ברצוני לשתף את הלומדים במה שיצא לי בענין דלעיל.
כתב הרמב"ן ב"ב (דף לא' ע"א ד"ה 'ז"א של אבותי וז"א של אבותי') וז"ל: "יש מקשים אמאי לא מהמנינן לבתראי מגו דמצי פסלי לקמאי בגזלנותא או דמזמי להו, ולאו קושיא היא שאין אומרים מגו בעדים להאמינן יותר ממה שהאמינן תורה משום מיגו".
ומדבריו נלמד שכאשר יש תרי ותרי אנו נוקטים שכלפי כל צד יש לנו 100% שזה נכון וכפי שכתבנו לעיל, ולכך לא יועיל מיגו שהרי עדים זה נאמנות יותר ממיגו ואם עדים לא יכולים להכריע משום שיש תרי ותרי גם המיגו אין הוא יכול ליצור נאמנות יותר מהעדים שהרי יש עדים שמחכישים אותו.
וראיתי שהרעק"א חוקר בזה בב"ב (שם ע"ב) וז"ל: "ונ"ל דשורש הפלוגתא הכי הוא, דמ"ד ספיקא דאו' ס"ל כמו דאמרינן תרי כמאה ולא אמרינן אוקי תרי להדי תרי ונשארו אידך עדים, והיינו ע"כ דתרי אלים כוחייהו נגד כמה כיתות, ה"נ נגד עדים וחזקה, דחזקה המסייע לאידך כת לא עדיפא מאלו עוד כת עדים המסייעות להם, וכסברא זו כתבו ממש התוס' ב"ב (ד"ה 'זו באה') בתירוצם הראשון.
ואידך מ"ד ס"ל דדווקא תרי כמאה אמרינן, דהכל רק מדין עדות משא"כ לענין חזקה אמרינן כיון דהוי עדות מוכחשת מסלקין לכל העדות ונתקיימה החזקה, ונ"ל דמה"ט מיאן הר"י שם בתוס' הנ"ל בתירוצם הראשון".
הרי נמצא שזה מח' ראשונים האם תרי ותרי זה 100% לכל אחד מהצדדים וא"כ לא יעזור מיגו או חזקה. או שאחרי שיש הכחשה של תרי ותרי כל עדים נהיים 0% כלפי הכרעת המקרה.
והביאור בצד זה- דלכאו' קשה האיך מיגו מייצר נאמנות והא מיגו במקום עדים ל"א, וכי תימא שאין בכוח העדים להכחישו שהרי מוכחשים הם מחמת העדים שכנגדם, מדוע אם יבואו עוד עדים לצד שכנגדם יוכלו המה להכחישם, והא הם מוכחשים ואין בכוחם להכחיש ראיות שהשני מביא.
וצ"ל, שכאשר מגיעים עדים אחרים אין הם מחדשים צדדים שהרי אומרים הם מה שכבר ידענו אתמול (היינו את המקרה- שהרי יש עדים שהעידו כדבריהם), ולכן כלפי כוח זה כבר היה הכחשה. אבל מיגו יוצר נאמנות עכשווית שלא הייתה בידו אתמול, וכלפי כוח זה לא הייתה הכחשה מצד העדים שכנגדם, והיום ג"כ אין כוח ביד העדים להכחיש המיגו שהרי הם מוכחשים והם בגדר 0% ותש כוחם. ולכן שפיר אינו נחשב מיגו במקום עדים.
ולפי"ז-
הנפק"מ היא אם יגיע עד אחד האם יחייב שבועה.
אינו נכון שהרי כל עדים שמספרים מקרה כבר הוכחשו אתמול. אא"כ נימא שעד אחד אינו עושה מה ששתי עדים עושים, ששתי עדים מספרים מקרה ויש בידם כוח, אבל ע"א אינו יכול לספר מקרה שהתורה לא נתנה לו נאמנות, אלא בידו רק לחייב שבועה וא"כ גם עתה יש בידו כוח לחייב שבועה שהרי העדים לא הכחישו את הצד הזה, שהרי אתמול הע"א לא היה לפנינו.
