סוגיית קרן כעין שגנב
- מחלו' רש"י והרא"ש אי קרן כעין שגנב הוי סברא או דילפי' מקרא
- תברה או שתיה- מה מעשה השבירה הוסיף על הגזילה והאם בשבירה הוי מזיק או גזלן
- שי' הרא"ש שכפל חייב כשעת העמדה בדין ודו"ה כשעת טביחה
- ביאור הדין אחייה לקרן האם זה שייך גם במזיק ובביאור הגמ' בפסחים לגבי האוכל תרומה בשוגג
- ביאור מחלו' רש"י והרא"ש לפי המחנה אפרים
א) איתא בגמ' (ס"ה ע"א) "גופא אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כשעת העמדה בדין מאי טעמא דרב אמר קרא חיים בגניבה אחייהו לקרן כעין שגנב" ויש לעיין האם הילפותא היא שקרן כעין שגנב או על כפל דו"ה כשעת העמדה בדין, והנה רש"י בדף ס"ד: כותב וז"ל "אחייה לקרן כעין שגנב - דאם גנב בהמה והוכחשה או הוזלה משלם כשעת הגניבה דכתיב חיים החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם" אלמא דעיקר ילפותא היא לקרן ואילו דו"ה פשיטא לן שמשלם כשעת העמדה בדין, אומנם הרא"ש כותב שקרן כעין שגנב זה מסברא וכ"מ שצריך לקרא זה רק למעט שכפל דו"ה כשעת העמדה בדין, ולקמן יתבאר.
מבואר בגמ' "אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא דתניא כחושה והשמינה – משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב. אמרי, משום דאמר ליה: ״אנא פטימנא ואת שקלת וכו' כי קאמר רב ביוקרא וזולא הוא דקאמר, היכי דמי אילימא דמעיקרא שויא זוזא, ולבסוף שויא ארבעה זוזי קרן כעין שגנב לימא פליגא דרב אדרבה דאמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה זוזי, תברה או שתייה – משלם ארבע[ה]. איתבר ממילא – משלם זוזא.
אמרי כי קאמר רב כגון דמעיקרא שויא ארבע[ה] ולבסוף שויא זוזא; קרן – כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה – כשעת העמדה בדין.
ב) ומבואר דבתברא או שתיה הוא מחוייב כשעת השבירה ולהכי כשהיה שווה זוז ובשעת השבירה שווה ד' משלם ד' וכתב רש"י וז"ל "תברה בידיים או שתייה משלם ד' ובהמפקיד (ב"מ דף מג.) מפרש טעמא דכל כמה דאיתיה בעינא ברשותא דמרה קיימא דהא בעי לאהדורה הלכך ברשותא דמרה הוקרה וההיא שעתא דתברה ושתייה הוא דקא גזיל לה" ומבואר דכשהוא שבר יש עוד מעשה גזילה המחייב אותו בתשלומין כשעת השבירה וכן מבואר בנתיבות המשפט סי' ל"ד, ולכאו' קשה הא מייד כשגזל קנה בקנייני גזילה והא דבעי לאהדורה זה רק חיוב השבה גרידא אבל למה החפץ עדיין שייך לבעלים וההוכחה לכך מהא דקימ"ל דגזל ולא התייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו. ומבאר הנתיבות דבשעת הגזילה הוא הוציא את החפץ מרשות הבעלים אבל אכתי זה של הבעלים וכששבר הוציא גם את ה"שלו", אלא דעדיין קשה למה צריך פסוק שמשלם כשעת הגניבה הרי זה פשיטא – דמי פטר אותו מהגזילה הראשונה, ולקמן יתבאר בעז"ה (הערה 3).
אומנם הקצות נחלק וסבר דהחיוב בתברא או שתיא זה מדין מזיק ומשום דקשיא ליה הא קמ"ל דגונב מן הגנב פטור וא"כ למה מחייבי' ליה על השבירה שזה בעצם גניבה חדשה, ולהכי קאמר דחייב משום מזיק ולעולם לא הוי גזילה חדשה, אומנם הנתיבות סובר דגונב מן הגנב פטור משום שלא עשה שינוי בחפץ אבל תברא או שתיה עשה מעשה בחפץ, וברש"י מבואר להדיא כהנתיבות[1] שכתב "וההיא שעתא דתברא או שתיא הוא דקא גזיל לה".
בדרך נוספת ביארו האחרונים דינא דתברא או שתייה דלא הוי גזילה חדשה אלא גניבה אריכתא ולהכי ליכא פטור של גונב מן הגנב – דהאי פטורא נאמר רק היכא שיש מעשה גזילה חדשה אבל הכא זה מעשה גזילה אחד ארוך שמתחיל בגניבה ונגמר בתברא או שתיא, דהרי בתחילה הוציא מרשות הבעלים ובשבירה הפקיע גם את ה"שלו" ולעולםזה מעשה גניבה אחד ארוך, ואי נימא הכי א"ש הא דלכאו' קשה אמאי בעי' לקרא דאחייה לקרן כעין שגנב הרי בתחילה כשגנב התחייב בד' מחמת הגזילה הראשונה ומה ההו"א אי לאו קרא לפטור אותו מחמת הגזילה השניה (ובפרט להקצות שתברא או שתיה זה מדין מזיק) וניתן לבאר ע"פ המחנ"א דהו"א דלפי מדה משלם ולקמן יתבאר, אומנם להנ"ל דזה מעשה גזילה אחד ארוך א"ש- דהו"א דאומנם כשגזל היה שווה ד' אבל כיוון שהמעשה גזילה אכתי לא נגמר עד השבירה א"כ נחייבו כפי השווי בשבירה כי אז הושלם החיוב, ועיין.
ג) מבואר שהסיבה שכשהיה שווה ד' והוזל ועמד על זוז שבכפל דו"ה חייב כשעת העמדה בדין זה רק משום שהיה מעשה שבירה שעליו אפשר לחייבו אבל באיתבר ממילא מחייבים אותו כשעת גניבה משום שלא היה עוד מעשה כדי שנחייב אותו כשעת שבירה,
וכותב הרא"ש דבטבח ומכר על הקרן יתחייב כשעת הגניבה וזה פשיטא מסברא והחידוש של הפסוק זה שעל הכפל כשעת העמדה בדין ועל הד' וה' כשעת טביחה ומכירה וזה הכוונה לגבי הטבח ומכר כשעת העמדה בדין- שעת הטביחה והמכירה
ומסביר דבכפל מחייבים כשעת העמדה בדין משום דאי מודה מיפטר אבל בדו"ה למרות סברא זו- מחייבים אותו כשעת הטביחה וקשה דסו"ס אי מודה מיפטר
וכותב הפלפולא חריפתא דה"ט משום דבדו"ה סגי הא דמחייבים את הקרן כעין שגנב להכי הכפל כשעת העמדה בדין (משום שזמן הטביחה זה לא נקודת זמן לחיוב בכפל) אבל דו"ה צריכים לחייב כשעת טביחה דאל"כ נמצא שעל אותה שעה לא מחייבי' ליה, והא דלא אמרי' שגם דו"ה ישלם כשעת העמדה בדין ומשום דאי מודה מיפטר- כותב הפלפו"ח משום שזה לא שייך בכל עניין דאם יבואו עדים לא יכול להודות, ושואל דסו"ס כשלא באו עדים ישלם כשעת העמדה בדין ולכן מפרש דהתורה מיעטה את כפל דו"ה משעת הגניבה הילכך ד"וה שאכתי אפשר לחייבם לפי מועד החיוב שלהם שזה שעת הטביחה- מחייבי' ליה כהאי שעתא, אבל כפל שזמן חיובו הוא בגניבה ומהכי מיעטנו אותו א"כ משלם כשעת העמדה בדין, ולכאו' קשה אי נימא דמיעוטא דאחייה לקרן הולך בין על כפל ובין על דו"ה א"כ הרי אין שום צד לומר דדו"ה יתחייב כשעת הגניבה שהרי אז לא חל כלל החיוב אלא זה מתחיל בטביחה וא"כ ע"כ כשממעטינן ליה מכעין שגנב ע"כ ממעטי' ליה מזמן חיוביה שזה שעת הטביחה ולמה לא משלם כשעת העמדה בדין, וצ"ע. עוד קשה דסו"סהרא"ש השתמש בסברא דאי מודה מיפטר ולשיטתו ל"צ לסברא זו כי זה שייך גם בדו"ה, וצ"ע.
הב"ח (שנ"ד) כותב דהעולה מן הסוגיא לפי הרא"ש דכשהיה שווה זוז ולבסוף שווה ד' דקרן וכפל משלם ד'- כשעת העמדה בדין, ודו"ה משלם כשעת הטביחה ומכירה (שהרי כ"מ שמבו' בסוגיא דקרן כעין שגנב איירי דווקא בשוה ד' ואח"כ הוזל לזוז דאז אמרי' שישלם כעין שגנב כדי שלא יהיה חוטא נשכר) וקשה שהרי הרא"ש עצמו אמר זאת דווקא בכפל ומשום דאי מודה מיפטר כי זה קנס ולא בקרן ובאמת הב"ח מקשה שהרי קרן זמן חיובו הוא שעה שאבדה מן העולם (שהרי זה מעשה חדש) ולמה משלם כשעת העמדה בדין ונשאר בצ"ע, וקשה כנ"ל מדוע הב"ח הבין מהרא"ש דאיירי אפילו על הקרן, ועוד דגם אם דיבר על הקרן ומשלם כשעת העמד"ב משום דאי מודה מיפטר- למה סברא זו לא קיימת בדו"ה שיתחייב כשעת העמד"ב משום דאי מודה מיפטר, ואי משום דכשאתו עדים על הדו"ה יותר לא יכול להודות הרי גם בקן וכפל כשאתו עדים לא יכול להודות, וצע"ג.
ד) בגמ' בפסחים ל"ב מבואר לגבי האוכל תרומה בשוגג דחייב להחזיר לו פירות משום דכתיב "ונתן לכהן את הקודש", ומסתפקת הגמ' האם משלם לפי דמים או לפי מדה- דהיינו מראש כשגנב האם חל עליו חיוב להחזיר את הפירות ולא משנה כמה זה שווה ולפי"ז כשבא להחזיר נחייב אותו כפי שווי הפירות עכשיו גם אם השווי השתנה או שמשלם לפי דמים והשווי נמדד לפי שווי הפירות בשעת האכילה, (וכותב רש"י דהספק רק בתרומה בשוגג שהקפידה התורה על תשלום של פירות אבל במזיד או בחולין שלא הקפידה על תשלום של פירות א"כ כיוון דכתיב "ישיב" לרבות שווה כסף אפי' סובין א"כ הוי ככל גזלן שמשלם לפי דמים משום דכתיב "אשר גזל"- כמו שגזל) או שחייב לשלם לפי דמים ואז החיוב נמדד לפי שעת הגזילה, ומבואר שם דאם מעיקרא היה שווה ד' ולבסוף זוז משלם ד' והספק רק אם מעיקרא שווה זוז ולבסוף שווה ד', אלמא דזה וודאי שמראש חל חיוב דמים ורק הספק האם חל גם חיוב לשלם לפי מדה ונפק"מ היכא דהפירות התייקרו
רש"י שם כותב דבכל גזלן משלם לפי דמים משום דכתיב "אשר גזל" ודרשי' כעין שגזל, וקשה דהא מסוגיין משמע דילפי' לה מאחייה לקרן כעין שגנב[2], וצ"ע[3]. ויש מקום לחלק בין גזילה לגניבה
המחנה אפרים נזקי ממון א',א' חוקר האם האי דינא דמשלם כעין שגנב זה דווקא בגניבה וגזילה או גם במזיק
ומביא את הרא"ש שסובר דכשהיה שווה ד' ולבסוף זוז מסברא משלם קרן כעין שגנב משום שלא יהיה חוטא נשכר ולא צריך לילפותא מקרא, ולפי"ז ה"ה במזיק משלם כעין שגנב, אבל מרש"י בפסחים מדייק דכיוון דהאי דינא דכעין שגנב ילפי' מקרא ובלי האי קרא היה משלם את הכלי כמו ששווה עכשיו דהיינו לפי מדה וא"כ במזיק דליכא ילפותא משלם כשעת העמדה בדין דהיינו לפי מידה,
ו) יוצא לפי"ז דרש"י והרא"ש נחלקו האם בלי הפסוק משלם לפי מדה או לפי דמים- דלרש"י דבעי' לקרא לקרן כעין שגנב א"כ משלם לפי מדה וקמ"ל "אחייה לקרן" (או כעין שגזל- רש"י בפסחים) דמשלם לפי דמים, אבל הרא"ש סבר דמסברא משלם לפי דמים ומשום שלא יהיה חוטא נשכר, וצריך להבין מה עוזר הסברא של חוטא נשכר הרי ממ"נ אם הגזילה הראשונה היא סיבת החיוב ובפעם השניה לא עשה גזילה כלל א"כ גם בלי סברא זו משלם לפי הגניבה הראשונה, ואם בגניבה השניה (שעת השבירה) נחשב שביטל את הגניבה הראשונה א"כ נדון רק כשעת הגניבה השניה ומה זה הסברא "חוטא נשכר", אומנם להנ"ל א"ש דלעולם הגניבה השניה לא מבטלת את הגניבה הראשונה ורק דבגניבה הראשונה לא חל חיוב דמים אלא חיוב לפי מדה ולהכי לולי ה"חוטא נשכר" היה מספיק הא דמשלם כפי השווי בשעת העמדה בדין ומהני האי סברא דחוטא נשכר כדי להפוך את החיוב כבר משעת הגניבה לחיוב דמים וממילא משלם כדמעיקרא, ויוצא דלפי הרא"ש כדי להפוך ממדה לדמים מספיק הסברא דחוטא נשכר, ולרש"י צריך פסוק.
[1] ועי'באפיקי ים ח"א סי' כ"א שמביא מהגר"ח שהוכיח מהרמב"ם שחייב מדין גזלן, ועי' בחי' ר' חיים הלוי על הרמב"ם חובל ומזיק פ"ז, ומאידך עי'בדבר אברהם ח"א כ"א שהביא מהר"ן בב"מ כהקצות, ואכמ"ל.
[2] אומנם מהא דכתב שם רש"י דילפי' מ"ישיב" אין להקשות משום דהאי ילפותא אתי רק למימר דהוי ככל גזלן אבל הא דכל גזלן משלם לפי דמים ילפינן מכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה
[3] אומנם תוס' מקשה למה בעי' לאחייה לקרן תיפו"ל משום דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה, ותי' דמכל הגזלנים ילפי' דקרן כעין שגנב, ומאחייה לקרן ילפי' רק את כפל דו"ה דמשלם כשעת העמדה בדין, ולפי"ז אי נימא דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ילפי' מ"כאשר גזל" א"כ ניחא הא דבעי' תרי קראי, אבל לרש"י שלא סבר כך אלא סבר שאחייה לקרן הולך על הקרן כעין שגנב עדיין קשה, וכנ"ל.
