מה הביאור בדברי הנפש החיים בעניין הכוונה הראויה בתפילה?

[מעיינות]

ז"ל הנפש החיים שער ב' פרק י"ג:
אלא העיקר בעבודת התפלה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם, כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העולה למעלה מעלה כל אחת למקורה ושרשה לפעול פעולות ותקונים נפלאים, והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה, לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה, וכל אשר יוסיף הרגלו בזה יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה והיא כוונה פשטית.

וצ"ת מה כוונת הנה"ח, מה יש בציור התבות באותיותיה כצורתה, עד כדי כך שכתב בסוף דבריו שהיא כוונה פשטית, הדברים תמוהים עד מאוד,
אשמח במי שיאיר את עיני בדברים מוקשים אלו.