אלול תשובה מחמת העונש? (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

המבי"ט בספרו בתחילת שער התשובה כותב "והרצון במילת 'קריבה' הוא, היות כוונת השב בתשובה להתקרב אל בוראו שנתרחק ממנו בעברו על דבריו, ולא להנצל מן העונש על מה שעבר. כי אם הכוונה היה לכך אינו מתקרב לה', כי החוטא שתים רעות עשה, רעה לעצמו שיענישהו הבורא יתברך, ורעה גדולה מזו שהכעיס את בוראו במה שעבר על ציוויו... וכל עוד שלא היתה כוונתו לרצותו על מה שהכעיסו אינה נקראת תשובה, כיון שלא שב למה שהיה קודם החטא, שלא היה כועס עליו האל ית'".

ויש להעיר על כך מדברי רבותינו הראשונים

וזה לשון רבינו יונה בריש שערי תשובה "מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם"

ובהמשך "ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב) משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?"
​

ובעל חובות הלבבות בספרו כותב שלא תתכן התשובה מהאדם אלא מחמת העונש.
וזה לשונו "והשלישי שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי אם לא ידע זה, אין צורך מביאו אל החרטה עליו וכשיתברר אצלו כי הוא ענוש עליו יתחרט אחר כך ויבקש המחילה כמו שכתוב (ירמיהו לא יח): "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי" וגו' ואמר (תהלים קיט קכ): "סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי" וגו'."