חנוכה שריפת הפתילות מנהג נוסף ומיוחד לזאת חנוכה (3 צופים)

[מראה מקום]

מנהג נוסף ומיוחד לזאת חנוכה, והוא שריפת הפתילות והשמן שנותרו מנרות החנוכה. מנהג עתיק זה מוזכר במדרש תנחומא (נשא כט) בזו הלשון: "נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני, וכן בשאר הימיים, אבל הותיר ביום שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו. למה, כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו".

כן פוסק השולחן ערוך (סי' תרע"ז ד) "הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו".

מובא במשנה ברורה (סי' תרע"ב סק"ז) עצה להינצל מקדושת השמן שנותר בכוסיות, ואלה דבריו: "שאינו מקצה השמן רק מה שצריך לשיעור חצי שעה למצותו, ועל כן מותר לכבותו ולהנות ממנו. ומכל מקום הסכימו כמה אחרונים דלכתחילה טוב להתנות שאינו מקצה השמן אלא לשיעור הדלקה, משום דיש מן הפוסקים שסוברים דאם נתן בסתם הקצה למצותה הכל".

עד כאן ראינו מקור לשריפת השמן הנותר, אך גם שריפת הפתילות מוזכרת בספרי הראשונים. כן מביא הכלבו (סי' מד), הר"ן (שבת כא) והטור (תרעז), שכותב: "הנותר מן השמן והפתילות עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו".

המאירי כותב (שבת כא א) על מנהג זה: "כן נוהגים לכנס כל הפתילות, ובלילה אחרונה שורף את כולן". יש נוהגים להמתין בשריפתן עד ערב פסח, שאז שורפים אותן ביחד עם החמץ".

אדמור"י החסידות נוהגים לקיים המנהג ברוב עם ב'זאת חנוכה'. בעל 'בני יששכר' (כסלו מאמר ד) מפרש טעמו של דבר: "הטעם, כיוון שהוא מסוד אותו האור שהבדילו הקב"ה לעתיד לבא, אסור להשתמש בו בחול, עד בא יום המקוה לה', 'והכה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך'" (ישעיה ס כט).

(מתוך ספר ישראל והזמנים, חודש כסלו)

בסידור האריז"ל מובא שבעת שריפת השמן הנותר יש לומר את פרק סז שבתהלים: 'למנצח בנגינות'.

בקהילות רבות נהגו לשרוף את השמן והפתילות הנותרים מנרות החנוכה ברוב עם, ויש שהקפידו לשורפם דוקא ביום, כשריפת הנותר מן הקדשים שאינה אלא ביום, וכן מנהג קרלין.

ויש שנהגו להמתין ולשורפם בעת שריפת החמץ בערב פסח, וכן מנהג קהילת בעלזא; וכפי האמור לעיל – שמן שבודאי אסור בהנאה יש לשורפו מיד לאחר החנוכה.

 

[מראה מקום]

בעת השריפה - אמירת פרק ס"ז בתהילים​

מובא בסידור האריז"ל שבעת שריפת השמן הנותר יש לומר את פרק ס''ז שבתהלים:

לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר

אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה

לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ

יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם

יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה

יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם

אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ

יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

תנאי: "איני מקצה מה שיישאר יותר מהשיעור"​

בהליכות שלמה (פרק טו, אות טז) פסק הגרש"ז אוירבך שגם שיירי נרות של קטן טעונים שריפה, שכן הוקצו למצוות הדלקת הנרות.

אבל אם נתן שמן שמספיק ליותר מחצי שעה, וכבה אחר הזמן; לדעת הטור והבית יוסף והשו''ע (סימן תרעב סעיף ב) מותר לכתחילה להשתמש בשמן, אך לדעת מהר"י אבוהב (הביאו הבית יוסף), כיון שנתן את השמן בסתם, הוקצה כל השמן, ומותר רק אם התנה לכתחילה שאינו מקצה אלא כשיעור. וכתבו האחרונים (הובא במשנ''ב סימן תרעב ס''ק ז) שכדי לצאת מידי מחלוקת, טוב להתנות 'איני מקצה מה שיישאר יותר מהשיעור'. ודייק רבי שלמה זלמן אוירבך זצ''ל (מנחת שלמה מהדו"ק סימן מב אות ד והערה 3 )מלשון המשנ''ב, שאי אפשר להתנות על תוך הזמן, שהרי זה כמחסר בשיעור ההדלקה.

לדעת רבי ניסים קרליץ (הובא בספר גנזי הקודש, פרק יט הערה כא) צריך לעשות תנאי ובלי זה אין להשתמש בזה לסגולה.

הרב חיים קנייבסקי נשאל על הסגולה המפורסמת, למרוח על שושנה ברגל מהשמן שנשאר מחנוכה, וכך להתרפא. רמז לסגולה זו מהפיט "מעוז צור", בו נאמר: "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". האם מותר לעשות כן, או שמא משום שהוקצה למצותו אסור. והשיב הרב קנייבסקי: 'יש עושין כן'. אך יש לזכור כי רק אם עשה תנאי לפני חנוכה".

האם יש לשרוף גם את הפתילות? הרי בשולחן ערוך ובמשנה ברורה מוזכר רק חיוב שריפת השמן. אלא גם הפתילות בכלל קדושה, ויש לשורפן ולא לזורקן (כך מובא בטור, ובבית יוסף בשם כמה ראשונים, וכן מובן מדברי המאירי על מסכת מגילה דף כ"ו, וכך נפסק בחיי אדם ובקיצור שולחן ערוך). ב"משנה הלכות" מובא כי בתוך הפתילות ספוג שמן, ולכן גם הם קדושים ויש לשרוף אותן יחד עם השמן.

כלומר: אם התנה תנאי לפני החג, ואמר "איני מקצה מה שיישאר יותר מהשיעור", ניתן להשתמש בשמן לסגולות שונות.

 

[מראה מקום]

שריפת הפתילות

 

[מראה מקום]

דילוג על מדורת הפתילות

 

[מראה מקום]

שאלה: מה עושים עם השמן שנשאר מנרות חנוכה.

תשובה: א). השמן הנשאר מנרות החנוכה לאחר החנוכה יש לשורפו, ואין לשומרו לשנה הבאה, שלא יבוא להשתמש בו. (שו”ע סי’ תרע”ז ס”ד ומשנ”ב שם סקי”ט).

ב). בשעת הדחק אפשר לזורקו בתוך שקית לאשפה, ויש לשורפם מיד לאחר חנוכה.

ג). אם שם הרבה שמן בנרות חנוכה יותר משיעור ההדלקה שהוא כחצי שעה מותר השמן מותר בהנאה, (שו”ע שם) ולכתחילה טוב להתנות על השמן הנותר [לאחר חצי שעה] שיהיה מותר בהנאה, ומ”מ אף אם לא התנה לכתחילה מותר להשתמש בשמן הנותר לאחר חצי שעה, [או לזורקן באשפה]. (עי’ שו”ע שם ס”ב משנ”ב סי’ תרע”ז סקי”ח).

ד). שמן הנותר מהבקבוק אינו נאסר. (ביה”ל שם ד”ה הצריך).

מה עושים עם הפתילות​

שאלה: מה עושים עם הפתילות לאחר חנוכה.

תשובה: דין הפתילות כדין השמן שאסורים בהנאה ויש לשורפן, ובשעת הדחק הנשאר מהן יכול לזורקן בתוך שקית לפח. (טור סי’ תרע”ז, חיי אדם קנג סל”א), אך בפתילות שלא עשויות להשרף מה שנמצא בתוך הפתיל צף, מותר בהנאה, כדין מותר השמן ששם יותר משיעור חצי שעה. (הורני חוקיך חנוכה עמ’ קצה).

שאלה: האם מותר להשתמש בשמן לשושנה שברגל. שכידוע הוא סגולה לרפואה.

תשובה: אסור אף להשתמש בנותר של השמן לשים את השמן על שושנה שברגל, ולכן לכתחילה צריך להתנות מראש על השמן, אך מ”מ אם בדיעבד לא התנה על המותר השמן שנשאר לאחר ההדלקה חצי שעה יכול להתנות, וכנ”ל.

שאלה: האם יש קדושה לחנוכיה והכוסיות.

תשובה: החנוכיה ובכוסיות אין בהם קדושה ויכול לזורקן מעיקר הדין לפח, [כדין תשמישי קדושה (עי’ מגילה כו: שו”ע או”ח סי’ כא ס”ב) אך כיון שאין לנהוג בהם דרך ביזיון, ראוי להחמיר לעוטפם בתוך שקית ולזורקם לפח. (פוסקי זמנינו). אך חנוכיה שכתוב עליה “הנרות הללו קודש הם” אינה צריכה גניזה, (מקור המילים הנ”ל במסכת סופרים פרק ה’ ה”ה, מ”מ הרי הוא נכתב למליצה בעלמא ואינו צריך גניזה, ועי’ משנ”ב בסי’ של”ד סקנ”ב). הגאון רבי יוסף אביטבול שליט''א במח''ס שערי יוסף