זה לא קשור מיהו האומר, אלא אם נאמר לו, וגם בכל נבואה יש רק א' שיכול לומר, וכאן יש כמה
מה זה קשור לגדולי הדור, והיכן מצינו שלוקים על הזכרת שם המפורש?הזכרת שם המפורש.
לגדולי הדור שרי.
-עכ"פ בלהתלמד- כמבו' בשלהי סנהדרין.
גמ' תמורה ד -יש מלקות
ושוב, מה זה קשור ליחידי סגולה?
רק מי שראוי לזה להגות בשם המפורש.
לא מצאתי שם
אכן, כנראה טעיתי ויש רק אזהרת עשה -ס,ד שם שנעמיד למלקןת.
והדרא חידן לדוכתה
המקלל ישראל לוקה, ובמקום נדוי דוחין לאו זה (עי' מו"ק י"ד ע"ב ובתוס') ונדוי הוא רק בבי"ד ואין בי"ד לוקין עליו.איזה משפט, יהודי פשוט האומרו חייב מלקות מדאו', ואילו יחידי סגולה מגדולי העם שאומרים אותו פטורים ממלקות?
כוונתי באופן שאצלם אינו מעשה איסור כללהמקלל ישראל לוקה, ובמקום נדוי דוחין לאו זה (עי' מו"ק י"ד ע"ב ובתוס') ונדוי הוא רק בבי"ד ואין בי"ד לוקין עליו.
מה זה קשור לגדולי העם? זה קשור לאחראי על תיקון מעשי העם אע"פ שאינו גדול בעצמו (אלא שבדרך כלל ממנים לזה אנשים גדולים, אך אי"ז בהכרח)אמנם לגדולי העם מותר לקללו אם יש בזה ביזוי ת"ח מותר, כמובא בגמ' בכ"מ.
לא, דודאי לא הותר לו לנחש, אלא דצריך יישוב לחלקאולי כוונתך למנחש הינו שהאומר פיתי נפלה לכך איני הולך למקום פלוני, שחייב מלקות, מאידך מצינו שר' חנינא בן דוסא כן היה אומר לפי תפילתו זה חי וזה מת?
אכן כן, אין איסור, ומותר במקום שמנדין.
עושים מעשה איסור (קללה ליהודי),