מחכה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
911
תודות
2,207
נקודות
290
ידועים דברי הר''נ בביאור הסברא בזה שתוכ''ד יכול לחזור בו עד שיגמר בדעתו.

ראיתי שאלה (בלקו''ש) ולא מצאתי את התשובה לה (הובאה בד''א ללא תירוץ).

האם יתכן שכשאדם נתן לחבירו לולב ע''מ לברך במתנה ע''מ להחזיר והוא ברך, ולאחמ''כ הנותן חזר בו בתוכ''ד, הברכה תהיה ברכה לבטלה.
וא''כ האם יתכן (שעכ''פ לדעת הר''נ) יש לאסור לברך עד אחר כ''ד.
 
לכה''פ למי שחשש לברכה לבטלה והחמיר בזה בשא''ד.
 
נערך לאחרונה:
האם יתכן שכשאדם נתן לחבירו לולב ע''מ לברך במתנה ע''מ להחזיר והוא ברך, ולאחמ''כ הנותן חזר בו בתוכ''ד, הברכה תהיה ברכה לבטלה.
וא''כ האם יתכן (שעכ''פ לדעת הר''נ) יש לאסור לברך עד אחר כ''ד.
מצד המציאות קשה מאוד שיהיה נוטל בתכ"ד. (אלא אם נאמר שמה שעדין עסוקים בעניין הווא כתכ"ד.)
אומנם בלא"ה יש לדון האם כיון דאינו גומר בדעתו (לדעת הר"נ) רק אחר כד"ד, יש מקום לומר שלא זכה המקבל רק אז וגם בלא חזרה אינו יכול לברך כיון שאין לו עדין לולב, ורק אחר כד"ד יוכל לברך. (או שלעולם אין דין לברך על לולב שלו אלא שיכול לברך ואח"כ לקנות הלולב).
ואם נימא שגם לדעת הר"נ שאינו גומר בדעתו, אין הכוונה שלא נגמר הקנין עדין (וכפי שנראה להוכיח מכמה טעמ' ואכמ"ל) אלא רק הווא כעין חזרה, א"כ אפשר דבאמת בזמן שבירך היה הלולב שלו ורק יש חשש שמא יוברר שלא זכה ויהיה ברכה לבטלה.
אלא דצ"ב מה עניין חזרה זו כיון שבלא"ה הווה מתנה ע"מ להחזיר, וא"כ ברגע שיחזיר לו כבר אין ממה לחזור, דוכי אם היה מחזיר לו בתכ"ד לא הינו אומרים שהיה שלו, וא"כ מה עושה בחזרתו זו. דהרי המקבל יוכל לכפות עליו הנתינה ע"י שיחזיר מיד ובתכף לחזרתו ובכך נתקימה הנתינה ואכמ"ל.
 
אלא דצ"ב מה עניין חזרה זו כיון שבלא"ה הווה מתנה ע"מ להחזיר, וא"כ ברגע שיחזיר לו כבר אין ממה לחזור, דוכי אם היה מחזיר לו בתכ"ד לא הינו אומרים שהיה שלו, וא"כ מה עושה בחזרתו זו. דהרי המקבל יוכל לכפות עליו הנתינה ע"י שיחזיר מיד ובתכף לחזרתו ובכך נתקימה הנתינה ואכמ"ל.
למה לדעת כת''ר לאחר שהחזיר בטלה הנתינה?

בדוגמא פרקטית, ההבדל בין אם הייתה מתנה או לא הייתה, אם השימוש במתנה היה בגזל וצריך לעשות תשובה ע''ז, ובפרט בזה שצ''ל שלו
 
למה לדעת כת''ר לאחר שהחזיר בטלה הנתינה?

בדוגמא פרקטית, ההבדל בין אם הייתה מתנה או לא הייתה, אם השימוש במתנה היה בגזל וצריך לעשות תשובה ע''ז, ובפרט בזה שצ''ל שלו
התקימה הנתינה.
כוונתי הייתה שבתכ"ד לחזרה (של הנותן מהנתינה) אם ישיב המקבל את הלולב ויקיים את התנאי (מתנה ע"מ להחזיר) א"כ שוב כבר נגמר מה שהיה בניהם וא"כ לא יוכל לחזור הנותן ממתנתו כיון שאין לה עוד קיום היום.
ואומנם דבר זה תלוי האם דין תכ"ד הוא רק כמכאן ולהבא, או שכבר בזמן המעשה נחשב שנמשך עד כד"ד, אבל כבר הוכח שדעת הר"נ שהוא רק כמכאן ולהבא.
 
אם קידש בו אישה וקנה ממנה בחזרה ולהחזיר המתנה?
וכל לחזור הנותן ממתנתו כיון שאין לה עוד קיום היום.
כוונתי היא שא"א לחזור מדבר שאינו בעולם מצד מה שהוא - דהינו מעשה הנתינה כבר אינו עוד שכבר קיבל חזרה. ואף שיש נפק"מ במה שקידש בזה ואם יבטל הנתינה לא יהיה קידושין עדין אין זה מוגדר שמעשה הנתינה קיים היום אלא שהיה קיים פעם ונגמר .
ובאמת בלא דין תכ"ד בלא"ה מיד תיכף לנתינה לא היה יכול לחזור כיון שנגמר המעשה, ולכן אמר הר"נ דמלבד הדין דתכ"ד כדיבור, אינו גומר בדעתו (וא"א לומר רק האי סברא דאינו גומר דא"כ גמר הקנין אינו בזמן המעשה וע"כ הוצרכנו לעיקר הדין דתכ"ד כדיבור).
אומנם עכשיו אני שם לב שלדברי הר"נ אין מקום כלל לומר שנגמר המעשה קנין רק אחר כד"ד וא"כ הנידון לא מתחיל (כמו שכתבתי בהודעות הקודמות) כי בלא דין חזרה לא יוכל ליטול הלולב רק אחר כד"ד.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון