בבא בתרא תי' קושיות הרשב"א והתורא"ש על פי יסוד של ר' נחום.

[ממגד שמים]

הרשב"ם כ' בב לח: שסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי, ותמיד אין שיירות מצויות- וגרע ממדינת הים רגילה . תמה עליו תורא"ש [-בשיטה] הלא בגיטין מבואר שבא"י אי"צ לאמר בפ"נ יען שיירות מצויות ועדיף ממדה"י?
עוד הק' הראשונים ממש' גיטין על הגמק עצמה שבא"י אין שיירות מצויות ממש' גיטין הנ"ל. ותי רבינו יונה שהמשניות נשנו בשתי זמנים. פי' דמשנת גיטין היתה קדומה למצב של משנת ב"ב , שאז נהיה חירום. אולם הרשב"א מיאן בתי' זה: הכיצד יתכן שרבינו הקדוש סתם משניות אלו בו בזמן שדין משנת גיטין כבר השתנה?
***
וליישב זאת נפל במוחי ע"פ תמיהת הרמב"ן גיטין דף ה שתמה על הרמב"ם מדוע סתם בספרו שאי"צ לאמר בפ"נ ממדינה למדינה בארץ ישראל, בשעה שכבר חרבה ארצנו ואין שיירות מצויות?
ובחידושי ר' נחום [-ריש גיטין] כ' לחדש שתקנת בפ"נ היתה תקנה קדומה, (ע"ש שהרחיב ביסוד זה) ולפיכך , למרות שהשתנה המצב אולם רבינו הקדוש לא בדא מליבו לעשות עוד תקנה, והיות ובזמן ייסוד התקנה א"י ל"ה בכלל הגזירה ממילא לא חלה שם תקנת חז"ל שהגט ללא אמירת בפנ הוא פסול.
ועפ"ז מיושבים היטב הרבינו יונה וכן הרשב"ם וק"ל היטב בס"ד.

 

[מחכה]

תירוצו מתוק אמנם יתכן שאינו ע''ד כו''כ מהראשונים.

הרמב״ם בהל' קידוה''ח פ''ה ה''ט

אין עשיית יום טוב אחד תלוייה בקריבת המקום. כיצד אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין. אין אומרין שאנשי מקום זה עושין יום טוב אחד. שמי יאמר לנו שהיו השלוחים יוצאין למקום זה. שמא לא היו שלוחים יוצאין למקום זה מפני שלא היו שם ישראל ואחר שחזרו לקבוע על החשבון ישבו שם ישראלים שהן חייבין לעשות שני ימים. או מפני שהיה חירום בדרך כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי המשנה. או מפני שהיו הכותים מונעין את השלוחין לעבור ביניהן.

[ויעויין בדיוק שבחלוקת דבריו לג' מחלקות
א. שלוחים
ב. חירום
ג. הכותים]