- הודעות
- 88
- תודות
- 258
- נקודות
- 86
ישנה שאלה למה פותחים באתה חונן ב"אתה" לשון נוכח וגם בשבח והרי בשאר בקשות פרטיות אי"ז כך.
נראה לתרץ כך: הרשב"א כתב שעניין אמירת "אתה" הוא כדי להחדיר את אמיתת הימצאו בכ"מ (ואף כי בפשוטו לשון נוכח הוא גס ומהווה פחיתות עצומה בכבודו של כל מכובד וודאי בממ"ה הקב"ה), לפי"ז נסביר את מה שאומרים אתה, ונחדש שכל ברכות האמצעיות הם אחת, ולכן נצרכים לעורר בתחילתם על נוכחותו לפנינו, ומה שבשבח בכל ברכה יש לשון אתה בפתיחתה יש לומר שכיוון שהיא פתיחת התפילה לכן נצרכים לכך שוב ושוב.
ובקשר לשבח שבאתה חונן, הנה בתפילות בשבת ומועדים בד"כ יש פתיחה של שבח בתוך האמצעיות, ויש לפרש כדברי הרשב"א בברכות (הנ"ל הוא בתשובה) שהרחבת הדיבור בהשבחים בגבורות היא כדי לפרט עד הפרטים הקטנים את היותו מצוי ומשגיח, וא"כ נבאר כך, שבתחילת הבקשות אנו מבהירים שגם את מה שאנחנו הולכים עכשיו לבקש יש לנו הכרה על החסד שבזה, הן ביום חול והן בשבת ומועדים. ע"כ תשובת השאלה הנ"ל, אם כי מדובר בחידוש עדיין הדברים נשמעים מעוגנים היטיב במקורות לפענ"ד.
והיסוד שבכ"ז, שהנה בשבתות ומועדים מבקשים בכל הבקשות רק נקודה אחת, לקבל את האורות הקדושים של הזמן והמועד, ואמנם הדבר בא בכל מיני צורות אבל זהו עניינו. א"כ עולה לנו חידוש נורא, שכל ברכות האמצעיות הם רק על תוספת השגה ודעת, וכנ"ל שהכל ברכה אחת.
ואשר ראוי להוסיף ע"כ, שגם במועדים העניין הוא השגה, שהרי האורות וההשפעות של המועדים לא מתפרשים כהטבות גשמיות, ואף שיכולות להיות גורמות לגשמיות עכ"פ אין הדבר עיקר אצלם, אלא לקדושה וטהרת הלב, ואין לנו השגה ודעת גדולים מזה.
נראה לתרץ כך: הרשב"א כתב שעניין אמירת "אתה" הוא כדי להחדיר את אמיתת הימצאו בכ"מ (ואף כי בפשוטו לשון נוכח הוא גס ומהווה פחיתות עצומה בכבודו של כל מכובד וודאי בממ"ה הקב"ה), לפי"ז נסביר את מה שאומרים אתה, ונחדש שכל ברכות האמצעיות הם אחת, ולכן נצרכים לעורר בתחילתם על נוכחותו לפנינו, ומה שבשבח בכל ברכה יש לשון אתה בפתיחתה יש לומר שכיוון שהיא פתיחת התפילה לכן נצרכים לכך שוב ושוב.
ובקשר לשבח שבאתה חונן, הנה בתפילות בשבת ומועדים בד"כ יש פתיחה של שבח בתוך האמצעיות, ויש לפרש כדברי הרשב"א בברכות (הנ"ל הוא בתשובה) שהרחבת הדיבור בהשבחים בגבורות היא כדי לפרט עד הפרטים הקטנים את היותו מצוי ומשגיח, וא"כ נבאר כך, שבתחילת הבקשות אנו מבהירים שגם את מה שאנחנו הולכים עכשיו לבקש יש לנו הכרה על החסד שבזה, הן ביום חול והן בשבת ומועדים. ע"כ תשובת השאלה הנ"ל, אם כי מדובר בחידוש עדיין הדברים נשמעים מעוגנים היטיב במקורות לפענ"ד.
והיסוד שבכ"ז, שהנה בשבתות ומועדים מבקשים בכל הבקשות רק נקודה אחת, לקבל את האורות הקדושים של הזמן והמועד, ואמנם הדבר בא בכל מיני צורות אבל זהו עניינו. א"כ עולה לנו חידוש נורא, שכל ברכות האמצעיות הם רק על תוספת השגה ודעת, וכנ"ל שהכל ברכה אחת.
ואשר ראוי להוסיף ע"כ, שגם במועדים העניין הוא השגה, שהרי האורות וההשפעות של המועדים לא מתפרשים כהטבות גשמיות, ואף שיכולות להיות גורמות לגשמיות עכ"פ אין הדבר עיקר אצלם, אלא לקדושה וטהרת הלב, ואין לנו השגה ודעת גדולים מזה.