לא יט) כולו לגנאי, וצ"ב לפי"ז איך נכתב בפסוקי הזכרון שבר"ה שהרי אין מזכירים פסוקים שיש בהם פורענות לישראל

לחץ כדי לכווץ...

שאלה עצומה!

מלבי"ם ירמיה פרק לא פסוק יט
הבן יקיר - משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע"י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ"ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי"ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ"ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא"י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים - הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים - הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מגבילים הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד - (כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו - שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו - מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא"כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם:

לעצם ההערה היה מקום לומר שזה ה' הידיעה דהיינו הרחמים הידועים.

לחץ כדי לכווץ...

הרחמים הידועים שבהם ברא הקב"ה את עולמו וכמבואר במדרש רבה (בראשית פרשה יב פסקה טו) ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד:

 

[צריך ביאור]

הרחמים הידועים שבהם ברא הקב"ה את עולמו וכמבואר במדרש רבה (בראשית פרשה יב פסקה טו) ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד:

לחץ כדי לכווץ...

ישר כח על המקור אני התכוונתי מסברא למידת הרחמים הידועה שקיימת.

 

[נדיב לב]

ישר כח על המקור אני התכוונתי מסברא למידת הרחמים הידועה שקיימת.

לחץ כדי לכווץ...

ועל פי המדרש הנזכר, מובן גם מדוע לא אמר אב הרחמן. משום שהעולם עצמו נברא במידת הרחמים ולא רק היחס של הבורא כלפינו במידה זו.

 

[צריך ביאור]

ועל פי המדרש הנזכר, מובן גם מדוע לא אמר אב הרחמן. משום שהעולם עצמו נברא במידת הרחמים ולא רק היחס של הבורא כלפינו במידה זו.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא חושב שזה לא נכון לומר "אב הרחמן" כי יש יחס של רחמים בין עמ"י לקב"ה אך בזמן שאומרים אב הרחמים זה מתפרש כגבורות ה' ולא כבקשה שלנו.

 

[צריך ביאור]

הרחמים הידועים שבהם ברא הקב"ה את עולמו וכמבואר במדרש רבה (בראשית פרשה יב פסקה טו) ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד:

לחץ כדי לכווץ...

עיין יבמות דף ס"ד. א"ר יצחק למה נמשלה תפילתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפילתן של צדיקים מהפכת מידותיו של הקב"ה ממידת רגזנות למידת רחמים.
ומבואר שתפילה פועלת במישור של רחמים.

 

[אבא ביתך]

אברהם אבינו מאהבתו לקב"ה כבש את רחמיו על בנו יחידו שהקב"ה הבטיח לו שהוא יירש אותו, ועכשיו הוא מצווה ע"י בורא עולם לשחוט אותו.
כך אנו מבקשים מהקב"ה שיכבוש את כעסו מעלינו בזכות אותה אהבה שהיה לאאע"ה אליו.
מה הבעיה?

לחץ כדי לכווץ...

הלשון 'כן' יכבשו רחמיך, משמע שעולה כאן בקשה למידה כנגד מידה, כשם שהוא עשה כן תעשה אתה.
להבנה שהכוונה היא 'בשכר זאת', היינו מצפים לנוסח 'על כן' יכבשו רחמיך וכו'.

 

[הצעיר שבחבורה]

הערה: המלבים מפרש את הפסוק הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם ה' (ירמיהו לא יט) כולו לגנאי, וצ"ב לפי"ז איך נכתב בפסוקי הזכרון שבר"ה שהרי אין מזכירים פסוקים שיש בהם פורענות לישראל​

לחץ כדי לכווץ...

שאלה עצומה!​

לחץ כדי לכווץ...

וכן את הפסוק "כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃"

מבאר המלבי"ם ""כל ישבי", גם זה מדברי הצירים של אשור אומרים, לא לבד ישראל מוכרחים להמסר אליו, אבל גם "כל יושבי תבל" בקצות הישוב, ואפילו "שכני ארץ" הבלתי מיושב, לא תמלטו מידו, רק כולכם "תראו בעת ישאו נס על ההרים" לבא אליכם למלחמה, ואח"כ תשמעו גם קול תרועת המלחמה בעצמו:"​

וגם בזה אין ביאורו עולה בקנה אחד עם כך שמזכירים בפסוק זה בין פסוקי השופרות, על שופר המלחמה של אשור.
ולכאו' עולה מכך שלא חש המלבי"ם בביאורו לכך, וצ"ת.

 

[נדיב לב]

בנעילה:
טבע זיו תארה. י"ה חקקו בכס יקרה. כשר תם מקום מה נורא. לעת קץ חז ויירא.

אולי הכוונה למה שאי' אכן יש ה' במקום הזה, אכן ר"ת ארי כרוב נשר, ואנכי לא ידעתי שגם דמותי נמצא בכסא לא ידעתי, אנכי ר"ת ארי נשר כרוב יעקב.

וזהו השייכות: י"ה חקקו בכס יקרה - כשר תם מקום מה נורא, שרק אז נודע לו שדמותו חקוקה בכסא.

לחץ כדי לכווץ...

"הטוב ומטיב לרעים ולטובים", היינו שעושה אותם טובים, ודו"ק.

לחץ כדי לכווץ...

 

[צריך ביאור]

בסליחות אומרים מי שענה לאברהם אבינו וכו' ומביאים דוגמאות מהרבה מקומות וחשבתי להעיר מה העניין שמביאים את כל הדוגמאות האלה?
מה הרבותא בכל אחד מהמצבים מה השוני מבחינת הצרה בכל אחד מה"עננו"?

 

[נדיב לב]

מה הרבותא בכל אחד מהמצבים מה השוני מבחינת הצרה בכל אחד מה"עננו"?

לחץ כדי לכווץ...

שהקב"ה עונה למבקשיו גם אם אינם בדרגה גבוה כמו שענה לאברהם יצחק ויעקב וכו' דניאל וכו', על אף שכ"א דרגתו שונה משל חבירו כך יענה לנו.

 

[משה הירש]

סכות לחשי = שמע תפלתי
היכן נמצא בתנ"ך שסכות פירושו לשמוע ולהאזין?

 

[קוצר ברינה]

מי שענה וכו' זה לא רק סליחות זה משנה בתענית ב ד "על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ"

 

[נדיב לב]

סכות לחשי = שמע תפלתי
היכן נמצא בתנ"ך שסכות פירושו לשמוע ולהאזין?

לחץ כדי לכווץ...

אבן עזרא עמוס פרק ה פסוק כו
(כו) ונשאתם. סכות - מגזרת הסכת ושמע ושרשו סכת והטעם סבלות רצון וכן בלשון ישמעאל אומר אדם לחבירו סבתל"י והוא שיאמר לו סבול דברי וקבל ברצון ומלת כיון ידועה בלשון ישמעאל גם כי הוא כיוא"ן והיא שבתי כי עשו לו צלם:

 

[אברך מישיבת מיר]

היום הרת עולם וכו'

וקשה הרי העולם נברא ששה ימים קודם ר"ה ורק האדם נברא בר"ה?

ביאר הגר"ח קניבסקי כי עיקר בריאת העולם היה בשביל האדם לכך נקרא היום הרת עולם בזמן ברית האדם.

 

[אברך מישיבת מיר]

'ויעבור ה'' על פניו

מדוע רגילים לומר את זה בהתעוררות גדולה?

איתא בתנא דבי אליהו רבה (פרשה א) כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם, עמד להעביר את כל אשר עשו, שנאמר ויעבר ה' על פניו (שמות ל"ד ו') אל תקרא ויעבר אלא ויעביר מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו, ע"כ. כלומר שה' העביר את עוונות ישראל,

ובזה מבואר ההתעוררות שיש בתיבות אלו, שאנו מזכירים בהם שהקב"ה מעביר עוונות.

 

[אל'יהו]

היום הרת עולם וכו'

וקשה הרי העולם נברא ששה ימים קודם ר"ה ורק האדם נברא בר"ה?

ביאר הגר"ח קניבסקי כי עיקר בריאת העולם היה בשביל האדם לכך נקרא היום הרת עולם בזמן ברית האדם.

לחץ כדי לכווץ...

כבר כמעט מפורש כן בר"ן ר"ה ט"ז א': "ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי... ולפי זה הא דאמרינן בפרק ראוהו ב"ד (דף כז.) כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי אליעזר על יצירת אדם קאמרינן"

 

[אברך מישיבת מיר]

כבר כמעט מפורש כן בר"ן ר"ה ט"ז א': "ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי... ולפי זה הא דאמרינן בפרק ראוהו ב"ד (דף כז.) כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי אליעזר על יצירת אדם קאמרינן"

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה יש כאן ב' כיוונים:
דבר"ן כתב דגמר הבריאה היתה ע"י בריאת האדם, וזה היה בר"ה.
הגר"ח ביאר קצת באופן שונה, דעיקר הבריאה היתה ביום שישי, כי עיקר הבריאה היתה בריאת האדם, שהיא היתה ביום שישי.

 

[אל'יהו]

באין מליץ יושר מול מגיד פשע - תגיד ליעקב דבר חק ומשפט, וצדקנו במשפט. וצ"ב הכונה.

בטעמא דקרא פירש: באין מליץ יושר - שאין שום דוברי זכות עלינו - תגיד ליעקב דבר חק ומשפט - מבקשים אנו שיפסוק עלינו את הדין המבואר בסנהדרין י"ז א' דסנהדרין שראו כולם לחובה - פוטרים אותו, וזהו דבר חק ומשפט (שאינו מובן כ"כ בסברא), וממילא וצדקנו במשפט [וזכורני שראיתי שהביאו כן גם בשם הגר"א].

ופירוש נוסף הנוגע לר"ה הבעל"ט החל בשבת -
באין מליץ יושר - היינו בר"ה שחל בשבת שאין תקיעת שופר שהוא מליץ יושר עלינו, תגיד ליעקב דבר חק ומשפט מבקשים שיזכור לנו זכות השבת, שהיא דבר חק ומשפט (וכמ"ש לגבי מרה "שם שם לו חוק ומשפט ושם ציווהו" - ששם נצטוו על השבת), שמחמת הזהירות בהלכותיה אנו נמנעים מהתקיעה בשופר, לכן היא עצמה תהיה מליצת יושר עלינו.

 

[אברך מישיבת מיר]

כתב הר"ש קלוגר (חכמת שלמה או"חתקצ"ב סעי' א') הטעם מה שנופלין בראש השנה ויום הכיפורים על פניהם, ולא בכל השנה, היינו כדי שלא יהיו כדוברי שקרים לפניו יתברך, שאומרים ואנחנו כורעים ואין עושין כן, ותפילה בלחש אי אפשר לכרוע, שהרי יהיה הפסק בתפלה כי יצטרכו לעקור ממקומם, לכך תקנו שיהיו נופלין בחזרת השליח ציבור, ועכ"פ לא יהיה מיחזי כשיקרא כיון דעושין כן פעם אחת, אך בכל השנה אין מדקדקין על זה, רק בראש השנה דהדין קשה בלי ליתן פתחון פה לשטן. וכן בעינן לדייק בנוסח התפלה, בראש השנה יותר מכל השנה, ועל כן כורעים.