• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.

ישעיהו מנחלת דן

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
1,950
תודות
5,580
נקודות
355
נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.

וצע''ג שהרי בזמננו הנהיגו החכמים שמתפללים וקורעים שערי שמים על חכמי ישראל הזקנים מאוד וכבר אינם בצלילות דעתם להאריך ימיהם ככל הניתן ואומרים שזה להגן על הדור ולמה רבנן לא נהגו כן בר''י אלא התפללו שימות.
 
נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.

וצע''ג שהרי בזמננו הנהיגו החכמים שמתפללים וקורעים שערי שמים על חכמי ישראל הזקנים מאוד וכבר אינם בצלילות דעתם להאריך ימיהם ככל הניתן ואומרים שזה להגן על הדור ולמה רבנן לא נהגו כן בר''י אלא התפללו שימות.
לכאו' השף דעתיה לא היה הסיבה לתפילה שימות, אלא הוא היה סימן, לעומק הצער שיש לו,
וזה אין לגדו"י דזמנינו, אף דשף דעתם.

ואגב אומר בזה מילי מעליתא ששמעתי פעם כמדומני מהגרח"פ שינברג,
שהק' שהרי בגמ', כתוב שפתח עליה ההוא ספדנא על ר' יוחנן בא השמש בצהרים,
ומבארים שההספד בזה שמת בשיא ההשפעה שלו, כמו השמש בצהרים,
ולכאו' אם שף דעתיה, אמאי חשיב צהרים, והלא כבר לא היה יכול להשפיע, ובוודאי לא בשיא ההשפעה,
ותי', שכיון ששף דעתיה מחמת שלא רווחא שמעתתא, ראו בזה אותו הדור מהו אהבת התורה, לאיזה פסגות יכול להגיע אדם באהבת תורה,
וזה היה ההשפעה הגדולה שחסרה להם, כשמש שבאה בצהרים.
ודפח"ח.
 
נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.

וצע''ג שהרי בזמננו הנהיגו החכמים שמתפללים וקורעים שערי שמים על חכמי ישראל הזקנים מאוד וכבר אינם בצלילות דעתם להאריך ימיהם ככל הניתן ואומרים שזה להגן על הדור ולמה רבנן לא נהגו כן בר''י אלא התפללו שימות.
שמעתי פעם לבאר, שלא היה עוזר שיתפללו להחלמתו כיון שמרוב צער היה יוצא שוב פעם מדעתו,
אה, זה דוגמא של אהבת תורה אמיתית.
 
וצע''ג שהרי בזמננו הנהיגו החכמים שמתפללים וקורעים שערי שמים על חכמי ישראל הזקנים מאוד וכבר אינם בצלילות דעתם להאריך ימיהם ככל הניתן ואומרים שזה להגן על הדור ולמה רבנן לא נהגו כן בר''י אלא התפללו שימות.
ודאי שזה מגן לדור, אבל צריך לשקול את צער האדם מול התועלת לדור.
אומרים שמרן ר' שמואל רוזובסקי בימי מחלתו ביקש שיתפללו עליו שימות.
 
מנין ? אם אינו בצלילות הרי פטור מכל המצוות.
אבל צריך לשקול את צער האדם מול התועלת לדור.
אומרים שמרן ר' שמואל רוזובסקי בימי מחלתו ביקש שיתפללו עליו שימות.
והגר''ג נדל זצ''ל לא הסכים שיתפללו שיחיה מאחר וכבר היה זקן לטעמו וראה בזה הטרחה כלפי שמיא
 
מה זה שייך לקיום מצוות?
עצם המציאות של ספר תורה שרוי בצער זו הגנה לדור כולו,
וכבר אמרו 'חשיב את לאתפוסי הדרא' וכדו'.
מה שאמרו הוא ביסורים של גוף ולא של איבוד צלילות הדעת
לכאורה ההגנה היא כשהצדיק מכיר בכך וכמו שאמרו בתחילת ברכות שצריך לדעת כמו באשם
 
מה שאמרו הוא ביסורים של גוף ולא של איבוד צלילות הדעת
אם קבלה היא נקבלה, אך אין סברת חילוק.
לכאורה ההגנה היא כשהצדיק מכיר בכך וכמו שאמרו בתחילת ברכות שצריך לדעת כמו באשם
א. מה שאמרו בברכות היא לכפרה עצמית, לפי"ז לכפרת הדור צריך את ידיעת הדור.
ב. הידיעה שם זה קבלה מאהבה, לא הכרת המצב.
והגר''ג נדל זצ''ל לא הסכים שיתפללו שיחיה מאחר וכבר היה זקן לטעמו וראה בזה הטרחה כלפי שמיא
ותמיהא טובא וכי יש טירחא כלפי שמיא??
 
אם קבלה היא נקבלה, אך אין סברת חילוק.
לדעתי סברא בריאה שעבודת ה' היא בהכרה דוקא
א. מה שאמרו בברכות היא לכפרה עצמית, לפי"ז לכפרת הדור צריך את ידיעת הדור.
לדעתי לא מספיק, צריך (לפחות גם) את ידיעת הצדיק שבכוחו לשאת את עון הדור
ב. הידיעה שם זה קבלה מאהבה, לא הכרת המצב.
וק''ו הוא שצריך לפחות הכרת המצב ולא להיות כשבר כלי
ותמיהא טובא וכי יש טירחא כלפי שמיא??
ע' תענית כה במעשה דר''א בן ערך והבאור לכאורה שיש במידת הדין הנהגה כמה ראוי ליתן לכל אחד
 
לדעתי סברא בריאה שעבודת ה' היא בהכרה דוקא
מה עניין של עבודת ד' לסבל שמכפר?
אף אם האדם שרוי בתרדמת, או מונשם ומורדם - עצם העובדה שספר תורה בצער, מגינה על הדור.
לדעתי לא מספיק, צריך (לפחות גם) את ידיעת הצדיק שבכוחו לשאת את עון הדור
אין מקור כזה.
וק''ו הוא שצריך לפחות הכרת המצב ולא להיות כשבר כלי
להיפך.
לא דיברנו על קבלה מאהבה אלא על עצם הייסורין.
ע' תענית כה במעשה דר''א בן ערך והבאור לכאורה שיש במידת הדין הנהגה כמה ראוי ליתן לכל אחד
לא הבינותי ההקשר
 
מה עניין של עבודת ד' לסבל שמכפר?
הסבל לא מכפר באוקוס פוקוס אלא ע''י שהצדיק מצדיק עליו את הדין שהוא ראוי להתייסר בעוון הדור כי יש לו אחריות על הדור והיה לו להוכיחם.
אף אם האדם שרוי בתרדמת, או מונשם ומורדם - עצם העובדה שספר תורה בצער, מגינה על הדור.
מנין?
לפחות גם אין להפך.
להיפך.
לא דיברנו על קבלה מאהבה אלא על עצם הייסורין.
אינני מבין דבריך, אם מבואר שצריך דעת כמו אשם שהיסורים יכפרו מנין שזה דוקא על הקבלה באהבה ולא על עצם היסורים.
ר''א בן ערך טען שם את טענתך שוכי הוא מבקש ממי שאין לו ? והקב''ה חייך אבל לא ענה לו והתשובה לדעתי כמוש''כ.
 
וכך אמר: שאע"פ שהוא שוכב ואינו יכול לקיים מצוות, מ"מ הוא מקבל שכר שהיה עושה אילו היה יכול לקיים .
זה מאמר חז''ל בגמ' בתחילת ברכות ולחושבי שמו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה אבל אם גם לא חושב כלום אלא מורדם או לא צלול בעליל לכאורה לא שייך כמו כל שוטה שלא נראה שנחשב לו כאילו קיים כל ימיו כל המצוות
 
זה מאמר חז''ל בגמ' בתחילת ברכות ולחושבי שמו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה אבל אם גם לא חושב כלום אלא מורדם או לא צלול בעליל לכאורה לא שייך כמו כל שוטה שלא נראה שנחשב לו כאילו קיים כל ימיו כל המצוות
ועל מצב ששכב דומם ( לכאו' בלי הכרה או קרוב לכך) הוא אמר זאת.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓