כתיבה במחשב בחול המועד

כתבתי מאמר בענין אשמח לתגובות והערות:

כדי להבין את גדרי המלאכה בחול המועד ואת ההיתרים והאיסורים הקיימים בשימוש במחשב בימי המועד, עלינו להקדים ולהעמיק שורש בדיון ביסודות המלאכה בשבת קודש. חכמינו זיכרונם לברכה לימדונו כי גדרי המלאכות האסורות בחול המועד יונקים את עצם הגדרתם המושגית מאיסורי שבת, אלא שבהלכות חול המועד הקלה התורה או חכמים במקומות מסוימים, כגון לצורך המועד, במעשה הדיוט, או במקום דבר האבד. על כן, ניתוח מדויק של הפעולות הפיזיקליות, הטרנספורמציות האלקטרוניות והסוגיות ההלכתיות המתרחשות בעת ההפעלה והשימוש במחשב בשבת, מהווה את התשתית הבלעדית לעיון ולהוראה בדיני חול המועד.

א. ענייני מלאכת החשמל במחשב בשבת​

השימוש במחשב כרוך בהכרח בהפעלה, בהזרמה ובשינוי תכוף של זרמים חשמליים ברכיבים זעירים. בהגדרת עצם איסור החשמל בשבת נחלקו רבותינו רבוואתא קמאי ובתראי, ויש להבחין בין דרכי ההפעלה השונות ובין מצבי המכשיר:

1. חיבור מחשב נייח לחשמל והפעלתו​

כאשר מחברים מחשב לרשת החשמל או לוחצים על מתג ההפעלה (Power) במחשב כבוי, נוצרת מערכת של סגירת מעגלים חשמליים. בביאור יסוד איסור זה מצינו שלוש שיטות מרכזיות באחרונים:

* דעת מרן החזון איש (או"ח סימן נ' ס"ק ט'): סגירת מעגל חשמלי המעמידה מכשיר על מתכונתו הפועלת מוגדרת כאיסור תורה גמור של מלאכת "בונה" (ומטעם זה יש שדנו בו גם משום "מכה בפטיש" - גמר מלאכה). סברת החזון איש היא, שעקב זרימת החשמל הופכים חוטים, רכיבים ומכלולים מציבור מתכות דמוי "אבן שאין לה הופכים" ומחוסר חיוניות, למכשיר חי, פועל ומשמש. יצירת הזרם הופכת את חלקי המתכת ל"כלי" שלם ומחובר.
* דעת הגאון הבית יצחק והגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה ח"א סימן ט'-י'): אין בסגירת מעגל חשמלי משום "בונה" או "מכה בפטיש" כאשר המכשיר עשוי לכך מראש ועומד מתחילת ברייתו לפתיחה ולסגירה תדירה. לשיטתם, הפעלת זרם חשמלי במכשיר שאין בו הבראה של חוט להט (גחלת של מתכת) אינה אסורה מן התורה משום בונה, אלא אסורה מדרבנן בלבד משום "מוליד" (מוליד זרם חשמלי חדש בחוטים, כעין מוליד ריח או מוליד מים), או משום איסור מתקן מדרבנן.
* מלאכת מבעיר: במחשב נייח המחובר לחשמל ישנם לעיתים נורות חיווי, גופי חימום קטנים במעבד המתחממים, או רכיבים המגיעים לטמפרטורה גבוהה. אם קיימות נורות להט, יש בהדלקתן משום מבעיר מן התורה. אולם במסכים וברכיבים המודרניים המבוססים על טכנולוגיית לד (LED) או גבישים נוזליים, נקטו רוב הפוסקים (ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק ו' סימן ו') שאין בהם משום איסור מבעיר מדאורייתא (כי אין שם גחלת או חוט להט המגיע לשיעור יד סולדת בו ומאיר מתוך שריפה), אלא איסור דרבנן בעלמא.

2. דין הפעלת מחשב נייד המוזן מסוללה​

במחשב נייד או במכשירים לוחים, שאינם מחוברים במישרין לרשת החשמל הכללית בעת השימוש אלא מוזנים מסוללה הפנימית המורכבת בהם, יש לחקור האם יש חילוק בדין:

יש שרצו לצדד ולומר, דכיון שהסוללה כבר מורכבת וקבועה בתוך המכשיר, והמכשיר כולו מהווה יחידה אחת העומדת ללחיצות תדירות, ליכא בזה משום "בונה" דהחזון איש, שהרי אינו מחבר שני גופים נפרדים (כמו חיבור תקע לשקע שבקיר), אלא רק משנה מצב פנימי ברכיב קיים.

אמנם, למעשה נקטו רוב ככול הפוסקים (ובכללם בחוט שני ובמנחת שלמה), דאין שום חילוק דיני בין חשמל המוזרם מצינורות הרשת הכללית לבין חשמל המוזרם מסוללה פנימית. עצם סגירת המעגל הפנימי והזרמת האלקטרונים מן הסוללה אל לוח האם, המעבד והזיכרון, מהווה יצירת זרם חיוני חדש והפעלת המערכת, ונלכדת בכלל איסורי החשמל – אם משום איסור "מוליד" מדרבנן, ואם משום איסור "בונה" ומכה בפטיש לשיטת החזון איש.

3. שינוי עוצמת הזרם והצגת דברים במחשב דולק​

מקרה שכיח ומרכזי ביותר הוא כאשר המחשב כבר פועל, דולק ומחובר לחשמל מבעוד יום (מערב שבת או מערב חג), והאדם עוסק בהקלדה, בהזזת העכבר או בפתיחת קבצים. בכל הקשת מקש או תנועת עכבר, המשתמש סוגר ופותח מעגלים אלקטרוניים זעירים ביותר (טרנזיסטורים) בתוך לוח האם והמעבד, ומשנה את תדר הזרם, המתח החשמלי וצריכת האנרגיה של המכשיר.

מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (בשו"ת מנחת שלמה שם) דן בארוכה ביסוד הדין של שינוי עוצמת זרם במכשיר חשמלי קיים (כגון דיבור למיקרופון פועל או שימוש במכשיר שמיעה). מתוך יסודותיו העלה, כי שינוי עוצמת זרם או שינוי תדר במעגל חשמלי שכבר בנוי ופועל, אינו נחשב כ"מוליד" ואינו נחשב כ"בונה" מן התורה. שהרי המעגל החשמלי כולו כבר סגור ובנוי, הזרם כבר זורם בו מקדם, ואין הפעולה אלא שינוי עוצמה או הטיית נתיב הזרם בתוך המערכת הבנויה.

מנגד, מצינו פוסקים שחששו (ראה שו"ת לבושי מרדכי מהדורה תניינא או"ח סימן מ"ט), כי כל יצירת פולס חשמלי חדש בשבבים וכל שינוי מצב אלקטרוני בתאי הזיכרון נחשבים כיצירה חדשה של זרמים ושינוי מהותי במערכת, ולפיכך יש בהם משום איסור דרבנן של מוליד או תולדת בונה.

ב. גדרי מלאכת כותב ברישום הדיגיטלי ע"ג המסך​

מלאכת "כותב" בשבת מוגדרת כרישום אותיות, צורות או סימנים בעלי משמעות על גבי מצע כלשהו, באופן המעמיד את הכתב. כאשר נבא לבחון את הרישום הדיגיטלי המתבצע במחשב, עלינו לפרק את הנדון לשני מישורים שונים לחלוטין: הצגת האותיות על גבי המסך, והשמירה הנסתרת ברכיבי הזיכרון.

1. הצגת האותיות והנתונים על המסך (ללא שמירה)​

כאשר מקלידים טקסט או מעלים קובץ, והאותיות נראות על גבי צג המחשב, יש לדון האם יש בהופעת אותיות אלו משום איסור מלאכת כותב:

הסברה להחמיר (שו"ת שבט הלוי):​

בשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סימן ל"ז וחלק י' סימן ס') צידד לומר, שבימינו כתיבה ע"ג מסך מחשב נחשבת למלאכת כותב גמורה. אף שהאותיות נוצרות על ידי נקודות אור (פיקסלים) ונוריות זעירות (LED/OLED), מכל מקום כיון שזו היא דרך הכתיבה המקובלת והעיקרית בזמננו בכל הליכות החיים, והכתב נשאר קיים על המסך כל עוד אין האדם בוחר למחוק אותו או לכבות את המכשיר, הרי זה נחשב "כתב המתקיים" לכל דבר, ומלאכת מחשבת אסרתה תורה בדרך שהעולם נוהג בה.

הסברה להקל (מנחת שלמה, נשמת אברהם, ציץ אליעזר):​

מנגד, דעת מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הובא בנשמת אברהם ח"ד או"ח סימן ש"מ) וסבירת הגאון ציץ אליעזר, שאין בהצגת אותיות על המסך משום איסור "כותב" מדאורייתא כלל, אלא איסור דרבנן בלבד (או שאינו מלאכת כותב כלל), וזאת מכמה טעמים תלמודיים והגדרתיים:

1. מיעוט ממשות הכתב: אין כאן ממשות של דיו על גבי ספר או רושם פיזי על גבי מצע, אלא הארת נוריות ופליטת פוטונים.
2. קצב רענון ואי-קיומיות: במסכים הישנים (CRT), האות נוצרה על ידי קרן אלקטרונים שהפציצה חומר זרחני, והכתב נמחק ונכתב מחדש עשרות פעמים בשנייה (Refresh Rate), כך שהיה זה כתב שמתכלה ונברא בכל רגע. אף במסכים המודרניים (LCD, LED, OLED), שבהם הפיקסלים נשארים במצבם החשמלי, עצם קיומן של האותיות מותנה בהזרמה בלתי פוסקת של מתח חשמלי. ברגע שייפסק הזרם – הכתב יתנדף כליל כלא היה. כתב התלוי בזרימה חשמלית מתמדת מוגדר בהלכה כ"כתב שאינו מתקיים", שאין חייבים עליו מדאורייתא.
3. רושם אוריי בעלמא: האותיות אינן נרשמות ואינן נחקקות בעצם המסך, אלא המסך רק מאיר בצורה של אות. תופעה של הארה בלבד אינה נופלת תחת ההגדרה ההלכתית של "רושם" המאפיין את מלאכת כותב.

2. הצגת קבצים קיימים ומסמכים שמורים​

לפי היסודות האמורים, כאשר אדם אינו מקליד אותיות חדשות, אלא רק פותח קובץ שכבר שמור במחשב (כגון פתיחת ספר באוצר החכמה, צפייה במסמך PDF או קריאת מכתב שמור), יש להתבונן:

מצד מלאכת כותב – ודאי שאין כאן שום מעשה כתיבה חדש של האדם, שהרי החומר כבר מוצפן בזיכרון המחשב מאז, ואין האדם אלא קורא נתונים קיימים.

מצד הצגת הדברים ע"ג המסך – כאמור לעיל, יש מהפוסקים (חזון איש, שבט הלוי) שראו בעצם שינוי מצב הפיקסלים והצגת צורת אותיות חדשות על המסך משום חשש כותב או מוליד, אולם לדעת רוב הפוסקים (הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב), הפעולה הפיזית של טעינת קובץ מהזיכרון אל המסך אינה אלא שימוש רגיל במכשיר פועל, ואין בה משום כותב דאורייתא.

ג. ענייני כותב ובונה בשמירת נתונים בדיסק הקשיח​

מישור חמיר ונסתר יותר מתרחש בעת שהמשתמש בוחר לשמור (Save) את הטקסט או הנתונים בזיכרון המחשב. אף אם המסך כבוי או מנותק, עצם השמירה בזיכרון הדיגיטלי מחוללת שינויים פיזיים ואלקטרוניים ברכיבי האחסון.

1. מצד מלאכת כותב בדיסק ובזיכרון​

שמירת קובץ בדיסק קשיח מגנטי (HDD), ברכיב פלאש (SSD, דיסק-און-קי) או בשרתי רשת, כרוכה בשינוי קוטביות מגנטית או בשינוי מטען חשמלי בתוך מיליארדי תאי זיכרון זעירים.

* סברת הפטור מכותב: דעת רוב הפוסקים (וכך הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל) שאין ברישום מגנטי או אלקטרוני זה משום איסור "כותב" מדאורייתא. הטעם המרכזי לכך הוא, שאיסור כותב מן התורה נאמר רק על "רישום הניכר" – דהיינו כתב או סימן שעין אנושית יכולה לראותו ולקרוא אותו במישרין. הרישום האלקטרוני בדיסק אינו ניכר כלל לעין אנושית (אלא מורכב ממטענים חשמליים של אפס ואחד), ואינו ניתן לקריאה אלא באמצעות תיווך של המעבד והמסך. כתב שאינו ניכר לעין אינו מוגדר ככתב לעניין שבת.

2. מצד מלאכת בונה או מכה בפטיש​

נושא זה עורר דיון רחב ומעמיק בקרב פוסקי דורנו:

* דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בתחילה (מבקשי תורה, ושש"כ פכ"ו הערה קה): מרן הגרש"ז סבר בתחילה, שכאשר אדם מקליט או שומר נתונים על גבי קלטת שמע ריקה או דיסק קשיח בתולי שאין בו כלום, הוא הופך את המדיה הזו מ"חומר גלם" סתמי ל"כלי שימושי" שיש בו תוכן. יצירת האפשרות להשמיע או להציג מתוך המדיה הריקה נחשבת כתיקון כלי גמור, שיש בו משום איסור "בונה" או "מכה בפטיש".
* החילוק בדיסקים ומחשבים של ימינו: אמנם, לגבי דיסקים קשיחים, כרטיסי זיכרון ורכיבי אלקטרוניקה המצויים בזמננו, הודו הפוסקים (ראה שו"ת יביע אומר חלק ח' או"ח סימן מ"ח, ובספר מאור שבת), כי הדיסק הקשיח כבר מלא במיליוני קבצים, מערכות הפעלה ותוכנות, והוא מהווה "כלי מתוקן" ופועל עוד קודם הקלדת המסמך הנוכחי. כאשר המשתמש מוסיף קובץ או משנה נתונים בתוך מאגר קיים, אין הוא בונה כלי חדש, אלא רק משתמש בקיבולת האחסון של כלי קיים. לפיכך, לית כאן משום איסור בונה או מכה בפטיש, אלא איסור דרבנן של שינוי זרמים ומטענים.

שער שני: גדרי איסור מלאכה בחול המועד וכתיבה במחשב​

לאחר שנתבארו היסודות והסברות בדין שבת קודש, נעלה ונבוא לברר את גדרי הדין בימי חול המועד. ימי חול המועד נבדלו מימי המעשה בקדושתם, ואסורים בעשיית מלאכה. אמנם, גדר איסור מלאכה בחול המועד קל יותר מאיסור שבת, וחז"ל התירו מלאכות מסוימות לצורך המועד (כשהן מעשה הדיוט) או במקום הפסד (דבר האבד, שאז הותר אפילו מעשה אומן).

ביחס להקלדה, כתיבה והפעלת מחשב בחול המועד, מצינו בראשונים ובאחרונים סברות מרכזיות להתיר או לצמצם את האיסור, לצד שיטות המחמירות.

א. יסודות היתר הכתיבה במחשב בחול המועד​

1. סברת קלות האיסור משבת לחול המועד​

אחת הסברות היסודיות הנידונות בפוסקים היא: כיון שנתבאר בשער הראשון שעל פי רוב סברות הפוסקים (הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, הציץ אליעזר ועוד) אין בהקלדה ע"ג המחשב ובשמירה בדיסק משום איסור כותב או בונה מדאורייתא בשבת, אלא לכל היותר איסור דרבנן (משום כתב שאינו מתקיים, או רישום שאינו ניכר) – אם כן יש לומר דבחול המועד לא גזרו חכמים באיסורים קלים אלו.

הגדרת מלאכת חול המועד נקבעה בעיקרה על מלאכות גמורות שהן מעשה אומן או מלאכות שיש בהן טורח. מלאכה שאינה אסורה מן התורה בשבת מחמת שחסר בה עצם גדר המלאכה (כגון כתב שאינו מתקיים), מסתבר מאוד לומר שבחול המועד לא נאסרה כלל, אפילו מדרבנן.

2. הדמיון לכתיבה על גבי שעווה​

סברא מחודשת וחשובה הועלתה על ידי מקצת אחרוני זמננו (הגר"י וייס בשו"ת מנחת יצחק, וכן בשו"ת באר משה):

מרן הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקמ"ה סעיף ז') פסק, שמותר לכתוב בחול המועד על גבי טבלאות המכוסות בשעווה (ממוחה) באמצעות חרט, מפני שכתב זה אינו מתקיים, ויכול למחוק את האותיות ולחזור ולכתוב עליהן בכל עת.

ומעתה יש שרצו לומר, דהקלדה במחשב והצגת האותיות על המסך דומות לחלוטין לכתיבה ע"ג שעווה. שהרי האותיות ע"ג המסך אינן אלא רושם מואר וזמני, שאינו מתקיים מעצמו וניתן למחיקה ולשינוי כהנדף הרוח בלחיצת מקש. וכיון שהרמ"א התיר מפורש כתיבה שאינה מתקיימת כזו בחול המועד – הרי שגם הקלדה ע"ג המסך מותרת מטעם זה.

אמנם, יש מן החולקים שדחו דמיון זה: דשאני שעווה שאינה עומדת לקיום כלל ודרך הכתיבה עליה היא ארעית, מה שאין כן במחשב, שאף שהכתב על המסך הוא אוריי, מכל מקום זו היא הדרך האומנותית והקבועה של הכתיבה בזמננו, והחומר נשמר בזיכרון המחשב לזמן רב.

3. יסוד איסור מלאכה בחול המועד: טורח מול עצם המלאכה​

מפתח מרכזי להבנת כל סוגיית השימוש במחשב ובחשמל בחול המועד תלוי במחלוקת היסודית בראשונים ובאחרונים לגבי עצם גדרו של איסור מלאכה במועד.

בגמרא במסכת מועד קטן (דף ב' עמוד ב' ובדף ג' עמוד א') נאמר: "בשלמא מועד משום טירחא הוא". מכאן חקרו רבותינו מהו השורש של איסור המלאכה בחול המועד:

שיטה א': עיקר האיסור במועד הוא משום טירחא (היראים, שבלי הלקט, תרומת הדשן, אשל אברהם):​

ספר היראים (סוף סימן ש"ד) לומד מדברי הגמרא, שאיסור מלאכה בחול המועד אינו איסור חפצא על עצם הפעולה הפיזיקלית, אלא גזירת חכמים (או דאורייתא) כדי שלא יטרח האדם בימי המועד ויבטל משמחת החג. לפיכך, מלאכה מועטת וקלה ביותר שנעשית בביתו בלא שום טורח, עמל ויגיעה – לא נאסרה כלל במועד, ואפילו שלא לצורך המועד.

כשיטה זו העתיקו בשבלי הלקט (סימן רכ"א) ובבתרומת הדשן (סימן קנ"ג), וכן נקט האשל אברהם מבוטשאטש (סימנים תקל"ג ותק"מ). וכן נטה לומר בשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סימן ל"ז סוף אות א'):

"כיון דיסוד מלאכת חול המועד הוא טירחת המלאכה כידוע, לא כלל מלאכת מחשבת."

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

כלומר, הקלדה על גבי מקלדת, שאין בה שום עמל פיזי, יגיעה או טרחת כפיים, אלא הקשת אצבע קלה על גבי מקשים – אינה נחשבת "מלאכה" לעניין איסור חול המועד כלל, מפני שלא כללו חז"ל באיסורי המועד פעולות שאין בהן טורח.

בשיטה זו ש שצירפו את דעת מרן החזון איש (או"ח סימן קל"ה ד"ה רא"ש, כפי שהבין בדעתו הגר"ח קניבסקי זצ"ל), שלא נאסרה במועד אלא מלאכת עמל ועבודה, ולא פעולות קלות. ולפיכך צידדו שמצד עצם הפעולה אין בה הקלדה משום איסור מלאכה.

שיטה ב': איסור מלאכה במועד הוא איסור עצמי, אף בלא טורח (פרי מגדים, משנה ברורה, חוט שני):​

מאידך, דעת הפרי מגדים (סימן תקל"ז משבצות זהב סק"ג) והמשנה ברורה (סימן תק"מ סק"ז, וסימן תקל"ג סק"כ) שכל שמוגדר כ"מלאכה", אף אם נעשה בקלות ובלא טורח כלל (כגון נטילת גבשושית, או הריגת זבובים) – אסור לעשותו בחול המועד אם אינו לצורך המועד או דבר האבד. איסור מלאכה במועד הוא איסור על עצם עשיית המלאכה, והטורח אינו אלא הטעם שבעבורו אסרה התורה מלאכות, אך לא נתנה התורה דבריה לשיעורים.

לפי שיטה זו (וכך פקדו להלכה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגר"נ קרליץ זצ"ל בחוט שני), אין להתיר הקלדה במחשב אך ורק בשל החיסרון בטורח פיזי. אם הפעולה נחשבת מעשה כתיבה או הפעלת מכשיר, יש צורך שתהיה לצורך המועד או בדבר האבד כדי להתירה.

ב. ענייני הפעלת החשמל והמחשב בחול המועד​

מלבדו של הדיון מצד מלאכת כותב, יש לברר את הנדון מצד מלאכת החשמל והמעגלים האלקטרוניים בחול המועד:

לכאורה, לדעת מרן החזון איש, שהפעלת חשמל מוגדרת כאיסור תורה של "בונה" בשבת, היה מקום לומר שהדלקת מחשב כבוי בחול המועד תהיה אסורה לכולי עלמא, שכן מלאכת בונה היא מלאכה גמורה.

אולם, היתר הפעלת החשמל בחול המועד מיוסד על כמה סברות איתנות:

1. לדעת הסוברים שאיסור חשמל בשבת הוא משום "מוליד" (מדרבנן): איסורי דרבנן שאין בהם טורח וטרחה דמוכחא, לא נאסרו בחול המועד כאשר הם נעשים לצורך המועד, ואפילו לצורך קל. הדלקת מחשב כדי לעיין בספר תורני, לכתוב מכתב נחוץ, או לצורך שמחת המועד – מותרת לרווחת האדם, כשם שמותר להדליק אור החשמל בבית בימי המועד.
2. לשיטת החזון איש: אף אם סגירת מעגל היא תולדת בונה מדאורייתא בשבת, בחול המועד הותרה מלאכה קלה שאין בה שום טורח פיזי כשהיא נעשית לצורך המועד. לחיצת מתג או הפעלת מחשב אינה כרוכה בשום עמל, ולפיכך הותרה לצורכי המועד.
3. כשהמחשב כבר פועל: כאשר המחשב מחובר ופועל מבעוד יום, והאדם רק מקליד או מציג נתונים, הרי שאינו בונה שום מעגל חדש לרשת, אלא רק משנה זרמים פנימיים במעגל בנוי. שינוי זרם זה, לדעת רוב מוחלט של הפוסקים, אינו נאסר בחול המועד כלל.

ג. שלוש שיטות הפוסקים בדין הקלדה וכתיבה במחשב בחול המועד​

מתוך יסודות אלו, נתגבשו בפוסקי זמננו שלוש שיטות מרכזיות באשר לשימוש במחשב בחול המועד (כאשר הדיון מתמקד אך ורק בעצם הכתיבה והשימוש במחשב, בלא הקשר להדפסת הכתב):

שיטה א': מותר לכתוב במחשב לכל צורך, ואפילו שלא לצורך המועד כלל​

שיטה זו נקטו מקצת הפוסקים (שו"ת באר משה חלק ז' סימן ל"פ, שו"ת שבט הקהתי חלק א' סימן קס"ט, וכן הובא בספר מועדי ה' עמ' רנ"ב בשם חכמי ספרד):

סברתם היא, שהקלדה ע"ג מקלדת והצגת אותיות ע"ג המסך אינן מוגדרות כ"כתיבה" כלל ועיקר לעניין איסור חול המועד, מצירוף כל הטעמים:
א. אין זה כתב המתקיים ממש.
ב. אין בו ממשות של דיו ורושם ניכר בעצם המצע.
ג. אין בפעולה זו שום טורח ועמל פיזי, וכל יסוד איסור חול המועד נתקן משום טורח.

לפיכך, לשיטה זו, הקלדה במחשב אינה נחשבת כלל כעשיית מלאכה בחול המועד, ומותר לאדם להקליד, לכתוב מסמכים, לעצב נתונים ולחשב חשבונות במחשב בחול המועד לכתחילה, אפילו לדברים שאינם נחוצים לימי המועד כלל (ובתנאי שלא יעשה כן בפרהסיה כתרבות חול ולא יעסוק במסחר ואומנות האסורים משום מקח וממכר).

שיטה ב': מותר לכתוב במחשב לצורך המועד בלבד (אך אסור שלא לצורך המועד)​

זוהי דעת רוב מניין ובניין של פוסקי זמננו, ועל פיה נקבעה ההוראה המקובלת בעולם הישיבות וההוראה (מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל באשרי האיש ח"ג פ"ט, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ח' או"ח סימן מ"ח, ומרן הגר"נ קרליץ זצ"ל בספר חוט שני עמ' רמ"ט):

סברתם מורכבת משני פנים:
1. מצד אחד – אינה מעשה אומן: הקלדה במחשב אינה נחשבת ל"מעשה אומן" או לכתיבה גמורה מן התורה, אלא מוגדרת כ"מעשה הדיוט" קל, שכן כל אדם וילד יכולים ללחוץ על מקשי המקלדת בקלות.
2. מאידך – מוגדרת כפועל שמצריך צורך: כיון שמעשה הדיוט נאסר בחול המועד כאשר הוא נעשה שלא לצורך המועד כלל (לשיטת המשנה ברורה והפוסקים שהלכו בשיטתו, שאין להתיר מלאכה בלא טורח שלא לצורך המועד), לפיכך אסור להקליד ולכתוב במחשב דברים של חול שאין בהם שום צורך לימי המועד.

המורם לשיטה זו:
* מותר להקליד במחשב דברים הנצרכים לימי המועד ( כגון רשימת קניות לחג, מכתבי ידידות, תיאום מפגשים וזמנים, הודעות נחוצות, וכל דבר המוסיף שמחה ועונג במועד).
* מותר להקליד חידושי תורה ( שכן דברי תורה נחשבים לעולם כ"דבר האבד" או כצורך המועד הגדול ביותר, וכפי שנתבאר בט"ז ובמשנה ברורה סימן תקמ"ה סק"מ-סקמ"ז, שכל רגע שאינו כותב חידוש תורה יצטרך לבטל זמן אחר כך להיזכר בו, ואין לך דבר האבד גדול מזה).
* אבל להקליד עבודות חול, מסמכים מסחריים, או סיכומים שאין בהם שום צורך למועד ולא קיימא בהו סברת דבר האבד – אסור.

שיטה ג': יש מחמירים שלא לכתוב במחשב אלא לצורך דברי תורה או דבר האבד בלבד​

שיטה זו מובאת בפסקי תשובות (סימן תקמ"ה אות ב' והערה 68), וכן נזכרה בתשובת מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (קובץ מוריה ניסן תשע"ה עמ' עדר):

סברת המחמירים מושתתת על החששות הבאים:
1. חשש איסור בונה בשמירה בדיסק: יש שחששו כסברת הגרש"ז אויערבאך בתחילה, שכאשר המחשב מקודד ושומר את הנתונים בדיסק הקשיח, יש בדיסק משום תיקון כלי או איסור בונה.
2. גזירת כתיבה: כתיבה במחשב מפיקה אותיות מרובעות, נאות ומסודרות כדפוס ממש. יש שרצו לטעון שכיון שהתוצאה המתקבלת היא כתב אומנותי ומשוכלל, אזלינן בתר התוצאה הסופית, ונחשבת הפעולה כ"מעשה אומן", שאסור לעשותו בחול המועד אפילו לצורך המועד, ולא הותר אלא בדבר האבד או לצורך מצווה ורבים.

אמנם, כאמור, דעת רוב ככול הפוסקים אינה כן, אלא נקטו שאין בהזנת נתונים לזיכרון הדיסק משום בונה, והלחיצה על המקלדת נדונת לפי מעשה ידיו של האדם (שהוא מעשה הדיוט גמור), ולא לפי העיבוד הפנימי של המחשב.

לצורך הבנת הרבה דברים טכנים נעזרתי בעזרת בינה....

תוספת הערות:

1. הר״ש וואזנר בשבט-הלוי ח״ו סַי׳ לז דן בכתיבת מחשב לענין איסור דאורייתא בשבת. בספר מערכי-לב, לפרופ׳ ר׳ זאב לב, בעמ׳ שנה, מתווכח עם הר״ש וואזנר, והוא סבור שהכתיבה "ברור שאינה מתקיימת, שהרי היא נכתבת מחדש 25 פעם בשניה." לענ״ד אין בהשגתו ממש, שכן הגדרת "מתקיימת" תלויה בעיני בני אדם וחושיהם, ולא ב׳פנימיות המעבדתית והמדעית'. וכבר האריכו אחרונים ש״אין לאדם אלא מה שעיניו רואות" בקשר להיתר אכילת החיידקים, לניקב הריאה כלשהו, לנגיעת אותיות סת״ם שאינן ניכרות בעין, לבדיקת אתרוג "חסר משהו" ועוד. אכן, אם במחשב פועלת 'תוכנת מחיקה', הגורמת שכל כתיבה על המסך תיעלם לאחר פרק זמן קצוב, אזי יש להחשיב את הכתיבה כאינה מתקיימת. וגם לדעת הר״ש וואזנר הרואה בהשלמת תכלית הכתיבה את הגדרת ה'מתקיימת', הרי בעת ההקלדה עדין לא נשלמה הפעולה לפני השמירה בדיסק. אם בעת הכתיבה המנגנון המוחק כבר פועל, ה״ז אינה מתקיימת. וצ״ע האם גם תוכנת 'שומר מסך׳, המעלימה לפי שעה את תוכן המסך וניתן להחזירו בלחיצת מסך, האם גם מצב זה ייחשב כאינו מתקיים. (מתוך עולמות קובץ 97.אתר אינטרנט הפתוח בשבת.pdf - תחומין).